תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
א איכה יעיב באפו אדני, את-בת-ציון--השליך משמים ארץ, תפארת ישראל; ולא-זכר הדם-רגליו, ביום אפו. {ס} ב בלע אדני לא ולא חמל, את כל-נאות יעקב--הרס בעברתו מבצרי בת-יהודה, הגיע לארץ; חלל ממלכה, ושריה. {ס} ג גדע בחרי-אף, כל קרן ישראל--השיב אחור ימינו, מפני אויב; ויבער ביעקב כאש להבה, אכלה סביב. {ס} ד דרך קשתו כאויב, נצב ימינו כצר, ויהרג, כל מחמדי-עין; באהל, בת-ציון, שפך כאש, חמתו. {ס} ה היה אדני כאויב, בלע ישראל--בלע כל-ארמנותיה, שחת מבצריו; וירב, בבת-יהודה, תאניה, ואניה. {ס} ו ויחמס כגן שכו, שחת מעדו; שכח יהוה בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם-אפו מלך וכהן. {ס} ז זנח אדני מזבחו, נאר מקדשו--הסגיר ביד-אויב, חומת ארמנותיה; קול נתנו בבית-יהוה, כיום מועד. {ס} ח חשב יהוה להשחית, חומת בת-ציון--נטה קו, לא-השיב ידו מבלע; ויאבל-חל וחומה, יחדו אמללו. {ס} ט טבעו בארץ שעריה, אבד ושבר בריחיה; מלכה ושריה בגוים, אין תורה--גם-נביאיה, לא-מצאו חזון מיהוה. {ס} י ישבו לארץ ידמו, זקני בת-ציון--העלו עפר על-ראשם, חגרו שקים; הורידו לארץ ראשן, בתולת ירושלם. {ס} יא כלו בדמעות עיני, חמרמרו מעי--נשפך לארץ כבדי, על-שבר בת-עמי: בעטף עולל ויונק, ברחבות קריה. {ס} יב לאמתם, יאמרו, איה, דגן ויין: בהתעטפם כחלל, ברחבות עיר--בהשתפך נפשם, אל-חיק אמתם. {ס} יג מה-אעידך מה אדמה-לך, הבת ירושלם--מה אשוה-לך ואנחמך, בתולת בת-ציון: כי-גדול כים שברך, מי ירפא-לך. {ס} יד נביאיך, חזו לך שוא ותפל, ולא-גלו על-עונך, להשיב שביתך שבותך; ויחזו לך, משאות שוא ומדוחים. {ס} טו ספקו עליך כפים, כל-עברי דרך--שרקו וינעו ראשם, על-בת ירושלם: הזאת העיר, שיאמרו כלילת יפי--משוש, לכל-הארץ. {ס} טז פצו עליך פיהם, כל-איביך--שרקו ויחרקו-שן, אמרו בלענו; אך זה היום שקוינהו, מצאנו ראינו. {ס} יז עשה יהוה אשר זמם, בצע אמרתו אשר צוה מימי-קדם--הרס, ולא חמל; וישמח עליך אויב, הרים קרן צריך. {ס} יח צעק לבם, אל-אדני; חומת בת-ציון הורידי כנחל דמעה, יומם ולילה--אל-תתני פוגת לך, אל-תדם בת-עינך. {ס} יט קומי רני בליל בלילה, לראש אשמרות--שפכי כמים לבך, נכח פני אדני; שאי אליו כפיך, על-נפש עולליך--העטופים ברעב, בראש כל-חוצות. {ס} כ ראה יהוה והביטה, למי עוללת כה: אם-תאכלנה נשים פרים עללי טפחים, אם-יהרג במקדש אדני כהן ונביא. {ס} כא שכבו לארץ חוצות נער וזקן, בתולתי ובחורי נפלו בחרב; הרגת ביום אפך, טבחת לא חמלת. {ס} כב תקרא כיום מועד מגורי מסביב, ולא היה ביום אף-יהוה פליט ושריד: אשר-טפחתי ורביתי, איבי כלם. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה