תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
דף טו,ב פרק ג הלכה א משנה ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אילו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו ר' לעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו:
דף טו,ב פרק ג הלכה א גמרא אילו ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי נכריות שמא אינן מתייבמות. שנייה היא הכא שיש בו איסור אחיות. מעתה לא יהו צריכות הימינו חליצה. אמר רבי מתניה על ידי זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות תמן תנינן
דף טז,א פרק ג הלכה א גמרא שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום רבי יודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה מעשה. חלצו אחים או כנסו יכנוס מתה היבמה יכנוס מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. לא אמר אלא מתה יבמתו מותר באשתו. אבל מתה אשתו אסור ביבמתו. אמר רבי יוחנן זו דברי ר' לעזר. אבל דברי חכמים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו דברי חכמים כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור. ודרבי לעזר אפילו בטל הגורם האיסור במקומו רבי יוסי בי רבי חנינה בעא קומי רבי יוחנן הכא את אמר מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו והכא את אמר אכין. אמר ליה איני יודע טעם אחיות מהן הן. אמר רבי זעורה אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן. ר' בא ר' חייא בשם רבי יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן. רבי הילא רבי יסא בשם רבי יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות. לאיסור אחיות שאינן יבמות. אמר ר' ירמיה תיפתר שנפל הבית על שניהן כאחת. רבי יוסה בעי אם בשנפל הבית על שניהן כאחת בדא אמר רבי יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מהו. אלא בשמתו זה אחר זה הוון בעיי מימר
דף טז,ב פרק ג הלכה א גמרא מה צריכה לרבי יוחנן מתה השנייה למה אינו מותר בראשונה. אבל אם מתה הראשונה יהא אסור בשנייה. אמר רבי יודה היא דא היא דא. צריכה ליה. ולית זיקה כלום. אילו שלשה אחין שנים מאב ולא מאם. שנים מאם ולא מאב מת בנו של אב תחילה. לא הספיק השני להחליץ ולייבם עד שמת ונפלה לפני אחיו מאמו שמא אינו מותר בה אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו מהו שיהא לה צרה. רבי הילא בשם רבי אבינא קל וחומר מה אם אחות חלוצתו כשיהא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה. כאן שיש כאן איסור אחיות לא כל שכן. בתו פשיטא לך שיהא לה צרה. רבי בון בר חייה בשם רבי אבינא תני תמן חלצו הצרות נפטרו האחיות חלצו אחיות לא נפטרו הצרות.
דף יז,א פרק ג הלכה א גמרא וכמה דאת אמר חלצו צרות נפטרו אחיות. ודכוותה אפילו חלצו אחיות יפטרו צרות. אלא כרבי יוחנן בן נורי. דרבי יוחנן בן נורי אומר בואו ונתקן שיהו צרות חולצות ולא מתייבמות. והתקינו. לא כן תני לא הספיקו להתקין עד שנטרפה השעה אלא כבית שמאי דב"ש מתירין את הצרות לאחין. אמר רבי פינחס קומי ר' יוסי אין כבית שמאי אלא אפילו חלצו הצרות לא נפטרו אחיות. ותנינן רבי לעזר אמר משום בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו. הוי תרין תנאין אינון על דבית שמאי. חד אמר חלצו צרות נפטרו אחיות. וחרנה אמר חלצו צרות לא נפטרו אחיות. תני אבא שאול אומר קול הווי בית הלל בדבר הזה. מה לגנאי. לשבח מליזי' מה איסור יש כאן. אשכח תני בשם רבי שמעון אם קדמו וכנסו יקיימו והן שבעלו שניהן כאחת. על דעתיה דאבא שאול מותר לבעול בתחילה. על דעתיה דרבי שמעון והוא שעבר ובעל. כנס הראשון ובעל אומר לשני שיבעול. לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שנייה שמא ימות אחד מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו
דף יז,ב פרק ג הלכה א גמרא תני מת השני הראשון מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אפילו מת השני לא רבי שמעון היא דרבי שמעון פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום. אמר רבי זעורה קיימתי' כל יבמה שנראית לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה היה לראשונה צרה חלץ לה. נפטרה צרתה ובא עליה ביאת איסור היא ולא נפטרה צרתה. חלץ לה ובא עליה מה נפשך אם בחליצה היא תתיר. אם בביאה היא תתיר. אמר ר' יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר תמן צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה. אף הכא צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בחליצה אם בביאה. היה לשניי' צרה כונס את הצרה ומקיים את אשתו ואסור בשניי'.
