תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
דף עז,א פרק טו הלכה א משנה האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו ובינה ושלום בעולם באה ואמרה מת בעלה תינשא מת בעלה תתיבם שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם אין שלום בינו לבינה ושלום בעולם באת ואמרה מת בעלי אינה נאמנת רבי יודה אומר לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באת בוכה ובגדיה קרועים אמרו לו אחת זו ואחת זו תינשא:
דף עז,א פרק טו הלכה א גמרא כמה דאת אמר אם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת ואמר אף הכא כן. שנייא היא בעידי מיתה מאחר שאם יבוא הוא מכחיש. ותהא נאמנת לומר מת יבמי. לית יכיל דתנינן שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה. אמר רבי בא בעלה שנישאת לו לרצונה נאמנת. יבמה שנפלה לו על כרחה אינה נאמנת. ר' הושעיה בעי הגע עצמך שנישאת לו על כרחה מעתה לא תהא נאמנת. לא סוף דבר כמשנה האחרונה שעד אחד מתירה. ואפילו כמשנה הראשונה שאין עד אחד מתירה היא מותרת עצמה. מה בינה לעד אחד. עד אחד חשוד לקללה והיא אינה חשודה לקלקל את עצמה. עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה. נישמעינה מן הדא חד בר נש ביומוי דרבי אמר ליה הן ההוא פלן אמר לון מית. הן ההוא פלן אמר לון מית. אמר ליה וכולהון מתים. אמר לון ואילו הויין בחיין לא הוון מיתי. רבי ירמיה בשם ר' חנינה מעשה בא לפני רבי
דף עז,ב פרק טו הלכה א גמרא ואמר מאן דנישאת נישאת מאן דלא נישאת לא נישאת. רבי אייבו בר נגרי בשעת מלחמה הוות. הדא אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה. מה בין שלום לעולם לבין מלחמה לעולם. מלחמה בעולם סבורה בו שמת ולא מת. עד כדון כשהיתה מלחמה בצפון ובאת מן הצפון בדרום ובאת מן הדרום. היתה מלחמה בצפון ובאת מן הדרום והיא אומרת מן הצפון באתי ואני אומר מן הדרום באת והיא אומרת מן הצפון באתי סבורה להתיר את עצמה. היא אמרה על מיטתו מת ואני אומר למלחמה הלך. היא אומרת על מיטתו מת סבורה להתיר את עצמה. אי זו היא קטטה. רבי בא בשם רב חייה בר אשי לא קידשתני ולא גרשתני ולא הייתי אשתך מימיי אין זה קטטה. קידשתני וגירשתני אלא שלא נתתה לי כתובתי הרי זה קטטה. אמרה רבי בא קומי ר' חייה בר אבא אמר ליה לוי בני אלא אפילו היא תובעת בודאי להתגרש. רבי יהודה אומר לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באה בוכה ובגדיה קרועים. מתיבין לרבי יהודה הגע עצמך שהיתה אחת בוכה ואחת שאינה בוכה לזו את אוסר ולזו את מתיר. התיב ר' חנניה חברון דרבנין הגע עצמך שיצא בנה למדינת הים ומת שם אני אומר שמא היא מזכרת ובוכה:
דף עז,ב פרק טו הלכה ב משנה בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבואה מן הקציר בלבד אמרו להן בית שמאי אחד הבאה מן הקציר ואחד הבאה מן הזיתים ואחד הבאה ממדינת הים לא דיברו בקציר אלא בהווה חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:
דף עז,ב פרק טו הלכה ב גמרא אמרו להן בית שמאי והלא כל השנה כולה קציר הא כאי זה צד יצא קציר שעורים ונכנס קציר חטים יצא קציר ונכנס בציר יצא בציר ונכנס מסיק. נמצאת כל השנה כולה קציר. וקיימו את דבריהן. ולמה קציר אמר ר' מנא דאונסה שכיח שאין החמה קופחת על ראשו של אדם אלא בשעת הקציר הדא היא דכתיב (מלכים ב ד) ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו. וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת. ורבנן אמרי דריחשא שכיח. אמר רבי יוסי בי רבי בון (תהילים קח) סכותה לראשי ביום נשק.
דף עח,א פרק טו הלכה ב גמרא ביום שהקיץ נושק את החורף. דבר אחר ביום נשק. זה נשקו של גוג. דבר אחר ביום ששני עולמות נושקין זה את זה העולם הזה יוציא והעולם הבא נכנס:
דף עח,א פרק טו הלכה ג משנה בית שמאי אומרים תינשא ותיטול כתובה ובית הלל אומרים תינשא ולא תיטול כתובה אמרו להו בית שמאי היתרתם את הערוה החמורה ולא תתירו את הממון הקל אמרו להן בית הלל מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה אמרו להן בית שמאי והלא מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:
דף עח,א פרק טו הלכה ג גמרא בנות מהו שייכנסו למזונות על פיה. בית שמאי עבדין כתובה מדרש דבית שמאי דרשין מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך. חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש. בית הלל עבדין כתובה מדרש דרש הלל הזקן לשון הדיוט היו כותבין באלכסנדריאה שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק וכשבא מעשה לפני חכמים ביקשו לעשותן ממזרים אמר להן הילל הזקן הוציאו כתובת אימותיהן. והוציאו כתובת אימותיהן ומצאו כתוב בהן לכשתכנסי לביתי תהויין לי לאנתו כדת משה ויהודאי. רבי לעזר בן עזריה עבד כתובה מדרש דרש רבי לעזר בן עזריה הבנים יירשו והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן. ר' מאיר עבד כתובה מדרש דאמר רבי מאיר המקבל שדה מחבירו שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנין לו. שהוא כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. רבי יודה עבד כתובה מדרש. תני בשם רבי יודה מביא הוא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת אפילו אכלה חלב אפילו חיללה את השבת. וכן היה רבי יודה אומר פוטרה אינו חייב בה שכן היא כותבת לו ואוחרן די אתיין לך מן קדמת דנא. ר' יוסי עבד כתובה מדרש דרש רבי יוסי מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה את הכל. לכפול אינה גובה אלא מחצה. רבי לעזר אמר אין אדם רשאי ליקח לו בהמה חיה ועוף אלא אם כן התקין להן מזונות. ר' יהושע בן קרחה עבד כתובה מדרש דאמר רבי יהושע בן קרחה המלוה את חבירו לא ימשכננו יותר על חובו.
דף עח,ב פרק טו הלכה ג גמרא שהוא כותב לו תשלמתה מן ניכסיי די אתיין לידי דאקנה לקבל דנה. רב חונה עבד כתובה מדרש. דרש רב חונה הבנים יירשו והבנות ייזונו. מה הבנים יורשין מן המטלטלין אף הבנות ניזונות מן המטלטלין. שמואל אמר אין הבנות ניזונות מן המטלטלין. מתניתא מסייעא לשמואל בנן נוקבן דיהוון ליכי מינאי יהוויין יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי. ותני עלה ממקרקעי ולא ממטלטלי. אמר רבי בא בר זבדא אתיא דרב הונא כרבי ורבי שמואל כרבי שמעון בן לעזר. דתני אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות נפרעין מהן למזון האשה והבנות דברי רבי ר' שמעון בן לעזר אומר נכסים שיש להן אחריות הבנים מוציאין מן הבנים והבנות מן הבנות והבנים מן הבנות והבנות מן הבנים. ושאין להן אחריות הבנים מוציאין מן הבנות ואין הבנות מוציאין מן הבנים. אמרין חזר בה רב הונא. אמרין יאות כתובה דבר תורה ומזון הבנות מדבריהן. ודבריהן עוקרין דבר תורה. אלא בכסף כתובת אמן פליגין. וכסף כתובת אמן. לא קרקע הוא. היורד לניכסי אשתו ונתן עיניו בה לגרשה וקפץ ותלש מן הקרקע הרי זה זריז ונשכר. היורד לניכסי שבויין ושמע עליהן שהן ממשמשין ובאין וקפץ ותלש מן הקרקע הרי זה זריז ונשכר. ואילו הן ניכסי שבויים כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישן אותו למדינת הים ושמע עליהן שמת וירד לו לנחלה. אבל ניכסי נטושין מוציאין אותה מידו. ואילו הן ניכסי נטושין כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ולא שמע עליהן שמתו וירד לו לנחלה. אמר רבן שמעון בן גמליאל שמעתי הוא שבויין הוא נטושין. אבל ניכסי רטושין מוציאין מידו. ואילו הן ניכסי רטושין כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ואין ידוע איכן הוא. שמואל אמר שבוי זה שיצא שלא לדעת שאילו יצא לדעת היה מצויהו. נטוש זה שיצא לדעת תדע לך שעילה היה רוצה להבריחו מנכסיו. הרי לדעת יצא ולא ציוהו. ר' אחא ר' בא רב יהודה בשם שמואל המטלטלים אין בהן משום ניכסי רטושין. רבי יעקב בר אחא בשם רב יהודה קמה עומדת להיקצר וגפנים עומדות להיבצר ממטלטלין הן. רב ששת שאל
דף עט,א פרק טו הלכה ג גמרא אילין דיקליא דבבל דלא צריכין מרככא לא מסתברא מיעבדינן בקמה עומדת להיקצר וגפנים עומדות להיבצר:
דף עט,א פרק טו הלכה ד משנה הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח עד אחד אמר מת ונישאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זה לא תצא עד אמר מת ושנים אומרים לא מת אף על פי שנישאת תצא שנים אומרים מת ועד אחד אמר לא מת אף על פי שלא נישאת תינשא:
דף עט,א פרק טו הלכה ד גמרא תני כשם שאינן נאמנות עליה כך אינה נאמנת עליהן. בן חמותה כבת חמותה. בן בעלה כבת בעלה. צרתה אפילו נשואה יבמתו אפילו אחותה. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן שלא עשו זכרים כנקיבות דתנינן תמן שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה. מפני שאין לה בנים. אבל אם יש לה בנים נאמנת. והכתוב מוכיח ולא מפיה מאמינין אותה. שאילו לא אמר בפניי נכתב ובפניי נחתם אף את שמא מתירה להינשא. אמר רבי יוסי בי רבי בון כההיא דאמר רבי בון אינו חשוד לקללה בידי שמים. בבית דין חשוד לקללה. שמתוך שהוא יודע שאם בא ועירער עיררו בטל אף הוא מחתמו בעדים כשירים. והכא מתוך שהיא יודעת שלא עשו בה דבריה אצל חבירתה כלום אף היא אומרת אמת: פיסקא: עד א' אומר כו'. עד א' אמר מת ונישאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא. מפני שאמר משנישאת.
דף עט,ב פרק טו הלכה ד גמרא הא אם עד שלא נישאת ונישאת תצא. אמר ר' יוחנן זו דברי רבי מנחם בי רבי יוסי. אבל דברי חכמים בין אמר משנישאת בין שאמר עד שלא נישאת לא תינשא. ואם נישאת לא תצא. רב נחמן בר יעקב בשם רב נישאת על פי עדים שנים אפילו אתון אמרין לה לית אתנו. רבי שמואל בר רב יצחק בעי הגע עצמך שהוא אדם מסויים כגון אימי. אמר רבי יוסי בי ר' בון ולית כמן בר נש דמיי לרבי אמי. אתא עובדא קומי דרבנן דתמן אמרין ליה לית אתנו. קם אבא בר בא ולחש לה גוי אודנה. אמר לה בחייך הב לה גט מספק. קמו תלמידוי דרב ומחוניה אמר ערקתא יקד וספסלה יקד. שמואל אמר תמן הוינא ולא ערקתא יקדת ולא ספסלה יקדת אלא אבא הוא דלקה. וקם לה. אתא עובדא קומי רבי אימי א"ל אין בריא דהיא שריא לך אלא תהא יודע דבניה דההוא גברא ממזירא קומי שמייא. והוה רבי זעירא מקלס ליה דו מקיס מילתא על בררא:
דף עט,ב פרק טו הלכה ה משנה אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאמרה מת תינשא ותיטול כתובה וזו שאמרה לא מת לא תינשא ולא תיטול כתובה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל והן מכחישות זו את זו הרי אילו לא ינשאו ר' יודה ור' שמעון אמר זו וזו מודות שאינו קיים הרי אילו ינשאו:
דף עט,ב פרק טו הלכה ה גמרא רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי הילא בשם רבי לעזר מודה רבי מאיר בראשונה. אשכח תני עוד הוא במחלוקת מה בין שנייה מה בין ראשונה. ראשונה לא עשו בה דבר זה אצל חבירתה כלום. א"ר לעזר
דף פ,א פרק טו הלכה ה גמרא מודה ר' יודה ור' שמעון בעדים. מה בין עדים. מה בין צרה. לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום. אמר ר' יוחנן אילו אמרה רבי לעזר מני שמעה ואמרה. תמן תנינן מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו אלו מעידין אותו שנזר שתים ואלו מעידין אותו שנזר חמש. רב אמר בכלל נחלקו אבל בפרט כל עמא מודיי שיש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים. אמר רבי יוחנן במונה נחלקו אבל בכלל כל עמא מודיי נחלקת העדות אין כאן נזירות. והידינו כלל והידינו מונה. כלל ההן אמר תרתיי וההן אמר חמש. מונה ההן אמר חדא תרתי. וההן אמר תלת ארבע וחמש. רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות. ר' יוחנן אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. דברי הכל הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות. רבי יוחנן כדעתיה דמר ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן הוחזק המונה זה אמר מן הכיס מונה. וזה אומר מן הצרור מונה. הכחיש עדות בתוך עדות. ואף רב מודה שבטלה העדות. מה פליגין כשהיו שתי כיתי עדים אילו אומרים מן הכיס מונה ואילו אומרים מן הצרור מונה הכחיש עדות בתוך עדות בטל העדות וכרב לא בטלה העדות. אילו אומרים בתוך חיקו מנה ואילו אומרים בתוך פונדתו מנה דברי הכל הכחיש העדות לאחר עדות לא בטלה עדות. זה אמר במקל הרגו וזה אמר בסייף הרגו הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. ואף רב מודה שבטלה עדות. מה פליגין כשהיו שתי כתי עדים אלו אומרים במקל הרגו ואילו אומרים בסייף הרגו הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. וכרב לא בטלה העדות. אילו אומרים בדרום פנה ואילו אומרים בצפון פנה ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות. חייליה דרב מן הדא רבי שמעון ורבי יודה אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו ולא שמיע דמר רבי לעזר מודה ר' יודה ור' שמעון בעדים. מה בין עדים מה בין צרה לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום. מתניתא פליגא על רב אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שהן מכחישין זה את זה עדותן בטילה. אמר רבי מנא פתר לה רב עד בעד. א"ר אבון ואפילו תימר כת בכת שנייא היא בדיני נפשות
דף פ,ב פרק טו הלכה ה גמרא (דברים טו) צדק צדק תרדוף:
דף פ,ב פרק טו הלכה ו משנה עד אמר מת ועד אמר לא מת אשה אמרה מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תינשא:
דף פ,ב פרק טו הלכה ו גמרא גידל בר בנימין בשם רב בכל מקום שהכשירו עדות אשה כאיש האיש מכחיש את האשה ניתני עד אומר מת ואשה אומרת לא מת אשה אומרת מת ועד אומר לא מת. תני דבית רבי כן. תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדים. היך עבידה שתי נשים ואשה אחת עשו אותן כשני עדים ועד אחד. הדא את אמר באשה ונשים אבל אם היו מאה נשים ועד אחד כעד בעד אינון:
דף פ,ב פרק טו הלכה ז משנה האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים באת אומרה מת בעלי תינשא ותיטול כתובה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון ר' עקיבה אומר אי זה דרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה להינשא ואסורה מלוכל בתרומה:
דף פ,ב פרק טו הלכה ז גמרא חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה מעתה אפילו על עצמה לא תהא נאמנת מתוך שהיא יודעת שלא עשו דבריה אצל חבירתה כלום אף היא אומרת אמת. מעתה אפילו על צרתה תהא נאמנת. אמר רבי הילא חוזר לקילקול הראשון חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה:
דף פ,ב פרק טו הלכה ח משנה אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תינשא ותיטול כתובה וחמותה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון רבי עקיבה אומר אי זו דרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה להינשא ואסורה מלוכל בתרומה:
דף פ,ב פרק טו הלכה ח גמרא ותהא נאמנת לומר מת חמי לא כן סברינן מימר כשם שאינן נאמנות עליה כך היא אינה נאמנת עליהן.
דף פא,א פרק טו הלכה ח גמרא אמר רבי חנינה תיפתר שהיה חמיה כן וסיימה:
דף פא,א פרק טו הלכה ט משנה קידש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קידש כל אחת ואחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ואחת וכתובה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון ר' עקיבה אומר אי זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת גזל אחד מחמשה ואין ידוע אי זה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח את הגזילה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון רבי עקיבה אומר אי זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד:
דף פא,א פרק טו הלכה ט גמרא אמר רבי אסי מתניתין דר' עקיבה דלא כרבי טרפון דתנינן תמן אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם הוא אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה מכם הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן דברי הכל היא אומר צא ידי שמים. רבי בא בשם רב יהודה כאן שיש עדים יודעים כאן שאין עדים יודעים. רבי הילא בשם ר' אלעזר כאן בשותקין כאן במדברים. רבי ירמיה בשם רב כאן בנשבע כאן בשלא נשבע רבי יוחנן אמר אם בשנשבע היה לו לעשות שליח בית דין ולמסור. ר' יוחנן סבר מימר בית דין שעשאו גוזל לא בית דין שעשאו נגזל. רב אמר בית דין שעשאו נגזל ולא בית דין שעשאו גוזל. חיליה דרב מן הדא דמר רבי שמעון בן לעזר בית דין שעשאו נגזל ולא בית דין שעשאו גוזל רבי ירמיה בעי אם בשנשבע היה לו לשתוק ר' ירמיה סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות. רבי יוסה סבר מימר היה לו לשתוק ולא להשבע. אמר רבי יודן ואפילו תימר דאינון אמרין היא שותקין והיא מדברים בגזילה מודי בפקדון דשתק מתגר ודמשתעי מספר. דשתק מתגר מן הדה שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.
דף פא,ב פרק טו הלכה ט גמרא דמשתעי מספר מי הכא אמר גזלתי את אחד מכם ואיני יודע איזה מכם כו':
דף פא,ב פרק טו הלכה י משנה האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים באה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת נתן לו בן במדינת הים אמרה מת בני ואחר כך בעלי נאמנת מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת נתן לי יבם במדינת הים אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואחר כך מת בעלי נאמנת הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו ולא מתה אשתו שישא אחותה:
דף פא,ב פרק טו הלכה י גמרא רבי חנניה בעא קומי רבי אילא מן תנא חוששין לדבריה חולצת רבי טרפון דלא כרבי עקיבה א"ל דברי הכל הוא הכא אוף ר' עקיבה מודה בה מה בינה לקדמייתא הכא תימר אינה נאמנת וכה תימר נאמנת כשיצתה מכלל היתר ליבם והן דתימר אינה נאמנת כשלא יצתה מכלל היתר ליבם. אמר ר' יוסה מתניתא אמרה כן שלא עשו דבריו כנקיבות דתנינן שאינה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא ולא מתה אחותי שתכנס לביתה מפני שאין לה בנים הא אם יש לה בנים נאמנת:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז