משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה פרק כא

משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות מכירה פרק כא

א המקנה לחברו דבר שאינו מסויים--אם היה מינו ידוע, אף על פי שאין מידתו או משקלו או מניינו ידוע--הרי זה קנה; ואם אין מינו ידוע, לא קנה.

ב כיצד: ערימה זו של חיטים אני מוכר לך בכך וכך, שק זה המלא תאנים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך--אף על פי שאין מידת הערימה ידועה, ולא משקל התאנים ולא מניין הקנקנים ידוע--הרי ממכרו קיים, אף על פי שמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם; ויש להם הוניה, לפי השער שבשוק כמו שביארנו.

ג אבל האומר לחברו כל מה שיש בבית הזה אני מוכר לך בכך וכך, כל מה שיש בתיבה הזאת או בשק הזה אני מוכר לך בכך וכך, ורצה הלוקח ומשך--אין כאן קניין כלל, שלא סמכה דעת הלוקח: שהרי אינו יודע מה יש בו אם תבן או זהב, ואין זה אלא כמשחק בקוביה. וכן כל כיוצא בזה.

ד וכן המוכר לחברו בעשרה דינרין חיטים, ולא פסק כמה סאה מכר לו--נותן לו כשער שבשוק בשעת המכירה. וכל החוזר בו מאחר נתינת הדמים, ולא רצה בשער שהיה בשוק בשעת מתן המעות--מקבל מי שפרע כמו שביארנו.

ה המוכר מקום לחברו לעשות לו בית, או רפת בקר, וכן המקבל מחברו לעשות לו בית חתנות לבנו, או בית אלמנות לבתו--עושה ארבע אמות על שש. מכר לו מקום בית גדול, עושה שמונה על עשר. מכר לו מקום טרקלין, עושה עשר על עשר. תרבץ של חצר, שתים עשרה על שתים עשרה. ורום כל בית ובית, כחצי אורכו וכחצי רוחבו.

ו המוכר מקום לחברו לעשות לו קבורה, וכן המקבל מקום מחברו לעשות בו קבורה--עושה מערה, ופותח למערה שמונה קברות, שלושה מכאן ושלושה מכאן, ושניים מכנגד הנכנס למערה: מידת המערה ארבע אמות על שש, וכל קבר וקבר אורך ארבע אמות ורוחב שישה טפחים ורום שבעה; נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדין אמה ומחצה, ובין השניים האמצעיים שתי אמות.

ז המוכר לחברו בתוך שדהו מקום אמת המים להשקות בה בית השלהין--נותן לו בתוך שדהו אמה שרוחבה שתי אמות, ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה. ואם מכר לו אמת המים להשקות בה בקילון--נותן לו אמה שרחבה אמה, וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה.

ח אלו האגפין--בעל השדה נוטען, אבל אינו זורען: שהזרעים מחלחלין את הקרקע, ומקלקלין את אמת המים. ואמת המים הזאת שכלו אגפיה--בעל האמה מתקנה מעפר אותה השדה, שעל מנת כן קיבל עליו המוכר להיות אמת המים בתוך שדהו.

ט המוכר לחברו דרך בתוך שדהו--אם דרך יחיד מכר לו, נותן לו רוחב שתי אמות ומחצה כדי שיעמוד חמור במשאו על אורך הדרך. מכר לו דרך בין עיר לעיר, נותן לו רוחב שמונה אמות באורך הדרך.

י מכר לו דרך הרבים, נותן לו רוחב שש עשרה אמה. [י] דרך המלך ודרך הקבר, אין לה שיעור; וייראה לי שזה כמוכר דבר שאין מינו ידוע. [יא] מכר לו מקום למעמד, נותן לו בית ארבעת קבים. [יב] האומר לחברו בור וכותליה אני מוכר לך, נותן לו רוחב הכותל שלושה טפחים.

יא [יג] המוכר שדה לחברו, ומסר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר--אם היה הארוך של איש אחד, לא קנה מן הארוך אלא כנגד הקצר; ואם היה של שניים, יקנה כנגד ראש תור.

יב [יד] היה מצר ראובן מזרח ומערב, ומצר שמעון צפון ודרום--צריך שיכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות, ומצר שמעון משתי רוחות.

יג [טו] מסר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי, ולא מסר לו מצר רביעי--קנה השדה כולה. אבל המצר הרביעי--אם היה מובלע בתוך המצרים, ואין עליו רכב של דקלים, ואין בו תשעת קבין--קנה אף המצר הרביעי; ואם לא היה מובלע, ויש עליו רכב דקלים, או שיש בו תשעת קבין--לא קנהו.

יד היה מובלע ויש עליו רכב דקלים, או יש בו תשעת קבין, או שלא היה מובלע ואין עליו דקלים, ואין בו תשעת קבין--הרי הדבר מסור לבית דין: כפי מה שיראו, ולאיזה דרך שדעתן נוטה--יעשו.

טו [טז] סיים לו את הזווייות בלבד, ולא סיים לו את המצר שלכל הרוח, או שסיים לו שני מצרים כמין גם, או שסיים לו חלק מכל רוח ורוח--הרי זה לא קנה את כולה; אלא יקנה ממנה כפי מה שמסר לו, וכמו שיראו הדיינין.

טז [יז] המוכר בית לחברו בבירה גדולה--אף על פי שמסר לו מצרים החיצונים, ואף על פי שיש שם מעט שקוראין לבירה בית--לא קנה אלא הבית בלבד, שהמצרים הוא שהרחיב לו; ואילו מכר לו כל הבירה, היה כותב לו ולא הנחתי לפניי במכר זה כלום. וכן המוכר שדה בבקעה גדולה, ומסר לו מצר הבקעה--מצרים הם שהרחיב לו.

יז [יח] האומר לחברו שדות אני מוכר לך, מיעוט שדות שתיים. אמר לו כל שדות--אפילו שלוש וארבע, חוץ מגינות ופרדסים. אמר לו נכסיי--אפילו גינות ופרדסים, חוץ מבתים ועבדים. ואם אמר לו כל נכסיי--אפילו עבדים ובתים וכל המיטלטלין הידועים לו, ואפילו תפילין שבראשו בכלל המכר.

יח [יט] האומר לחברו בית מבתיי אני מוכר לך, ושור בשווריי אני מוכר לך--נותן לו הקטן שבהן. מת אחד מן השוורים, או שנפל אחד מן הבתים--מראה לו זה שמת או שנפל, שיד בעל השטר על התחתונה.

יט [כ] האומר לחברו שדה דבי חייא אני מוכר לך, והיו לו שתי שדות הנקראים בשם זה--אינו קונה אלא הפחותה שבשתיהן. וכן כל כיוצא בזה.

כ [כא] האומר לחברו שדה ראובן אני מוכר לך, וכיון שבא הלוקח להשתמש בה, אמר לו המוכר זו אינה שדה שהייתה של ראובן אלא כך היא קרויה, ולעולם לא הייתה לו, אלא זו היא של ראובן ולקחתיה ממנו, והיא שמכרתי לך--על המוכר להביא ראיה; ואם לא הביא, זוכה הלוקח באלו שכל העם קוראים לה של ראובן. וכן כל כיוצא בזה, הלוך אחר השם הפשוט בפי הכול.

כא [כב] האומר לחברו חצי שדי אני מוכר לך--שמין כמה שווה כל השדה, ונותן לו מן הכחוש שבה מה ששווה חצי הדמים של כל השדה. וכן אם אמר לו חצייה בדרום אני מוכר לך--שמין דמי כולה, ונותן לו בדרומה כחצי כל הדמים.

כב ומקבל עליו הלוקח לעשות בחלקו מקום הגדר, ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רוחב שלושה טפחים, וחוצה לו חריץ אחר גדול רוחב תשעה טפחים, ובין שני החריצין רוחב טפח. כל זה כדי שלא תקפוץ הנמייה וכיוצא בה.

כג הייתה לו חצי שדה, ואמר לחברו חצי שיש לי בשדה מכרתי לך--קנה החצי כולו. אמר לו חצי בשדה שיש לי, לא קנה אלא רביע. אמר לו מצר שדה שממנה נחלקת, או שממנה נפסקת, או שממנה נחצית--אם אמר לו ואלו מצריה, קנה חצייה; ואם לא מסר לו מצריה, לא קנה מצריה אלא בית תשעת קבין בלבד.