דף יח,א פרק ג הלכה א גמרא הדא היא מותר הוא אדם באחות צרת חלוצתו ויהא אסור בצרה משום צרת אחות חלוצתו. אמר רבי יודן אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה בתחילה הוא מותר בה ובסוף הוא אסור. אם אומר את כן נמצאתה עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה. היו חמשה אחין שלשה מהן נשואין לשלש אחיות ומתו. רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאי זה מהן שירצה. שמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן. רבי אומר חליצה קניין. שמואל אמר חליצה פטור. רבי זעירא אמר חליצה קניין. רבי הילא אמר חליצה פטור. מיליהון דרבנין אמרין חליצה פטור. שמעון בר בא בעא קומי ר' יוחנן מה בין חולץ מה בין מגרש. א"ל את סבור חליצה אינו קניין אינה אלא פטור. אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ. אבל חייבין עליה משום אשתו של מת. לוי אמר זיקה קניין וכל אחת ואחת צריכה חליצה משניהן. מתניתא פליגא על שמואל החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו. שנייה היא הכא שכבר נראה לפטור בה. מתניתא פליגא על רב החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת. הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור ברם הכא כמאן דאמר חליצ' קניין. ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת. פתר לה לאחר מיתה. אין לאחר מיתה ייבום פתר לה כרבי לעזר דרבי לעזר אמר אף על פי
דף יח,ב פרק ג הלכה א גמרא שבטל הגורם האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה המופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני. בית שמאי אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה. בית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור. ברם כמ"ד חליצה קניין. ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת. פתר לה לאחר מיתה. ואין לאחר מיתה ייבום פתר לה כרבי לעזר דרבי לעזר אמר אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום רבי יודה בן בתירה אמרו אומר לו המתן עד שיעשה מעשה. חלצו אחין או כנסי יכנסו את אשתו. מתה היבמה יכניס. מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור. ברם כמאן דאמר חליצה קניין. יש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת. פתר לה כרבי לעזר דרבי לעזר אמר אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מייבם. הדא מסייע למאן דאמר חליצה פטור. ברם כמאן דאמר חליצה קניין אמר לו עבור על דברי תורה. התיב רבי חמא חברין דרבנן והא מתניתא פליגא על רב שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנו הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. שנייא היא איסור אשה ובתה בין בחיים בין לאחר מיתה. אילין תרין אחרייתא פליגי על רב ולית להון קייום:
דף יט,א פרק ג הלכה ב משנה היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה והשני אסור בשתיהן איסור מצוה או איסור קדושה חולצת ולא מתייבמות היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה והשניה אסורה על זה איסור ערוה האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה וזו היא שאמרו אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמ':
דף יט,א פרק ג הלכה ב גמרא אנס אשה וילדה בת והלכה ונישאת לאחיו ולה אחות מאם מאיש אחר נשואה לאחיו השני ומת בלא בנים הרי זה אסור בבתו ומותר באחותה הדא היא בתו אחותה שהיא יבמתה מתייבמת. היתה אחת מהן אסורה על זה כו'. אנס אשה וילדה בת ובא אחיו ואנסה וילדה בת ונשאו שתיהן לשני אחים מאב אבל לא מאם. זה אסור בבתו ומותר באחותה. וזה אסור בבתו ומותר באחותה הדא היא האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה:
דף יט,א פרק ג הלכה ג משנה שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אילו חולצות ולא מתייבמות ורבי שמעון פוטר היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה איסור מצוה או איסור קדושה חולצות ולא מתייבמות ורבי שמעון פוטר:
דף יט,א פרק ג הלכה ג גמרא עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה רבי הושעיה אבי המשנה רבי שמעון פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום. אמר רבי יוחנן חבורה היתה מקשה שלא עלת על דעת שיקנה אדם שתי אחיות כאחת. אמר רבי חנינא קומי רבי מנא ופליגא. ולמה רבי שמעון פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום. אמר ליה שלא עלת על דעת שיקנה אדם שתי אחיות כאחת.
