תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
דף נא,א פרק ט הלכה א משנה יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לאילו ולאילו ואסורות לאילו ולאילו אילו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול. כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל ישראל שנשא ישראלית ויש לו אח ממזר. ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן:
דף נא,א פרק ט הלכה א גמרא רבי ניחא בר סבא בעא קומי רבי יונה למה לינשא ואפילו קידש למה לי אלמנה ואפילו בתולה. ואילין אינון זו וצרה. אית לי חורנין צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם. אחיו שבא על אחות חלוצתו מותרת לבעל ואסורה ליבם <כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל מותרת לבעל ואסורה ליבם> הדא מסייעא לרבי יונה דרבי יונה אמר לית כלליה דרבי כללין. כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל מותרת לבעל ואסורה לייבם. לא כן אמר ר' יוסי בי ר' בון בשם רב גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהונה. כיני מתניתא כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל. ר' יוסי בי רבי בון בשם רב גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהונה מאי טעמא כשירין הוזהרו על הפסולות ופסולים על הכשרות אבל לא פסולות על הכשירין ולא כשירות על הפסולין. והתני (ויקרא כא) לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש. סברין מימר בכשירות על הפסולות. ואינן בפסולות על הכשירים:
דף נא,א פרק ט הלכה ב משנה אילו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט. כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל. ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר ממזר שנשא ישראלית ויש לו אח ישראל מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן:
דף נא,ב פרק ט הלכה ב גמרא לא אמר אלא קידש הא אם בעל נפסלה בבעילה. הדא דתנינן אסורות לאילו ולאילו ואילין אינון הא אית לך חורניין המחזיר את גרושתו משנישאת אסורה לבעל ומותרת ליבם הוא שבא על אחות חלוצתו אסורה לבעל ומותרת ליבם. פצוע דכא שנשא כשירה ויש לו אח כשר אסורה לבעל ומותרת ליבם. הדא מסייעא לרבי יונה דר' יונה אמר לית כללוי דר' כללין:
דף נא,ב פרק ט הלכה ג משנה אסורות לאילו ולאילו כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל ממזר שנשא ישראלית ויש לו אח ממזר אסורות לאילו ולאילו ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן:
דף נא,ב פרק ט הלכה ג גמרא ואילין אינון הא אית לך חורניין סוטה אסורה לזה ולזה חלוצה אסורה לזה ולזה. פצוע דכא שנשא כשירה ויש לו אח פצוע דכא אף אסורה לזה ולזה. הדא מסייע לרבי יונה דאמר לית כללוי דרבי כללין:
דף נא,ב פרק ט הלכה ד משנה שניות מדברי סופרים שנייה לבעל ולא שנייה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם שנייה ליבם ולא שנייה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל שנייה לזה ולזה אסורה לזה ולזה אין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות והולד כשר כופין אותו להוציא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ויש להן כתובה:
דף נא,ב פרק ט הלכה ד גמרא השניות מדברי סופרין שנייה לבעל ולא שנייה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם. מהו שיהא לה כתובה אצל היבם. מאחר שהיא מותרות לו יש לה כתובה. או מאחר שכתובתה על ניכסי בעלה הראשון והיא אסורה לו אין לה כתובה. שנייה ליבם ולא שנייה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל מהו שיהא לה כתובה אצל היבם. מאחר שהיא אסורה לו אין לה כתובה. או מאחר שכתובתה על ניכסי בעלה הראשון והיא מותרת לו יש לה כתובה: ולא פירות. אמר רבי ירמיה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד. תני רבי יוסי ציידניה קומי ר' ירמיה ופליג על רבי ירמיה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.
דף נב,א פרק ט הלכה ד גמרא מהו ולא פירות שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. א"ר יוסה כל שעה הויא רבי אילה אמר לי תני מתניתך יורשה ומיטמא לה. ותני כן מטמא הוא אדם לאשתו הכשירה. ואינו מיטמא באשתו פסולה. ר' אבון בעא קומי רבי מנא עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה. אמר ליה שתוק ויפה לך היא אוכלת ועבדיה אינן אוכלין. תמן תנינן גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול. שמואל אמר פסול ופוסל לכהונה. ומר שמואל אכרזון בקרויבון פסול ופוסל בכהונה. שמואל אמר אין מעשין אלא לפסולין. שמואל אמר אין מעשין אלא כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. והא תנינן שניות. לא בגין דא אמר שמואל. והא תנינן המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס יותר מיכן יוציא ויתן כתובה. שמענו שהוא מוציא שמענו כופין. מה בין אילו לאילו. אלא על ידי שהן דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק לפיכך יש להן כתובה. ואילו על ידי שהן דברי סופרין ודברי סופרין צריכין חיזוק לפיכך אין להן כתובה אית דבעי מימר אילו על ידי שקנסן בידן וביד הוולד ולא קנסו בהן דבר אחר לפיכך יש להן כתובה. ואילו על ידי שאין קנסן בידן וביד הוולד וקנסו בהן דבר אחר לפיכך אין לה כתובה. מה נפק מן ביניהון המחזיר את גרושתו משנישאת מאן דאמר אילו על ידי שהן דברי תורה. וזו הואיל והוא דבר תורה לפיכך יש להן כתובה. ואית דבעי מימר אילו על ידי שקנסן בידן וביד הוולד. וזה הואיל ואין קנסה בידה וביד הוולד לפיכך אין לה כתובה. רבי יעקב בר אחא אמר רבי זעירה ורבי הילא תריהון אמרין במזונות פליגין. רבי יוחנן אמר יש לה מזונות. אמר ליה ר' לעזר אומר לה הוציא ואת אמר הכין. הוון בעיין מימר כן בתניי כתובה פליגין. כל עמא מודיי שאין לה מזונות. ביורשיה קנסו לא כל שכן בה. ומאן דמר במזונות פליגין הא בתניי כתובה לא למה בה קנסו ולא קנסו ביורשיה:
דף נב,א פרק ט הלכה ה משנה בת ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה בת ישראל מאורסת ללוי מעוברת מלוי שומרת יבם ללוי וכן בת לוי לישראל לא תאכל
דף נב,ב פרק ט הלכה ה משנה במעשר בת לוי מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן ללוי לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר:
דף נב,ב פרק ט הלכה ה גמרא בת ישראל מאורסת לכהן. (במדבר יח) כל טהור בביתך יאכלנו. ולית היא גו בייתה. מכהן (ויקרא כב) ליליד בית אין כאן יליד בית. לשומרת יבם לכהן כל טהור בביתך יאכלנו. ולית היא גו בייתה. וכן בת כהן לישראל. (שם) ובת כהן כי תהיה לאיש זר. מעוברת מישראל שומרת יבם לישראל. (שם) ושבה אל בית אביה. פרט לשומרת יבם. (שם) כנעוריה. פרט למעוברת בת ישראל מאורסת ללוי. (במדבר יח) אתם וביתכם ולית היא גו בייתה. מעוברת מלוי יליד בית ואין כאן יליד בית. אמר רבי יוסי כלום כתיב יליד בית אלא בכהן כמה דתימר תמן הילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל. הכא נמי הילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל. שומרת יבם ללוי אתם וביתכם. ולאו היא גו בייתה. וכן בת לוי ובת כהן כי תהיה לאיש זר. ולא בת כהן כתיב. אמר רבי יוסי בת אחת בת כהן ואחת בת לוי. בת כהן שנישאת לישראל חוזרת ואוכלת. בת ישראל שנישאת לכהן חוזרת ואינה אוכלת מעוברת מישראל שומרת יבם לישראל ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם. כנעוריה פרט למעוברת בת לוי מאורסת לכהן. כל טהור בביתך יאכלנו. ולית היא גו בייתה. מעוברת מכהן יליד בית ואין כאן יליד בית שומרת יבם לכהן. כל טהור בביתך יאכלנו ולית הוא גו בייתא. וכן בת כהן ללוי לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר. ניחא בתרומה לא תאכל. במעשר מה נפשך כהנת היא תאכל. לוייה היא תאכל. רבי הילא בשם רבי יוחנן כמאן דאמר אין נותנין מעשר לכהונה. הוי הוא דאמר נותנין מעשר לכהונה:
דף נב,ב פרק ט הלכה ו משנה בת ישראל שנישאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה נישאת ללוי תאכל במעשר מת ולה ממנו בן תאכל במעשר נישאת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר:
דף נב,ב פרק ט הלכה ז משנה מת בנה מישראל תאכל במעשר מלוי תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר:
דף נב,ב פרק ט הלכה ח משנה בת כהן שנישאת לישראל לא תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה נישאת ללוי תאכל במעשר מת ולה ממנו בן תאכל במעשר נישאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה מלוי לא תאכל במעשר מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה על זו נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה:
דף נב,ב פרק ט הלכה ח גמרא רבי ליונטי בעא קומי ר' יונה ניחא בת כהן שנישאת לישראל חוזרת ואוכלת.
דף נג,א פרק ט הלכה ח גמרא בת ישראל שנישאת לכהן הואיל והיא ראויה לוכל למה אינה אוכלת. אמר ליה כן אמר רבי זעירה רב ענן בשם רב מהו בת כהן מתלמדתה של כהן כמה דתימר (תהילים קלז) בת בבל השדודה. וכי בת בבל היתה אלא שנעשית כמעשה בבל. ר' יוסי בי רבי בון בשם רב שתי בנות אמורות בפרשה אחת חוזרת ואוכלת ואחת חוזרת ואינה אוכלת. בת כהן שנישאת לישראל חוזרת ואוכלת. בת ישראל שנישאת לכהן חוזרת ואינה אוכלת. אמור מעתה נישאת לכשר חוזרת ואוכלת לפסול חוזרת ואינה אוכלת. רב אמר הלכה אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק. רבי יוחנן אמר אוכלת בחזה ושוק. תני רבי חייה מסייע לרב (ויקרא כב) מלחם לא כל הלחם. תני ר' שמעון בן יוחי מסייע לרבי יוחנן מלחם אביה תאכל לרבות חלות תודה ורקיקי נזיר:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יבמות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז