משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה פרק יח

משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות מכירה פרק יח

א אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר, או לגנוב את דעתם; ואחד גויים ואחד ישראל, בדבר זה. היה יודע שיש בממכרו מום, יודיעו ללוקח. ואפילו לגנוב דעת הברייות בדברים, אסור.

ב אין מפרכסין לא את האדם, ולא את הבהמה, ולא את הכלים הישנים כדי שייראו כחדשים. אבל מפרכס החדשים, כדי שישוף ויגהץ וייפה כל צורכו.

ג אין משרבטין את האדם במים של חזרין וכיוצא בהן כדי שיתפח וייראו פניו שמנים, ולא צובעין את הפנים בסרק וכיוצא בו, ולא נופחין את הקרביים, ולא שורין את הבשר במים; וכן כל כיוצא בדברים אלו אסורין. ואין מוכרין בשר נבילה לגוי בכלל בשר שחוטה, אף על פי שהנבילה אצלו כשחוטה.

ד מותר לבור את הגריסין, אבל לא על פי המגורה, שאינו אלא כגונב את העין, ויידמה שהכול ברור. ומותר לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות ולשפחות כדי להרגילן לבוא אצלו; ופוחת משער שבשוק כדי להרבות במקיפין ממנו, ואין בני השוק יכולין לעכב עליו, ואין בזה גניבת דעת.

ה אין מערבין פירות בפירות, אפילו חדשים בחדשים, ואין צריך לומר ישנים בחדשים: ואפילו הישנים ביוקר והחדשים בזול, מפני שהלוקח רוצה ליישנן.

ו ביין התירו לערב קשה ברך בין הגיתות בלבד, מפני שמשביחו. ואם היה טעמו ניכר, מותר לערב בכל מקום: שכל דבר הניכר טעמו, הלוקח מרגיש בו; ולפיכך מותר לערב אותו.

ז [ו] אין מערבין מים ביין. ומי שנתערב לו מים ביינו--לא ימכרנו בחנות, אלא אם כן מודיעו; ולא לתגר אף על פי שמודיעו, שמא ירמה בו אחרים. ומקום שנהגו להטיל מים ביין, יטיל: והוא, שיהיה בין הגיתות.

ח [ז] התגר נוטל מחמש גיתות, ונותן לתוך פיטס אחד; מחמש גרנות, ונותן לתוך מגורה אחת: ובלבד, שלא יתכוון לערב.

ט [ח] אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן, ואפילו כל שהוא; ואפילו שמרים של אמש בשמרים של יום, אסור. אבל אם עירה היין מכלי לכלי, נותן שמריו לתוכו.

י [ט] המוכר לחברו שמן מזוקק, אינו מקבל שמרים. מכר לו שמן סתם, מקבל לוג ומחצה שמרים לכל מאה לוג; ומקבל בשאר שמרים שמן עכור העולה למעלה על פני השמן, יתר על השמרים הידועים באותו מקום. [י] במה דברים אמורים, בשנתן לו המעות בתשרי שהשמן עכור, ולקח השמן בניסן במידת תשרי, שהיא גדולה מפני אותו השמן הקופה למעלה. אבל אם לקח במידת ניסן, שהיא קטנה מפני שכבר צלל השמן--אינו מקבל אלא השמרים בלבד.

יא המוכר חיטים לחברו, מקבל עליו רובע קיטונות לכל סאה. שעורים, מקבל עליו רובע נישובות לכל סאה. עדשים, מקבל עליו רובע עפרורית לסאה. תאנים, מקבל עליו עשר מתליעות לכל מאה. מכר לו שאר פירות, מקבל עליו רובע טינופות לכל סאה.

יב נמצא בהן יתר על השיעורין האלו כל שהוא--ינפה את הכול, וייתן לו פירות מנופין וברורין שאין בהן כלום. [יב] ואין כל אלו הדברים אמורים, אלא במקום שאין להם מנהג; אבל במקום שיש להם מנהג, הכול כמנהג המדינה.

יג יש מקומות שנהגו שיהיו כל הפירות ברורין ומנוקין מכל דבר, ושיהיו היינות והשמנים צלולין, ולא יימכרו שמרים כלל. ויש מקומות שנהגו אפילו היו בהן מחצה שמרים, או שהיה בפירות מחצה עפר או תבן או מין אחר, יימכר כמות שהוא.

יד לפיכך הבורר צרור מתוך גורנו של חברו, נותן לו דמי חיטים כשיעור צרור שבירר, שאילו הניחו, היה נמכר במידת החיטים; ואם תאמר יחזירנו, הרי אמרו אסור לערב כל שהוא.

טו [יד] המוכר קנקנים בשרון במקום שאין מנהג, מקבל לכל מאה עשרה פוטסות: והוא, שיהיו נאות ועשויות בגופרית.