דף יט,ב פרק ג הלכה ג גמרא תמן אמרין דברי רבי שמעון הין זיקה נופלת למקום זיקה. רבי בא בשם רבי לעזר והוא שעבר ובעל. היך עבידא קידש אחד מן השוק את השנייה על דעתין דרבנן קידושין גמורין. על דעתיה דרבי לעזר קידושין תלויין לכשיבעל את הראשונה קידושין תופסין את השניי'. בא על השנייה. על דעתין דרבנן ביאת ערוה. על דעתיה דרבי לעזר אינה ביאת ערוה. מתה הראשונה על דעתין דרבנין מותר בשניי'. היה לראשונה צרה [חלץ לה נפטרה צרתה היה לשניי' צרה] כונס צרה ומקיים את אשתו ואסור בשניי'. הדא היא מותר הוא אדם באחות צרת חלוצתו. ויהא אסור בצרה משום צרת קרובת חלוצתו. אמר רבי יודן אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה בתחילה הוא מותר ובסוף הוא אסור. אם אומר את כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה. ואין צרה לאחר מיתה. מחלפא שיטתיה דרבי שמעון תמן הוא אמר מייבם לאי זו שירצה וחולץ לשנייה. והכא הוא אמר אכין. אמר רבי זעירא עד אנן תמן שמעית טעמא תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה וזיקה נופלת למקום זיקה. ברם הכא זיקת יבם אחד ואין זיקה נופלת למקום <מאמר> זיקה. אמר רבי מתנייה מה איכפלין אחיות גבי נכריות. אין את בעי מקשייא קשית' על ההיא דרבי זעורא בשם רב ששת תניי תמן דברי ר' שמעון שתיהן אסורות.
דף כ,א פרק ג הלכה ג גמרא מחלפא שיטתיה דרבי שמעון. תמן הוא אמר שתיהן אסורות. והכא את אמר שתיהן מותרות:
דף כ,א פרק ג הלכה ד משנה שלשה אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני בית שמאי אומרים אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וזו היא שאמרו אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו:
דף כ,א פרק ג הלכה ד גמרא ב"ש אומרים כר' לעזר בן ערך. דרבי לעזר בן ערך אמר המאמר קונה קניין גמור ביבמה. אין כרבי לעזר בן ערך גירש לבעלת מאמר לא תהיה צריכה חליצה. ואמר רבי הילא בשם ר' לעזר מודיי בית שמאי שאם גירש לבעלת מאמר שהיא צריכה ממנו חליצה. אלא כר"ש דרבי שמעון אמר המאמר או קונה או לא קונה. אין כר"ש מה נפשך קנה מאמר ואין אחריו כלום. לא קנה מאמר למה לי אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה. שמא מאמר דבית שמאי כזיקת רבי שמעון. על דעתין דרבנן דתמן כמה דרבנין דתמן אמרין המאמר קונה ומשייר כן רבי שמעון אומר קונה ומשיירת. ר"ש אומר אין זיקה נופלת למקום זיקה. כן בית שמאי אומרים הכא אין זיקה נופלת למקום מאמר. ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו לאחר שלשים יום ונפלה לו אחותה בתוך שלשים יום
דף כ,ב פרק ג הלכה ד גמרא אפילו כן אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה. אמרי לא אמרו בית שמאי אלא על ידי זיקה ועל ידי מאמר. וההיא דאמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן אפילו קידושין מאה תופשין בה ולא כבית שמאי:
דף כ,ב פרק ג הלכה ה משנה שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת שנייה יוציא משום אחות אשה וראשונה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת:
דף כ,ב פרק ג הלכה ה גמרא בין רבנין בין רבי שמעון מודין בה. כרבנין צד שקנה מאמר כנגדה אסור בצרה. וצד שלא קנה בה מאמר כנגדו <אסור> מותר בצרה לפיכך חולצת ולא מתייבמת. כרבי שמעון קנה מאמר שתיהן <מותרות> אסורות. לא קנה מאמר הראשונה אסור' והשניה מותרת מספק חולצת ולא מתייבמת:
דף כ,ב פרק ג הלכה ו משנה שלשה אחים שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות מהן את אשתו ומת ראשונה יוצאה משום אחות אשה והשנייה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת:
דף כ,ב פרק ג הלכה ו גמרא בין רבנין בין רבי שמעון מודיי בה:
דף כ,ב פרק ג הלכה ז משנה שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית הרי זה אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:
דף כ,ב פרק ג הלכה ז גמרא אמר רבי אבינא הדא דאמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות:
דף כ,ב פרק ג הלכה ח משנה שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או שמיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרות:
דף כא,א פרק ג הלכה ח גמרא גירש. רבי חגי בשם רבי זעירא לא סוף דבר בשגירש ואחר כך כנס. אלא אפילו כנס ואח"כ גירש. הדא היא דתנינן שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות. אמר רבי יודן אף רבי לעזר מודה. אמר רבי יוסה ויאות אילו מי שהיה לו בנים ומתו ואח"כ מת הוא שמא אין אשתו זקוקה לייבום. תמן והוא שהיו לו בנים בשעת מיתה והכא והוא שתהא צרה לאחר מיתה:
דף כא,א פרק ג הלכה ט משנה וכולן שהיו להן קידושין או גירושין בספק הרי אלו חולצות ולא מתייבמות כצד ספק קידושין זרק לה קידושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זו ספק קידושין כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין עליו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד זהו ספק גירושין:
דף כא,א פרק ג הלכה ט גמרא לית כאן ספק גירושין ממש. כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין. והכא זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק גירושין. ר' יוחנן בשם רבי חלפתא דמן הוה וכולן אם נישאת בו לא תצא שלא להוציא ליזה על בניה. בתו שנישאת לשוק בגט זה לא תצא כדי לזוק צרתה לאביה. צרתה שנישאת לשוק בגט זה תצא. בתו שנישאת לאחיו בגט זה תצא. צרתה שנישאת לאחיו בגט זה אפילו לאביה לא תצא. תני שלשה שטרות הללו גובה מבני חורין ואינו גובה מן המשועבדין. אמר ר' בא
דף כא,ב פרק ג הלכה ט גמרא הדא דתימר בשלא הוחזק השטר ביד המלוה אבל הוחזק השטר ביד המלוה גובה. רבי יוסה בעי אם שלא הוחזק השטר ביד המלוה אפילו מבני חורין לא יגבה. אלא כן אמן קיימין כשהוחזק השטר ביד המלוה. ולמה אינו גובה אמר ר' ביסנא מפני קינונייא. רבי אבון אמר מפני שהוא פסול. עד כדון בשלוה הזקן ושיעבד הזקן. לוה הזקן ושיעבד הבן אית לך מימר מפני קינונייא לא מפני שהוא פסול. והכא מפני שהוא פסול. אמר רבי אבון והא תני אף בגיטי נשים כן אית לך מימר מפני קינונייא. לא מפני שהוא פסול והכא מפני שהוא פסול:
דף כא,ב פרק ג הלכה י משנה שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות ומת אחד מהן ועשה בה שני מאמר ומת הרי אילו חולצות ולא מתייבמות שנאמר יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין רבי שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשנייה:
דף כא,ב פרק ג הלכה י גמרא אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתייבמת. תני רבי חייה אשת אחד מתייבמת. לא אשת שני מתים. ניחא חולץ לבעלת מאמר על שם אשת מת אחד מתייבמת לא אשת שני מתים. שנייה למה אינה מתייבמת. אמר ר' לעזר דרבי מאיר היא דאמר רבי מאיר כל שאין את מייבמנו אין את מייבם צרתו. אמר רבי יוחנן אם אמרה רבי לעזר מני שמעה ואמרה. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו משהגדיל ונשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השנייה או חולצת או מתייבמת. הראשונה חולצת ולא מתייבמת. הכא את אומר חולצת. והכא את אומר מתייבמת. הא דאת אמר חולצת רבי מאיר ורבי שמעון. והן דאת אמר מתייבמת רבי שמעון ורבנן. ר' אבון ר' ביסנא בשם ר' אחא והוא שייבם ואחר כך חלץ. אבל אם חלץ בתחילה אסור שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חבירת':
דף כב,א פרק ג הלכה יא משנה שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:
דף כב,א פרק ג הלכה יא גמרא אמר רבי אבינא הדא היא דאמר רבי הילא ר' יסא בשם רבי יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות:
דף כב,א פרק ג הלכה יב משנה שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה בזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבין משום אשת איש ואם היו אחין חייבין אף משום ואשה אל אחותה ואם היו נידות חייבין אף משום נידות וכולן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות שאינן ראויין לילד מחזירין אותן מיד אם היו כהנות נפסלו מן הכהונה:
דף כב,א פרק ג הלכה יב גמרא אם בא על השנייה. חייב שתים. משום אשת אח. ומשום אשה אל אחותה. תני רבי חייה פעמים ארבע פעמים שמונה פעמים שתים עשרה. פעמים שש עשרה. הרי אילו חייבין משום אשת איש ההין תרתיי ההין תרתיי. אם היו אחין משום אשת אח ההין ארבע וההין ארבע. אם היו אחיות משום אשה אל אחותה ההין שיתא וההין שיתא. אם היו נידות משם נידה ההין תמני וההין תמני. הן קטנים והן גדולות פטורין וכולן הן גדולין והן קטנות חייבין שתים שתים משום נידה. ואם השיאן אביהן משום שמונה. היו אחד גדול ואחד קטן הנבעלת מן הקטן חייבת משום אשתו של גדול הנבעלת מן הגדול פטורה משום אשתו של קטן. רבי בא בשם רבי ירמיה אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. והא תנן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן. אם לא היו ראויות לילד מחזירין אותן מיד. שנייא היא הכא מפני תיקון הוולד. אם היו כהנות נפסלו מן הכהונה. אמר רבי יוסי זאת אומרת שהאונסין פוסלין בכהונה כאשת איש:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז