משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הִלְכּוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים פֵּרֶק ז

א  מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל כְּפִי מַה שֶׁרָאוּי לֶעָנִי, אִם הָיְתָה יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת--שֶׁנֶּאֱמָר "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ" (דברים טו,ח), וְנֶאֱמָר "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה,לָה), וְנֶאֱמָר "וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (ויקרא כה,לו).  [ב] וְכָל הָרוֹאֶה עָנִי מְבַקֵּשׁ, וְהֶעֱלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ, וְלֹא נָתַן לוֹ צְדָקָה--עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן" (דברים טו,ז).

ב  [ג] לְפִי מַה שֶׁחָסֵר הֶעָנִי, אַתָּה מְצֻוֶּה לִתֵּן לוֹ--אִם אֵין לוֹ כְּסוּת, מְכַסִּין אוֹתוֹ; אֵין לוֹ כְּלֵי בַּיִת, קוֹנִין לוֹ כְּלֵי בַּיִת; אֵין לוֹ אִשָּׁה, מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה; וְאִם הָיְתָה אִשָּׁה, מַשִּׂיאִין אוֹתָהּ לְאִישׁ:  אַפִלּוּ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁלְּזֶה הֶעָנִי לִרְכֹּב עַל הַסּוּס וְעֶבֶד רָץ לְפָנָיו, וְהִעְנִי וְיָרַד מִנְּכָסָיו--קוֹנִין לוֹ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמָר "דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו,ח); וּמְצֻוֶּה אַתָּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, וְאֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְּׁרוֹ.

ג  [ד] יָתוֹם שֶׁבָּא לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה--שׂוֹכְרִין לוֹ בַּיִת, וּמַצִּיעִים לוֹ מִטָּה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ; וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה.

ד  [ה] בָּא עָנִי וְשָׁאַל דֵּי מַחְסוֹרוֹ, וְאֵין יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת--נוֹתֵן לוֹ כְּפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ.  וְכַמָּה:  עַד חֲמִישׁ נְכָסָיו, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר; וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה בִּנְכָסָיו, בֵּינוֹנִי; פָּחוּת מִכָּאן, עַיִן רָעָה.  וּלְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה; וְכָל הַנּוֹתֵן פָּחוּת מִזֶּה, לֹא קִיַּם מִצְוָה.  וְאַפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה לְאַחֵר.

ה  [ו] עָנִי שְׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְאָמַר רָעֵב אֲנִי, הַאֲכִילוּנִי--אֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמֶּא רַמָּאי הוּא, אֵלָא מְפַרְנְסִין אוֹתוֹ מִיָּד.  הָיָה עָרֹם, וְאָמַר כַּסּוּנִי--בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמֶּא רַמָּאי הוּא; וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ--מְכַסִּין אוֹתוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ מִיָּד, וְאֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו.

ו  [ז] מְפַרְנְסִין וּמְכַסִּין עֲנִיֵּי גּוֹיִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.  וְעָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה; אֲבָל נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת.  וְאָסוּר לְהַחְזִיר אֶת הֶעָנִי שֶׁשָּׁאַל רֵיקָם, וְאַפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ גְּרֹגֶּרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמָר "אַל-יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהילים עד,כא).

ז  [ח] אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִכִּכָּר אֶחָד הַנִּמְכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן כְּשֶׁהָיוּ הַחִטִּים אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע; וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הַמִּדּוֹת.  וְאִם לָן--נוֹתְנִין לוֹ מַצָּע שֶׁיִּישָׁן עָלָיו, וְכֶסֶת לִתֵּן תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְשֶׁמֶן וְקָטְנִית; וְאִם הָיָה שַׁבָּת--נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלוֹשׁ סְעוֹדוֹת, וְשֶׁמֶן וְקָטְנִית וְדָג וְיָרָק.  וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, נוֹתְנִין לוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ.

ח  [ט] עָנִי שְׁאֵינוּ רוֹצֶה לִקַּח צְדָקָה, מַעְרִימִין עָלָיו וְנוֹתְנִין לוֹ לְשֵׁם מַתָּנָה אוֹ לְשֵׁם הַלְוָאָה; וְעָשִׁיר הַמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ, וְעֵינוֹ צָרָה בִּמְמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ וְלֹא יִשְׁתֶּה--אֵין מַשְׁגִיחִין בּוֹ.

ט  [י] מִי שְׁאֵינוּ רוֹצֶה לִתֵּן צְדָקָה, אוֹ שֶׁיִּתֵּן מְעַט מִמַּה שֶׁרָאוּי לוֹ--בֵּית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ, וּמַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן מַה שֶׁאֲמָדוּהוּ לִתֵּן; וְיוֹרְדִין לִנְכָסָיו בְּפָנָיו, וְלוֹקְחִין מֵהֶן מַה שֶׁרָאוּי לוֹ לִתֵּן.  וּמְמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה, וְאַפִלּוּ בְּעַרְבֵּי שַׁבָּתוֹת.

י  [יא] אָדָם שׁוֹעַ שְׁהוּא נוֹתֵן צְדָקָה יָתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ, אוֹ שֶׁמֵּצֵר לְעַצְמוֹ וְנוֹתֵן לַגַּבָּאִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיַּשׁ--אָסוּר לְתָבְעוֹ וְלִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ צְדָקָה; וְגַבָּאי שֶׁמַּכְלִימוֹ וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ--עֲתִיד לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר "וּפָקַדְתִּי, עַל כָּל-לֹחֲצָיו" (ירמיהו ל,כ).

יא  [יב] אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים, וְאַפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן הַרְבֵּה; וְאִם פָּסַק הַדַּיָּן עֲלֵיהֶם כְּדֵי לָשׂוּם לָהֶן שֵׁם, מֻתָּר.

יב  גַּבָּאֵי צְדָקָה לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים וּמִן הַתִּינוֹקוֹת דָּבָר מוּעָט, אֲבָל לֹא דָּבָר מְרֻבֶּה--שֶׁחֶזְקַת הַמְּרֻבֶּה, גְּנֵבָה אוֹ גָּזֵל מִשֶּׁלַּאֲחֵרִים.  וְכַמָּה הוּא מוּעָט שֶׁלָּהֶן, הַכֹּל לְפִי עֹשֶׁר הַבְּעָלִים אוֹ עֲנִיּוּתָן.

יג  עָנִי שְׁהוּא קְרוֹבוֹ, קוֹדֵם לְכָל אָדָם; וַעֲנִיֵּי בֵּיתוֹ, קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירוֹ; וַעֲנִיֵּי עִירוֹ, קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת:  שֶׁנֶּאֱמָר "לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ" (דברים טו,יא).

יד  מִי שֶׁהָלַךְ בִּסְחוֹרָה, וּפָסְקוּ עָלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁהָלַךְ שָׁם צְדָקָה--הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר.  וְאִם הָיוּ רַבִּים, וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶן צְדָקָה--נוֹתְנִין; וְכִשְׁהֶן בָּאִין, מְבִיאִין אוֹתָהּ עִמָּהֶן וּמְפַרְנְסִין בָּהּ עֲנִיֵּי עִירָם.  וְאִם יֵשׁ שָׁם חָבֵר עִיר--יִתְּנוּ אוֹתָהּ לְחָבֵר עִיר, וְהוּא מְחַלְּקָהּ כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ.

טו  הָאוֹמֵר תְּנוּ מָאתַיִם דֵּינָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ תְּנוּ סֵפֶר תּוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת--יִתְּנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שְׁהוּא רָגִיל בּוֹ; וְאִם הָיָה רָגִיל בִּשְׁנֵיהֶם, יִתְּנוּ לִשְׁנֵיהֶם.  הָאוֹמֵר תְּנוּ מָאתַיִם דֵּינָר לָעֲנִיִּים, יִתְּנוּ לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר.


משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י