תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - אסתר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

אסתר פרק ד

א ומורדכיי, ידע את־כל־אשר נעשה, ויקרע מורדכיי את־בגדיו, וילבש שק ואפר; וייצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה.  ב ויבוא, עד לפני שער־המלך:  כי אין לבוא אל־שער המלך, בלבוש שק.  ג ובכל־מדינה ומדינה, מקום אשר דבר־המלך ודתו מגיע--אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד; שק ואפר, יוצע לרבים.  ד ותבואנה נערות אסתר וסריסיה, ויגידו לה, ותתחלחל המלכה, מאוד; ותשלח בגדים להלביש את־מורדכיי, ולהסיר שקו מעליו--ולא קיבל.  ה ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך, אשר העמיד לפניה, ותצווהו, על־מורדכיי--לדעת מה־זה, ועל־מה־זה.  ו וייצא התך, אל־מורדכיי--אל־רחוב העיר, אשר לפני שער־המלך.  ז ויגד־לו מורדכיי, את כל־אשר קרהו; ואת פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על־גנזי המלך ביהודים--לאבדם.  ח ואת־פתשגן כתוב־הדת אשר־ניתן בשושן להשמידם, נתן לו--להראות את־אסתר, ולהגיד לה; ולצוות עליה, לבוא אל־המלך להתחנן־לו ולבקש מלפניו--על־עמה.  ט ויבוא, התך; ויגד לאסתר, את דברי מורדכיי.  י ותאמר אסתר להתך, ותצווהו אל־מורדכיי.  יא כל־עבדי המלך ועם־מדינות המלך יודעים, אשר כל־איש ואישה אשר יבוא־אל־המלך אל־החצר הפנימית אשר לא־ייקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט־לו המלך את־שרביט הזהב, וחיה; ואני, לא נקראתי לבוא אל־המלך--זה, שלושים יום.  יב ויגידו למורדכיי, את דברי אסתר.  יג ויאמר מורדכיי, להשיב אל־אסתר:  אל־תדמי בנפשך, להימלט בית־המלך מכל־היהודים.  יד כי אם־החרש תחרישי, בעת הזאת--ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית־אביך תאבדו; ומי יודע--אם־לעת כזאת, הגעת למלכות.  טו ותאמר אסתר, להשיב אל־מורדכיי.  טז לך כנוס את־כל־היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עליי ואל־תאכלו ואל־תשתו שלושת ימים לילה ויום--גם־אני ונערותיי, אצום כן; ובכן אבוא אל־המלך, אשר לא־כדת, וכאשר אבדתי, אבדתי.  יז ויעבור, מורדכיי; ויעש, ככול אשר־ציוותה עליו אסתר.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - אסתר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י