תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
א אני הגבר ראה עני, בשבט עברתו. ב אותי נהג וילך, חשך ולא-אור. ג אך בי ישב יהפך ידו, כל-היום. {ס}
ד בלה בשרי ועורי, שבר עצמותי. ה בנה עלי ויקף, ראש ותלאה. ו במחשכים הושיבני, כמתי עולם. {ס}
ז גדר בעדי ולא אצא, הכביד נחשתי. ח גם כי אזעק ואשוע, שתם תפלתי. ט גדר דרכי בגזית, נתיבתי עוה. {ס}
י דב ארב הוא לי, אריה ארי במסתרים. יא דרכי סורר ויפשחני, שמני שמם. יב דרך קשתו ויציבני, כמטרא לחץ. {ס}
יג הביא, בכליתי, בני, אשפתו. יד הייתי שחק לכל-עמי, נגינתם כל-היום. טו השביעני במרורים, הרוני לענה. {ס}
טז ויגרס בחצץ שני, הכפישני באפר. יז ותזנח משלום נפשי, נשיתי טובה. יח ואמר אבד נצחי, ותוחלתי מיהוה. {ס}
יט זכר-עניי ומרודי, לענה וראש. כ זכור תזכור, ותשיח ותשוח עלי נפשי. כא זאת אשיב אל-לבי, על-כן אוחיל. {ס}
כב חסדי יהוה כי לא-תמנו, כי לא-כלו רחמיו. כג חדשים, לבקרים, רבה, אמונתך. כד חלקי יהוה אמרה נפשי, על-כן אוחיל לו. {ס}
כה טוב יהוה לקוו, לנפש תדרשנו. כו טוב ויחיל ודומם, לתשועת יהוה. כז טוב לגבר, כי-ישא על בנעוריו. {ס}
כח ישב בדד וידם, כי נטל עליו. כט יתן בעפר פיהו, אולי יש תקוה. ל יתן למכהו לחי, ישבע בחרפה. {ס}
לא כי לא יזנח לעולם, אדני. לב כי אם-הוגה, ורחם כרב חסדיו. לג כי לא ענה מלבו, ויגה בני-איש. {ס}
לד לדכא תחת רגליו, כל אסירי ארץ. לה להטות, משפט-גבר, נגד, פני עליון. לו לעות אדם בריבו, אדני לא ראה. {ס}
לז מי זה אמר ותהי, אדני לא צוה. לח מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב. לט מה-יתאונן אדם חי, גבר על-חטאו. {ס}
מ נחפשה דרכינו ונחקרה, ונשובה עד-יהוה. מא נשא לבבנו אל-כפים, אל-אל בשמים. מב נחנו פשענו ומרינו, אתה לא סלחת. {ס}
מג סכותה באף ותרדפנו, הרגת לא חמלת. מד סכותה בענן לך, מעבור תפלה. מה סחי ומאוס תשימנו, בקרב העמים. {ס}
מו פצו עלינו פיהם, כל-איבינו. מז פחד ופחת היה לנו, השאת והשבר. מח פלגי-מים תרד עיני, על-שבר בת-עמי. {ס}
מט עיני נגרה ולא תדמה, מאין הפגות. נ עד-ישקיף וירא, יהוה משמים. נא עיני עוללה לנפשי, מכל בנות עירי. {ס}
נב צוד צדוני כצפור, איבי חנם. נג צמתו בבור חיי, וידו-אבן בי. נד צפו-מים על-ראשי, אמרתי נגזרתי. {ס}
נה קראתי שמך יהוה, מבור תחתיות. נו קולי, שמעת: אל-תעלם אזנך לרוחתי, לשועתי. נז קרבת ביום אקראך, אמרת אל-תירא. {ס}
נח רבת אדני ריבי נפשי, גאלת חיי. נט ראיתה יהוה עותתי, שפטה משפטי. ס ראיתה, כל-נקמתם--כל-מחשבתם, לי. {ס}
סא שמעת חרפתם יהוה, כל-מחשבתם עלי. סב שפתי קמי והגיונם, עלי כל-היום. סג שבתם וקימתם הביטה, אני מנגינתם. {ס}
סד תשיב להם גמול יהוה, כמעשה ידיהם. סה תתן להם מגנת-לב, תאלתך להם. סו תרדף באף ותשמידם, מתחת שמי יהוה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה