משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה פרק כח

משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות מכירה פרק כח

א האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך, והיו בתוך השדה גיאיות קטנים עמוקים עשרה טפחים, אף על פי שאין בהן מים, או סלעים גבוהים עשרה טפחים--אין נמדדין בכלל הבית כור: שאין אדם רוצה ליתן את מעותיו במקום אחד, וייראה לו כשניים או כשלושה מקומות. ולוקח אלו הגיאיות והסלעים בכלל הבית כור, בלא דמים. היו פחות מכאן, נמדדין עימה.

ב במה דברים אמורים, בשלא היה בהן אלא בית ארבעת קבין, והיו הארבעת קבין מובלעין בתוך חמשת קבין ומובלעין ברובה של שדה. אבל אם היה יתר על בית ארבעת קבין, או שהיו מפוזרין הרבה, או אינן מובלעין--אף על פי שאין בהן עשרה, אין נמדדין עימה.

ג היו מובלעין רובן במיעוטה, או מיעוטן ברובה, או שהיו מחולקין כמו חוט שווה, או כמו עיגול, או כמו משולש, או שהיו בצדדין, או שהיו דרך עקלתון--כל אלו ספק; והמוציא מחברו, עליו הראיה. וכן אם היה עפר מלמעלה וסלע מלמטה, או סלע מלמעלה ועפר מלמטה--הרי זה ספק.

ד [ג] היה בה סלע יחידי--אפילו בית רובע לכור, אין נמדד עימה; ואם היה סמוך למצר--אפילו כל שהוא, אין זה נמדד עימה. הפסיק עפר בין סלע למצר, הרי זה ספק.

ה [ד] אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך--אפילו היו בה גיאיות עמוקות עשרה טפחים או יתר, או סלעים גבוהים עשרה טפחים או יתר--הרי אלו נמדדין עימה.

ו [ה] האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך מידה בחבל--אם פחת כל שהוא, ינכה לו מן הדמים; ואם הותיר כל שהוא, יחזיר לו.

ז [ו] אמר לו בית כור עפר אני מוכר לך--הרי זה כמי שפירש ואמר בית כור עפר, בין חסר בין יתר; ואם פחת מן המידה אחד מארבעה ועשרים, שהוא רובע לכל סאה, או הותיר כך רובע לכל סאה--הגיעו. יתר על כן, יחשב עימו על כל הרבעים כולן שחסרו או שהוסיפו; וכל שפחת מבית כור, ינכה לו מן הדמים, וכל שהוסיף על בית כור, יחזיר לו.

ח [ז] ומה הוא מחזיר לו, אם הייתה התוספת פחותה מתשעת קבין--מחזיר לו דמים כשעת המכירה, לייפות כוח המוכר; ואם הייתה התוספת סמוכה לשדה אחרת של מוכר, מחזיר לו אותה התוספת קרקע, שהרי סומך אותה לשאר שדותיו, ואינו מפסיד כלום.

ט הייתה התוספת יתרה על תשעת קבין, נותנין רובע לכל סאה וסאה; והנשאר יתר על כל הרבעים--אם יש בו תשעת קבין--נותן לו כל הרבעים כולן עם היתר מן הקרקע, ונותנה לו כשעה שלקחה ממנו.

י [ח] במה דברים אמורים, בשהייתה בזול בשעת ממכר והוקירה בשעת החזרת היתר. אבל אם הייתה ביוקר והוזלה--אומרין ללוקח אם רצית ליתן לו דמי התוספת כולה, תן לו דמים לפי הממכר, ואם רצית ליתן לו קרקע, תן לו כפי מה ששווה עתה.

יא [ט] ודין חצי קב בגינה, כדין תשעת קבין בשדה: שאם הותיר בגינה פחות מחצי קב על הרבעים, אינו מחזיר לו אלא דמים; הותיר חצי קב, מחזיר לו את כל הרבעים עם היתר, דמים או קרקע, כשער הזול של עת החזרה.

יב [י] מכר שדה ונעשת גינה ביד לוקח, או גינה ונעשת שדה ביד לוקח--הרי זה ספק אם מחשב לו כדין שהייתה בעת המכר, או כדין שהיא עתה.

יג [יא] האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך מידה בחבל בין חסר בין יתר, או שאמר לו בית כור עפר אני מוכר לך בין חסר בין יתר מידה בחבל--הלוך אחר הפחות שבלשונות, ואין לו אלא כדין אם חסר אם יתר.

יד [יב] מכר לו בית כור, ואמר לו בסימניו ובמצריו--פחת שתות או הותיר שתות, הגיעו; פחת יתר על שתות, ינכה לו מן הדמים; הוסיף יתר על שתות, ייתן לו דמים או קרקע, הכול לפי השיור. אם היה הנשאר בשדה פחות מתשעת קבין, ובגינה פחות מחצי קב, ולא היה סמוך לשדה המוכר--מחזיר לו דמים.

טו [יג] המוכר לחברו שדה שהלוקח יודע אותה ואת מצריה, וכבר הורגל בה--אפילו אמר לו יש במשיחתה מאתיים, ונמצאת מאה וחמישים--הגיעתו, שהרי ידעה וקיבל עליו. וזה שהזכיר לו החשבון, כלומר שהיא יפה כמו שדה אחרת שיש במשיחתה מאתיים.

טז [יד] האומר לחברו בית כור פלוני אני מוכר לך--אף על פי שאין במשיחתו אלא לתך, הגיעו: שלא מכר לו אלא מקום הנקרא בית כור. לפיכך צריך המוכר להביא ראיה שהוא נקרא בית כור.

יז וכן האומר לחברו כרם שלי במקום פלוני אני מוכר לך--אף על פי שאין בו גפנים, הגיעו: והוא, שיהיו קוראין אותו כרם. וכן האומר לחברו פרדס אני מוכר לך--אפילו אין בו רימונים, הגיעו: והוא, שייקרא פרדס. וכן כל כיוצא בזה.

יח [טו] וכל הדברים האלו, במקום שאין מנהג כמו שביארנו; אבל במקום שיש מנהג--הלוך אחר מנהג המדינה, ואחר לשון רוב אנשי המקום הידועה להן.