תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
דף לד,ב פרק ו הלכה א משנה הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפילו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חלק בין ביאה לביאה:
דף לד,ב פרק ו הלכה א גמרא אנן תנינן אפילו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת. תני רבי חייה אפילו שניהן שוגגין. אפילו שניהן מזידין. הוון בעיי מימר בפיקח שיש בו דעת שהוא קונה בין לדעת בין שלא לדעת. וחרש שאין בו דעת לא יקנה אלא לדעת. אשכח תני רבי חייה אחד החרש ואחד השוטה שבעלו קנו ופטרו או הצרות (דברים כה) יבמה יבא עליה לדעתו ולקחה לו לאשה שלא לדעתו. ויבמה אפילו על כרחה. יבמה יבא עליה לדעתה. ולקחה לו לאשה שלא לדעתה. ויבמה אפי' על כרחה. יבמה יבא עליה כדרכה. ולקחה לו לאשה שלא כדרכה. ויבמה אפי' מן הצד. יבמה יבא עליה ביאה גמורה. ולקחה לו לאשה ביאה
דף לה,א פרק ו הלכה א גמרא שאינה גמורה. ויבמה אפילו בהערייה אי זו היא הערייה רב יהודה בשם רב שמואל עד כדי שתהא אצבע נראית בין השפיות. רבי יוחנן אמר עד שתיכנס העטרה. רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן נכנסה העטרה זו הוא גמר ביאה. מה אנן קיימין אם בשאר כל העריות עשה בהן את המערה כגומר. אם בשפחה חרופה עד שיפלוט. ואמר רבי ירמיה רבי בא בר ממל בשם רב שכבת זרע עד שיפלוט. אלא כן אנן קיימין באלמנה לכהן גדול. ואמר רבי בא בר ממל הערה בה חייב משום חללה. נכנסה עטרה חייב משום ביאה גמר את הביאה חייב משום (ויקרא כא) ולא יחלל זרעו בעמיו תמן תנינן כל הנשים מטמאות בבית החיצון. אי זה בית החיצון רבי יוחנן אמר עד מקום שהתינוקות יושבות למים ונראות. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש והלא כל הטמאות שהיא מטמא אינה מטמאה אלא עד בית השיניים. תני רבי זכיי עד בית השיניים ומבין השיניים ולפנים. רבי יוסי בר רבי בון בשם שמואל כל בית הבושת קרוי בית החיצון. קנה ולא חלק בין ביאה לביאה מה קנה. שמואל אמר לא קנה אלא בדברים האמורים בפרשה לירש ניכסי המת ולאסרה לאחיו ולהתיר צרתה לשוק. רבי יוחנן אמר קנה כל הדברים. אמר רבי יצחק בר אלעזר מה פליגין בשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כל עמא מודיי שקנה בכל הדברים. אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר מהו שתאכל בתרומה. רבי בא בשם שמואל נראין הדברים אם היתה אוכלת בתרומה בחיי בעלה אוכלת ואם לאו אינה אוכלת. ר' יוחנן אמר אפילו לא אכלה אוכלת. רבי יוסי אומר
דף לה,ב פרק ו הלכה א גמרא אפילו נראית לאכול. מתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לשמואל בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם אם היתה פיקחת אוכלת חרשת אינה אוכלת. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שיחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה ומת ונפלה לפני היבם אפילו חרש אוכלת. בזה יפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל:
דף לה,ב פרק ו הלכה ב משנה וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין פסל ולא חלק בין ביאה לביאה:
דף לה,ב פרק ו הלכה ב גמרא (ויקרא כא) אלמנה לא יקח יכול אפילו אנס תלמוד לומר לא יחלל זרעו בעמיו. יכול אפילו הערה תלמוד לומר לא יחול ולא יחלל אפילו באונסין. לא יחול ולא יחלל אפילו בהערייה. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן (ויקרא יח) לקיחה בשאר כל העריות. מה לקיחה שנאמר בשאר כל העריות עשה בהן את המערה כגומר אף לקיחה שנאמר כאן נעשה בה את המערה כגומר. ר' חגי בעי אי מה לקיחה שנאמר בשאר כל העריות עשה בהן את המערה כגומר והוולד ממזר אף לקיחה שנאמר כאן נעשה בה את המערה כגומר והוולד יהא ממזר. א"ר יוסה ליידא מילה איתמר חלל לא דממזר רוב מן החלל. אתא רבי בון בר ביסנא בשם רבי בא בר ממל נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן (דברים כה) לקיחה בשומרת יבם. מה לקיחה שנאמר בשומרת יבם עשה בה את המערה כגומר והוולד כשר. אף לקיחה שנאמר כאן נעשה את המערה כגומר והוולד כשר. דא"ר בא בר ממל הערה בה חייב משום חללה. נכנסה העטרה חייב משום ביאה. גמר את הביאה חייב משום מחלל זרעו:
דף לו,א פרק ו הלכה ג משנה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין נתאלמנו או נתגרשו מן הנישואין פסולות ומן האירוסין כשירות:
דף לו,א פרק ו הלכה ג גמרא מה טעמון דרבנן נאמר כאן הוייה ונאמר להלן הוייה (דברים כב) כי יהיה נערה מאורסה לאיש. מה הוייה שנאמר להלן אירוסין אף כאן אירוסין. מה טעמון דרבי לעזר ור' שמעון נאמר כאן הווייה ונאמר להלן (ויקרא כב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר. מה הווייה שנאמר להלן נישואין אף כאן נישואין. אמר רבי יוסה מנא לרבי לעזר ולרבי שמעון בת כהן שנתארסה לישראל שאינה אוכלת בתרומה לא מן הדין קרייא ובת כהן כי תהיה לאיש זר. הכא אינון עבדין ליה אירוסין והכא אינון עבדין ליה נישואים מה טעמון דרבנן לאיש לאיש המאכיל והלא דין הוא מה אם בישראל שאין ביאתו פוסלתה מן הכהונה. ביאתו פוסלתה מן התרומה. כהן גדול שביאתו פוסלתה מן הכהונה אינו דין שתהא ביאתו פוסלתה מן התרומה. לא אם אמרת בישראל שאינו מאכיל את אחרות. תאמר בכהן גדול שהוא מאכיל את אחרות הואיל והוא מאכיל את אחרות לא תהא ביאתו פוסלתה מן התרומה. נשבר קל וחומר וחזרת לך למקרא. לפום כן צריך מימר לאיש לאיש המאכיל. מה טעמא לא אמר רבי לעזר ורבי שמעון נישואין פוסלין אותה מלוכל בתרומה מה עבד לה רבי לעזר ורבי שמעון משום שהוא ראוי לוכל או משום שהוא ראוי להאכיל. נישמעינה מן הדא אם לא ידעה משעה שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו. אמר רבי לעזר דרבי לעזר ורבי שמעון היא.
דף לו,ב פרק ו הלכה ג גמרא אית לך מימר הדא משום שהוא ראוי להאכיל והכא משום שהוא ראוי לאכל. אמר רבי יוסי בי רבי בון לא סוף דבר מן הנישואין. נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנישואין פסולות לא נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנישואין כשירות:
דף לו,ב פרק ו הלכה ד משנה כהן גדול לא ישא את האלמנה בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנישואין לא ישא את הבוגרת רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת לא ישא את מוכת עץ ארס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס. מעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה שומרת יבם לכהן הדיוט ונתמנה להיות כ"ג אע"פ שעשה בה מאמר לא יכנוס כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מייבם:
דף לו,ב פרק ו הלכה ד גמרא (ויקרא כא) אלמנה לא יקח בין מן האירוסין בין מן הנישואין גרושה לא יקח בין מן האירוסין בין מן הנישואין. לא ישא את הבוגרת ר' לעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת שוין שלא יקח את מוכת עץ. מה בין בוגרת. מה בין מוכת עץ. בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ. ואית דמחלפין לא ישא את מוכת עץ רבי לעזר ורבי שמעון מכשירין במוכת עץ. ושוין שלא ישא את הבוגרת. מה בין בוגרת מה בין מוכת עץ. בוגרת עברו ימי הנעורים. מוכת עץ לא עברו ימי הנעורים אחות מוכת עץ ר"מ ור"ש אומר לא יטמא לה וחכ"א יטמא לה. יאות ר"מ ור"ש על דעתין דאילין תני. מחלפתה שיטתין דרבנן תמן אינון אמרין נערה לא בוגרת בתולה לא מוכת עץ והכא אינון אמרין הכין. א"ר הילא כל מדרש בעניינו תמן (שם) ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ולמפותה. או יכול שאינו מוציא את מוכת עץ ת"ל (שם) אשר לא היתה לאיש. את שהיתה בידי איש. לא שהיתה על ידי אחר (שם) הקרובה לרבות את הארוסה. אליו לרבות את הבוגרת. מחלפה שיטתין דרבנין. תמן אינון אמרין נערה ולא בוגרת בולה ולא מוכת עץ קרוב לא ארוסה. אליו לא גרושה. והכא אינון אמרין הכין. א"ר הילא כל מדרש בעניינו. אחותה לעולם היא בפנים עד שתצא לחוץ. ארוסתו לעולם היא בחוץ עד שתכנס לפנים
דף לז,א פרק ו הלכה ד גמרא אנוסתו ומפותתו לא יכניס ואם כנס אין מוציאין מידו. אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא יכנוס ואם כנס מוציאין מידו. לא ישא את הקטנה אבל נושא את הממאנת. וממאנת לא בקטנה היא ממתינין לה עד שתגדיל. אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכניס. ודכוותה אירס את הקטנה ונתמנה להיות כהן גדול יכניס. קורא אני עליה אשה לא קטנה. הערמה עשה שאל פיריו מהו ייתב לאמה בגויה שמעת וקיבלת עליה ותני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת. אף בית שמאי מודה בה. ואף רבי שמעון מודה בה. ולא כרבי לעזר בן ערך דרבי לעזר בן ערך אומר המאמר קונה קניין גמור ביבמה. כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מייבם. הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור. ברם כמאן דמר חליצה קניין אומר לו עבור על דברי תורה:
דף לז,א פרק ו הלכה ה משנה כהן הדיוט לא ישא את איילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים ר' יהודה אומר אף מי שיש לו אשה ובנים לא ישא את איילונית שהיא זונה האמורה בתורה וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות:
דף לז,ב פרק ו הלכה ה גמרא הא ישראל שאין לו אשה ובנים מותר בה עוד הוא אסור בה אלא בגין דתנינן תמן אין זונה האמורה בתורה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות וכולהון לכהן לפום כן לא תנינה אמר רבי יודה בן פזי כתיב (איוב כד) בין שורותם יצהירו (שם) ולא יפנה דרך כרמים. שלא היתה בעילתן לשום בנים. אמר ר' סימון כתיב (הושע ד) אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו שלא היתה בעילתן לשם בנים. כתיב (בראשית ד) ויקח לו למך שתי נשים. עדה שהיה מתעדן בגופה צילה שהיה יושב בצילה של בנים. מתיבין לרבי יודה הגע עצמך שהיתה זקינה. תני רבי לעזר אומר אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות הרי זו בעילת זנות. אמר ר' בא בר ממל הדא אמרה כהן גדול שקידש אשה בבעילה אינו כבא על הבעולה:
דף לז,ב פרק ו הלכה ו משנה לא יבטל אדם מפירייה ורביה אלא אם כן יש לו בנים בית שמאי אומרים שני זכרים ובית הלל אומרים זכר ונקיבה שנאמר (בראשית ה) זכר ונקיבה בראם נשא אשה ושהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל גירשה מותרות לינשא לאחר רשאי השני לשהות עמה עשר שנים ואם הפילה מונה משעה שהפילה האיש מצווה על פרייה ורבייה אבל לא האשה רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר (בראשית א) ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו':
דף לז,ב פרק ו הלכה ו גמרא בית שמאי אומרים שני זכרים שנאמר במשה (שמות יח) גרשום ואליעזר בית הלל אומרים זכר ונקבה מברייתו של עולם שנאמר זכר ונקבה בראם. אמר רבי בון לכן צריכה אפילו זכר ונקבה. דלכן היא מתניתא מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה בני בנים כבנים. בני בנות אינן כבנים. בן בן ובת בת עולין. בת בן ובן בת אינן עולין. איילונית והסריס ושאינן ראויין לוולד אינן עולין. ר' אמי בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דהן תנייא (בראשית טז) מקץ עשר שנים לשבת אברהם בארץ כנען. צא שנים שעשה בחוצה לארץ.
דף לח,א פרק ו הלכה ו גמרא ותני כן חלתה היא או שחלה הוא או שהלך לו למדינת הים אינן עולין נישאת לראשון ולא ילדה יש לה כתובה. לשני יש לה כתובה. לשלישי יש לה כתובה. לרביעי ולחמישי אין לה כתובה. רבי חנינא בר עגול בשם רבי חזקיה לשלישי עצמו אין לה כתובה. נישאת לרביעי ולחמישי ולא ילדה מה דיחזרון קדמאי עליה יכלה היא מימר כדון איתעקרת ההיא איתתא נישאת לחמישי וילדה מהו תחזיר על רביעייא. אומרים לה שתיקותיך יפה מדיבוריך נבעלת ורואה דם נבעלת ורואה דם אית תניי תני שנייה תיבעל שלישית לא תיבעל. ואית תניי תני שלישית תבעל רביעית לא תיבעל. ואית תניי תני שלישית תבעל רביעית לא תבעל. הוון בעיין מימר מה דמר שנייה תיבעל ושלישית לא תיבעל כמאן דמר שלישית אין לה כתובה. ברם כמאן דמר שלישית תיבעל רביעית לא תיבעל כמאן דמר שלישית יש לה כתובה היתה יולדת זכרים והיו נימולים ומתים אית תניי תני שני ימול שלישי לא ימול. אית תניי תני שלישי ימול רביעי לא ימול. הוון בעיין מימר מאן דמר שני ימול שלישי לא ימול כמאן דמר השלישית אין לה כתובה. מאן דמר השלישי ימול הרביעי לא ימול כמאן דמר השלישית יש לה כתובה. אפילו כמאן דמר השלישית יש לה כתובה מודי הוא הכא שלא ימול מפני סכנה תני אמר רבי נתן מעשה שהלכתי לקיסרין של קפוטקייא והיתה שם אשה אחת והיתה יולדת זכרים והיו נימולים ומתים. ומלת את הראשון ומת שני ומת שלישי ומת. רביעי הביאתו לפני נסתכלתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי להם הניחוהו לאחר זמן והניחוהו ומלוהו ונמצא בן קיימא והיו קורין אותו נתן בשמי. היו לה בנים ומתו מונה משעת מיתה יכולה היא מימר רוחא חנקת בנים דההיא איתתא ועקרתא ר' לעזר בשם ר' יוסי בר זימרה טעמא דהן תנייא (בראשית א) פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וכבשה כתיב מי דרכו לכבוש האיש לא האשה רבי ירמיה רבי אבהו רבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינה הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה רבי יעקב בר אחא ורבי יעקב בר אידי רבי יצחק בר חקולה בשם רבי יודן נשייא אם תובעת להינשא הדין עמה. רבי לעזר בשם רבי חנינה הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. אמר ליה רבי בא בר זבדא עמך הייתי לא איתאמרת אלא אם היתה תובעת להינשא הדין עמה. הדא הוא דתנינן תמן שבת שחלה תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת רבי בא בר זבדא בשם רבי חנינה ביקש רבי לעקור תשעה באב ולא הניחו לו. אמר לו רבי לעזר עמך הייתי ולא איתאמרת אלא ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו אמר הואיל ונדחה ידחה. אמרו לו ידחה למחר וקרא עליהם
דף לח,ב פרק ו הלכה ו גמרא (קוהלת ד) טובים השנים מן האחד:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז