משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה פרק כו

משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות מכירה פרק כו

א המוכר את העיר--מכר בתים בורות ושיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלהין שלה והסמוכין לה, ואת החורשין המוקצין לה, ואת השדות הידועות לה, ואת הביברין של חיה עופות ודגים שפניהם כנגדה, אף על פי שהן רחוקים ממנה; אבל לא מכר את המיטלטלין שבתוכה. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך, הרי כולן מכורין.

ב ובין כך ובין כך, לא מכר את שייריה, ולא את בנותיה, ולא את החורשין המוקצין ממנה, ולא את החלק שיש לה בים, ולא את החלק שיש לה ביבשה, ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה.

ג [ב] המוכר את השדה--מכר את האבנים הסדורות לגדר ואת האבנים שמונחין על העומרים, מפני שהן לצורכה; ומכר את הקנים החלקים המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם, מפני שהן לצורכו. ומכר את התבואה המחוברת לקרקע, אף על פי שהגיעה להיקצר. ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע, אף על פי שהקנים שלה עבים וחזקים; ומכר את השומרה העשויה בטיט, ואף על פי שאינה קבועה. ומכר את החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה, אף על פי שהן עבים; ומכר את כל הדקלים שבה.

ד אבל לא מכר את האבנים שאינן סדורות לגדר, ולא את האבנים שאינן מונחות על גבי העומרין, אף על פי שהן מוכנות לכך, ולא את הקנים שבכרם שאינן מונחין תחת הגפנים, אף על פי שהן משופין וחלקים ומוכנים לכך, ולא את התבואה העקורה מן הקרקע, אף על פי שהיא צריכה לשדה. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.

ה [ג] ובין כך ובין כך, לא מכר את מחיצת הקנים שהיא בית רובע, אף על פי שהקנים שבה דקים וקטנים. ולא מכר ערוגה קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמה, כגון שקורין לה בי ורד של פלוני, ולא את השומרה שאינה עשויה בטיט, אף על פי שהיא קבועה בארץ; ולא מכר את החרוב המורכב, ולא את הסדן של שקמה ואפילו הן דקים; ולא מכר את הבור שבה, ולא את הגת, ולא את השובך בין חרבים בין שלמין.

ו [ד] וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח, כדי שילך בה עד אותו הבור או הגת או השובך שנשארו לו בתוך השדה; ואם פירש ואמר לו חוץ מאלו, אינו צריך ליקח לו דרך.

ז [ה] במה דברים אמורים, במוכר, מפני שהיה ללוקח לפרש ולא פירש, אין לו את אלו. אבל הנותן מתנה, קנה את כולן--בין בשדה, בין בבית, בין בחצר, בין בבית הבד. כללו של דבר: הנותן קרקע--קנה המקבל כל המחובר לה, עד שיפרש.

ח [ו] וכן האחין שחלקו, וזכה אחד מהן בשדה--זכה בכולן. המחזיק בנכסי הגר--החזיק בשדה, זכה בכולן. והמקדיש את השדה, הקדיש את כולן.

ט [ז] אף במוכר ולוקח, אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מעניינים אמורים, אלא במקום שאין שם מנהג, ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו. אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך--הרי זה מכור, וסומכין על המנהג.

י וכן מקום שאין קורין בית אלא לבית לבדו, או שקורין בית לבית ולכל שסביבותיו ולכל שעל גביו--הולכין אחר לשון אנשי המקום. וכן הדין במוכר חצר, או שדה, או עיר, או מיטלטלין--בכול, הולכין אחר השמות הערוכות בפי הכול. [ח] וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן--הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום, ואחר המנהג.

יא אבל מקום שאין בו מנהג ידוע, ולא שמות מיוחדין, אלא יש שקורין כך, ויש שקורין כך--עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו.