משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה פרק יב

משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות מכירה פרק יב

א אסור למוכר או לקונה להונות את חברו, שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה,יד). ואף על פי שהוא עובר על לא תעשה, אינו לוקה, מפני שניתן להישבון; ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הוניה--חייב להשיב.

ב כמה תהיה ההוניה ויהיה חייב להשיב, שתות בשווה. כיצד: הרי שמכר שווה שישה בחמישה, או שווה שישה בשבעה, או שווה חמישה בשישה, או שווה שבעה בשישה--הרי זו הוניה; ונקנה המקח, וחייב המונה להחזיר את ההוניה כולה למתאנה.

ג הייתה ההוניה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שווה שישים דינר בחמישים דינר ופרוטה--אינו חייב להחזיר כלום: שכל פחות משתות, דרך הכול למחול בו.

ד הייתה ההוניה יתרה על שתות בכל שהוא, כגון שמכר שווה שישים בחמישים פחות פרוטה--בטיל המקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל; אבל המונה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקיבל, אף על פי שבטיל המקח.

ה אין המונה חייב להחזיר, עד שתהיה ההוניה יתר על פרוטה; הייתה פרוטה בשווה--אינו מחזיר, שאין הוניה לפרוטות.

ו [ה] עד מתיי יהיה לו לחזור ולתבוע ההוניה, או לבטל המקח--עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. ואם שהה יתר על זה--אפילו לקח שווה מאה במאתיים, אינו חוזר.

ז [ו] במה דברים אמורים, בלוקח, שהרי המקח בידו ומראהו. אבל המוכר חוזר בהוניה לעולם; ואין צריך לומר בביטול מקח, שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר.

ח לפיכך אם היה המקח דבר שאין במינו שינוי והוא כולו שווה, כגון הפלפלין וכיוצא בהן--הרי זה אינו חוזר, אלא עד כדי שישאל על שער שבשוק בלבד. [ז] וכן אם נודע שבא לידו כממכרו, וידע שטעה ולא תבע--אינו יכול לחזור ולתבוע, שהרי מחל.

ט [ח] כשם שהוניה להדיוט--כך הוניה לתגר, אף על פי שהוא בקי. וכשם שהוניה בפירות ובבהמה, כך יש הוניה במטבעות. [ט] כיצד: הרי שהיה דינר זהב בארבעה ועשרים דינר של כסף, וצירפה בעשרים דינר, או בשמונה ועשרים--הרי זה מחזיר את ההוניה; היה יתר על זה, בטיל הצירוף; פחות מכאן, מחילה.

י וכן אם הייתה הסלע חסרה שתות, והיו מוציאין הסלעים במניין לא במשקל--מחזיר ההוניה.

יא עד מתיי יש לו להחזיר הדינר או הסלע--בכרכים, עד כדי שיראה לשולחני. בכפרים שאין השולחני מצוי שם, יש לו להחזיר עד ערבי שבתות: שאין מכיר הסלע וחסרונה ודמיה אלא שולחני.

יב והוא הדין למוכר ספרים, או אבנים טובות ומרגלייות--שיש ללוקח לחזור, עד כדי שיראה אותם לתגרים הבקיאים בהן בכל מקום שהן: שאין הכול בקיאים בדברים אלו. לפיכך אם לא היה מכיר באותה המדינה, והוליך המקח למקום אחר, או שבא הבקי לאחר זמן מרובה, והודיעו שטעה--הרי זה חוזר.

יג [יב] הנותן סלע חסרה לחברו--אם היה מכירה, אפילו לאחר שנים עשר חודש--הרי זה מחזירה; ואם היה אפשר להוציאה על ידי הדוחק--אינו יכול להחזירה לאחר זמן, אלא אם כן קיבלה ממנו במידת חסידות.

יד [יג] המוכר לחברו שווה ארבע בחמש, שהרי המקח בטיל כמו שביארנו, ולא הספיק להראותו לתגר או לקרובו, עד שהוקר ועמד בשבע--לוקח יכול לחזור בו, ולא המוכר: שהרי הלוקח אומר למוכר אילו לא הונותני, לא היית יכול לחזור, ועתה שהונותני תחזור, היאך יהיה החוטא נשכר.

טו [יד] וכן מוכר שמכר שווה חמש בארבע, וזל ועמד בשלוש--מוכר יכול לחזור בו, ולא לוקח: שהרי אומר המוכר ללוקח, לא מפני שהונותני תחזור בי.

טז [טו] המוכר שווה חמש בשש, ולא הספיק להראות עד שהוקר ועמד בשמונה--הרי המוכר חייב להחזיר האחת של הוניה: שהרי נקנה המקח, וחייב להחזיר; וכשהוקיר, ברשות לוקח הוקיר.

יז וכן אם מכר שווה שש בחמש, והוזלו ועמדו על שלוש--הרי הלוקח חייב להחזיר סלע אחת של הוניה, שהרי נקנה המקח וברשות הלוקח הוזל.