משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה פרק כב

משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות מכירה פרק כב

א אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם, בין במכר בין במתנה בין במתנת שכיב מרע. כיצד: מה שתוציא שדה זו מכור לך, מה שיוציא אילן זה מכור לך, תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני--לא קנה כלום. וכן כל כיוצא בזה.

ב המוכר פירות דקל לחברו, יכול לחזור בו אף אחר שבאו הפירות לעולם; ואם שמט הלוקח ואכל, אין מוציאין מידו. וכל החוזר בו משניהם, אינו חייב לקבל מי שפרע.

ג אבל הפוסק על שער שבשוק, ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות המוכר--חייב המוכר לקנות וליתן ללוקח מה שפסק; ואם חזר בו, מקבל מי שפרע.

ד מי שפסק על שער שבשוק שייתן לו ארבע סאין חיטים בסלע--אם היו שיבולים, הרי זה קנה; וכל החוזר משניהם, חייב לקבל מי שפרע: והוא, שייראה בגורן, או שיאמר לו בשוק, הריני סומך עליך. אבל אם לא נראה לו בגורן, ולא אמר לו--לא סמכה דעתו של מוכר, ואינו מקבל מי שפרע: שהרי הוא אומר שמא פסק עם אחר, ואינו צריך לחיטים אלו.

ה דבר שאינו ברשותו של מקנה--אינו מקנהו, והרי הוא כדבר שלא בא לעולם. כיצד: מה שאירש מאבי מכור לך, מה שתעלה מצודתי מן הים נתון לך, שדה זו לכשאקחנה קנויה לך--לא קנה כלום. וכן כל כיוצא בזה.

ו מי שהיה מורישו גוסס ונוטה למות, ורצה למכור מנכסיו מעט כדי להוציא הדמים בצורכי קבורה--הואיל והבן עני ואם ימתין עד שימות וימכור, ישתהה המת ויתבזה--תיקנו חכמים שאם מכר ואמר מה שאירש מאבי היום מכור לך, ממכרו קיים.

ז וכן צייד עני שאין לו מה שיאכל, שאמר מה שתעלה מצודתי מן הים היום מכור לך--ממכרו קיים משום כדי חייו.

ח [ז] הבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו, ומת הבן בחיי האב, ואחר כך מת האב--בן הבן מוציא מיד הלוקח: שהרי אביו מכר דבר שלא בא עדיין לרשותו, ונמצאו הנכסים ברשות האב; וזה ירש אבי אביו. וכן כל כיוצא בזה.

ט [ח] מי שנתן קרקע מתנה לחברו, ונתן לו על גבה מאה דינרין--אם היו הדינרין מצויין ברשותו--כיון שזכה בשדה, זכה בדינרין; ואם אין לו דינרין--אין מחייבין את הנותן ליתן לו מאה דינרין, עד שיביא הזוכה ראיה שהיו לזה דינרין בעת המתנה.

י והוא הדין לשאר המיטלטלין שמקנה אדם אותם על גב הקרקע--אם אינם ברשות המוכר או הנותן, לא קנה: שאין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם, ושאינו ברשותו.

יא [ט] מי שהיה לו פיקדון ביד אחר--הרי זה מקנהו, בין במכר בין במתנה: לפי שהפיקדון ברשות בעליו הוא, והרי הוא בחזקת שהוא קיים. ואם כפר בו זה שהופקד אצלו--אינו יכול להקנותו, שזה כמי שאבד שאינו ברשותו.

יב אבל המלווה--הואיל ולהוצאה ניתנה, אינה בעולם; ואין אדם יכול להקנותה אלא במעמד שלושתן, והוא דבר שאין לו טעם כמו שביארנו. ואם הייתה המלווה בשטר--מקנה את השטר בכתיבה ומסירה, שהרי יש כאן דבר הנמסר לקנות שיעבוד שבו.

יג [י] כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כך אינו מקנה למי שלא בא לעולם. ואפילו עובר, הרי הוא כמי שלא בא לעולם, והמזכה לעובר, לא קנה; ואם היה בנו--הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו, קנה.

יד [יא] האומר לאשתו נכסיי לבנים שתלדי ממני, הרי אלו לא יקנו כלום: שכיון שלא נתעברה בהן בשעת המתנה, עדיין לא באו כדי להיות דעתו קרובה להם.

טו [יב] המקנה למין ממיני חיה, לא הקנה כלום. הקנה מקצת נכסיו לבהמה, או למי שלא בא לעולם, וחזר ואמר לחברו קנה כבהמה זו, או כעובר זה--לא קנה כלום. אמר לו קנה את ובהמה זו, או את ועובר זה--קנה מחצה.

טז [יג] אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה, אלא דבר שיש בו ממש; אבל דבר שאין בו ממש, אינו נקנה. [יד] כיצד: אין אדם מקנה ריח התפוח הזה, או טעם הדבש הזה, או עין הבדולח הזה. וכן כל כיוצא בזה.

יז לפיכך המקנה לחברו דירת בית זה, או אכילת פירות דקל זה--לא קנה: עד שיקנה לו גוף הבית לדור בו וגוף האילן לאכול פירותיו, כמו שיתבאר.

יח [טו] ודין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים, אינו כדין ההדיוט בקנייתו: שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית, או יהיה אסור עליי, או אתננו לצדקה--אף על פי שאינו מתקדש, לפי שאינו בעולם--הרי זה חייב לקיים דברו, שנאמר "ככל היוצא מפיו, יעשה" (במדבר ל,ג). [טז] והואיל והדבר כן, אם ציווה אדם כשהוא שכיב מרע ואמר, כל מה שיוציא אילן זה יינתן לעניים, או כל שכר בית זה יהיה לעניים--זכו בהן העניים.

יט [יז] יש גאונים שחולקין על דבר זה, ואומרים שאין העניים זוכין אלא בדרכים שההדיוט קונה בהן; ולפיכך לא יזכו בדבר שלא בא לעולם. ואין דעתי נוטה לדברים אלו, שאין אדם מצווה להקנות, והוא מצווה לקיים דבריו בצדקה או בהקדש כמו שהוא מצווה לקיים הנדר, כמו שביארנו בערכין.