תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
אסתר - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
א ובשנים עשר חודש הוא־חודש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר־המלך ודתו, להיעשות: ביום, אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.
ב נקהלו היהודים בעריהם, בכל־מדינות המלך אחשוורוש, לשלוח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא־עמד לפניהם, כי־נפל פחדם על־כל־העמים.
ג וכל־שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועושי המלאכה אשר למלך--מנשאים, את־היהודים: כי־נפל פחד־מורדכיי, עליהם.
ד כי־גדול מורדכיי בבית המלך, ושומעו הולך בכל־המדינות: כי־האיש מורדכיי, הולך וגדול.
ה ויכו היהודים בכל־אויביהם, מכת־חרב והרג ואבדן; ויעשו בשונאיהם, כרצונם.
ו ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד--חמש מאות, {ר}
איש. {ס}
ז ואת {ר}
פרשנדתא {ס} ואת {ר}
דלפון, {ס} ואת {ר}
אספתא. {ס}
ח ואת {ר}
פורתא {ס} ואת {ר}
אדליא, {ס} ואת {ר}
ארידתא. {ס}
ט ואת {ר}
פרמשתא {ס} ואת {ר}
אריסיי, {ס} ואת {ר}
ארידיי {ס} ואת {ר}
ויזתא. {ס}
י עשרת {ר}
בני המן בן־המדתא, צורר היהודים--הרגו; ובביזה--לא שלחו, את־ידם.
יא ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה--לפני המלך.
יב ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני־המן--בשאר מדינות המלך, מה עשו; ומה־שאלתך ויינתן לך, ומה־בקשתך עוד ותיעש.
יג ותאמר אסתר, אם־על־המלך טוב--יינתן גם־מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני־המן, יתלו על־העץ.
יד ויאמר המלך להיעשות כן, ותינתן דת בשושן; ואת עשרת בני־המן, תלו.
טו וייקהלו היהודים אשר־בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן, שלוש מאות איש; ובביזה--לא שלחו, את־ידם.
טז ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על־נפשם, ונוח מאויביהם, והרוג בשונאיהם, חמישה ושבעים אלף; ובביזה--לא שלחו, את־ידם.
יז ביום־שלושה עשר, לחודש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.
יח והיהודים אשר־בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמישה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.
יט על־כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות--עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב; ומשלוח מנות, איש לריעהו.
כ ויכתוב מורדכיי, את־הדברים האלה; וישלח ספרים אל־כל־היהודים, אשר בכל־מדינות המלך אחשוורוש--הקרובים, והרחוקים.
כא לקיים, עליהם--להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום־חמישה עשר בו: בכל־שנה, ושנה.
כב כימים, אשר־נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לריעהו, ומתנות לאביונים.
כג וקיבל, היהודים, את אשר־החלו, לעשות; ואת אשר־כתב מורדכיי, אליהם.
כד כי המן בן־המדתא האגגי, צורר כל־היהודים--חשב על־היהודים, לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם.
כה ובבואה, לפני המלך, אמר עם־הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר־חשב על־היהודים על־ראשו; ותלו אתו ואת־בניו, על־העץ.
כו על־כן קראו לימים האלה פורים, על־שם הפור--על־כן, על־כל־דברי האיגרת הזאת; ומה־ראו על־ככה, ומה הגיע אליהם.
כז קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל־זרעם ועל כל־הנלווים עליהם, ולא יעבור--להיות עושים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם: בכל־שנה, ושנה.
כח והימים האלה נזכרים ונעשים בכל־דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא־יסוף מזרעם. {ס}
כט ותכתוב אסתר המלכה בת־אביחיל, ומורדכיי היהודי--את־כל־תוקף: לקיים, את איגרת הפורים הזאת--השנית. ל וישלח ספרים אל־כל־היהודים, אל־שבע ועשרים ומאה מדינה--מלכות, אחשוורוש: דברי שלום, ואמת. לא לקיים את־ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מורדכיי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על־נפשם, ועל־זרעם: דברי הצומות, וזעקתם. לב ומאמר אסתר--קיים, דברי הפורים האלה; ונכתב, בספר. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
אסתר - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י