משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה פרק יג

משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות מכירה פרק יג

א המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה, אפילו מחט בשריון, או טלה בסוס--אין לו הוניה, שזה רוצה במחט יתר מן השריון; אבל המחליף פירות בפירות, בין ששמו אותם קודם המכירה בין ששמו אותם אחר המכירה--יש להן הוניה.

ב הלוקח בדמים אכסרה, כגון שחפן במעות ואמר לו מכור לי פרתך באלו--אף על פי שקונה בחליפין, קנה ומחזיר הוניה כמו שביארנו. והוא הדין ללוקח פירות אכסרה בסלע או בשתיים, שקנה ומחזיר הוניה.

ג בעל הבית שמכר כלי תשמישו, אין לו הוניה, שאילו לא הרבו לו בדמים, לא היה מוכר לו כלי תשמישו.

ד [ג] האומר לחברו על מנת שאין לך עליי הוניה, יש לו עליו הוניה. במה דברים אמורים, בסתם, שאינו יודע כמה הוניה יש בו כדי שימחול. ואין צריך לומר אם אמר לו על מנת שאין בו הוניה, שהרי יש בו. אבל במפרש--אין לו הוניה, שכל תנאי שבממון קיים.

ה [ד] כיצד: מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני נותן לך במאתיים, יודע אני שאינו שווה אלא מנה, על מנת שאין לך עליי הוניה, אני מוכר לך--אין לו עליו הוניה. וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במאה, יודע אני ששווה מאתיים, על מנת שאין לך עליי הוניה, אני לוקח ממך--אין לו עליו הוניה.

ו [ה] הנושא ונותן באמונה, אין לו עליו הוניה. כיצד: חפץ זה בכך וכך לקחתיו, וכך וכך אני משתכר בו--אין לו עליו הוניה. [ו] והנושא ונותן באמונה, אם לקח כלים רבים או בגדים רבים בממכר אחד--לא יחשב את הרע באמונה ואת היפה בשווייו, אלא או זה וזה באמונה או זה וזה בשווייו.

ז ויש לו להעלות על המקח שכר הכתף, ושכר החמר, ושכר הפונדק. אבל שכר עצמו מפני שהוא כפועל--אינו מוסיף אותו על המקח, אלא מפרש ואומר לו כך וכך אני משתכר.

ח [ז] הגוי--אין לו הוניה, שנאמר "איש את אחיו" (ויקרא כה,יד). וגוי שהונה את ישראל, מחזיר ההוניה בדינין שלנו: לא יהיה זה חמור מישראל.

ט [ח] אלו דברים שאין להם הוניה--הקרקעות, והעבדים, והשטרות, וההקדשות; אפילו מכר שווה אלף בדינר, או שווה דינר באלף--אין בהן הוניה: שנאמר "או קנה מיד עמיתך" (ויקרא כה,יד), דבר הנקנה מיד ליד--יצאו קרקעות, ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, ויצאו שטרות שאין גופן קנוי אלא לראיה שבהן; "עמיתך", ולא הקדש.

י [ט] במה דברים אמורים, במוכר נכסי עצמו. אבל השליח שטעה בכל שהוא, בין במיטלטלין בין בקרקעות--חוזר. וייראה לי שכן הדין באפטרופוס שטעה בכל שהוא, בין במיטלטלין בין בקרקעות--חוזר; ואינו דומה לבית דין, מפני שהוא יחיד.

יא [י] בית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו, בין במיטלטלין בין בקרקעות--אם טעו בפחות משתות, הרי זו מחילה כהדיוט; טעו בשתות, בטיל המקח. ואם רצו שלא לבטל הממכר, ויחזירו ההוניה--מחזירין: לא יהיה כוח הדיוט חמור מהן.

יב [יא] ייראה לי שבית דין שמכרו קרקע או עבדים של יתומים שווה מנה במאתיים, אין הלוקח יכול לחזור בהן: לא יהיה כוח הדיוט חמור מכוח היתומים. וכן הדין באפטרופוס שמכר קרקע ועבדים--שאין הלוקח יכול לחזור בהוניה, כדין ההדיוט.

יג [יב] האחין והשותפין שחלקו מיטלטלין, הרי הן כלקוחות: פחות משתות, נקנה מקח ואין מחזיר כלום; יתר על שתות, בטיל מקח; שתות, קנה ומחזיר הוניה. ואם התנו ביניהם שיחלקו בשום הדיינין, וטעו בשתות--בטילה חלוקה: שהדיינין ששמו ופחתו שתות, או הותירו שתות--מכרן בטיל.

יד [יג] הבהמה, והמרגלייות, והסיף, וספרי התורה--הרי הן כשאר מיטלטלין, ויש בהן הוניה. אין לך דבר שאין בו הוניה, חוץ מארבעה דברים שמנו חכמים: והוא, שיהיה מוכר או קונה בנכסי עצמו כמו שביארנו.

טו [יד] כשם שאין לקרקעות הוניה--כך שכירות קרקע, אין לו הוניה: אפילו שכר טרקלין גדול בדינר בשנה, או רפת קטנה בדינר בכל יום--אין לו הוניה.

טז [טו] השוכר את הפועל לעשות עימו, בין בקרקע בין במיטלטלין--אין לו הוניה, מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים, אין בהם הוניה.

יז [טז] שכרו לזרוע לו קרקע, ואמר זרעתי זרע הראוי לה, ובאו עדים, והעידו שזרע בה פחות מן הראוי לה--הרי זה ספק אם יש לו הוניה, מפני הזרע, או אין לו הוניה, מפני הקרקע. לפיכך אין מוציאין מיד הנתבע; וכן אין משביעין אותו אלא שבועת היסת, מפני צד הקרקע שיש כאן.

יח [יז] השוכר את הכלי או את הבהמה, יש בהם הוניה: שהשכירות, מכירה בת יומה היא. ואם יש בה הוניה שתות או יתר, בין שנתאנה שוכר בין שנתאנה משכיר--הרי זה מחזיר הוניה, ואפילו לאחר זמן מרובה.

יט [יח] ייראה לי שהקבלן, יש לו הוניה. כיצד: כגון שקיבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים--הרי זה יש לו הוניה; וכל אחד משניהם, בין קבלן בין בעל הבגד--חוזר לעולם כמוכר.