משנה תורה -
ספר עבודה -
הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
א הַיַּיִן וְהַסֹּלֶת שֶׁמְּבִיאִין עִם הַקָּרְבָּן--הֶן הַנִּקְרָאִין נְסָכִים, וְהַסֹּלֶת לְבַדָּהּ נִקְרֵאת מִנְחַת נְסָכִים. וּמִנְחַת נְסָכִים אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא תְּנוּפָה, וְלֹא הַגָּשָׁה, וְלֹא לְבוֹנָה--אֲבָל טְעוּנָה מֶלַח; וְכֻלָּהּ נִשְׂרֶפֶת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. וְהַיַּיִן יִתְנַסַּךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ; אֵלָא מַגְבִּיהַּ יָדוֹ, וְיוֹצֵק עַל הַיְּסוֹד, וְהוּא יוֹרֵד לַשִּׁתִּין.
ב אֵין טָעוּן נְסָכִים אֵלָא עוֹלַת בְּהֵמָה וְהַשְּׁלָמִים בִּלְבָד, בֵּין הָיוּ קָרְבַּן צִבּוּר אוֹ קָרְבַּן יָחִיד; אַף כֶּבֶשׂ יוֹלֶדֶת וְאֵילוֹ שֶׁלְּכוֹהֵן גָּדוֹל--הוֹאִיל וְהֶן עוֹלוֹת, טְעוּנִים נְסָכִים. אֲבָל הָעוֹף וְהַאֲשָׁמוֹת וְהַחַטָּאוֹת, אֵין מְבִיאִין עִמָּהֶם נְסָכִים--חוּץ מֵחַטַּאת מְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ, שֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ נִסְכֵּיהֶם בַּתּוֹרָה.
ג וּמְנַיִן שְׁאֵין מְבִיאִין נְסָכִים עִם הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם--שֶׁנֶּאֱמָר "לְפַלֵּא-נֶדֶר אוֹ נְדָבָה" (ראה במדבר טו,ג), דָּבָר הַבָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה: יָצְאוּ חַטָּאת וְאָשָׁם וּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח--הוֹאִיל וְאֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, אֵינָן טְעוּנִין נְסָכִים. וּמְנַיִן לְהָבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְעוֹלַת רְאִיָּה לִנְסָכִים, שֶׁנֶּאֱמָר "אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם" (שם).
ד כַּמָּה הוּא שֵׁעוּר הַנְּסָכִים: נִסְכֵּי כֶּבֶשׂ אוֹ כִּבְשָׂה--עִשָּׂרוֹן סֹלֶת בָּלוּל בִּרְבִיעִית הַהִין שֶׁמֶן, וְיַיִן לְנֶסֶךְ רְבִיעִית הַהִין. וְכֵן נִסְכֵּי הָעֵז--בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה; אוֹ נִסְכֵּי רָחֵל, אַף עַל פִּי שְׁהִיא גְּדוֹלָה.
ה אֲבָל נִסְכֵּי אַיִל--הֶן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת בָּלוּל בִּשְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן, וְיַיִן לְנֶסֶךְ שְׁלִישִׁית הַהִין; וְנִסְכֵּי הַפָּר אוֹ הָעֵגֶל, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת--שְׁלוֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת בָּלוּל בַּחֲצִי הַהִין שֶׁמֶן, וְיַיִן לְנֶסֶךְ חֲצִי הַהִין. [ה] אֵלּוּ הֶן הַנְּסָכִים--בֵּין לְעוֹלָה בֵּין לִשְׁלָמִים, כַּשֵּׁעוּר הַזֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: שֶׁנֶּאֱמָר "כַּמִּסְפָּר, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ--כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד, כְּמִסְפָּרָם" (במדבר טו,יב).
ו אֵין מוֹסִיפִין עַל הַשֵּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, וְאֵין גּוֹרְעִין מֵהֶן; וְאִם הוֹסִיף אוֹ גָּרַע כָּל שְׁהוּא, פָּסַל: חוּץ מִכֶּבֶשׂ הָעוֹלָה שֶׁמַּקְרִיבִין בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר, שֶׁהַנְּסָכִים שֶׁלּוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בָּלוּל בִּשְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן--אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְפְּלָה סָלְתּוֹ, לֹא נִכְפַּל יֵינוֹ אֵלָא יַיִן לְנֶסֶךְ רְבִיעִית הַהִין.
ז [ו] הַמְּצֹרָע מֵבִיא עִם שְׁלוֹשָׁה כְּבָשִׂים שֶׁלּוֹ, שְׁהֶן חַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה--שְׁלוֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים; וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שְׁהֶן בָּאִין בִּגְלַל הַזְּבָחִים שֶׁלּוֹ--עִשָּׂרוֹן עִם כָּל כֶּבֶשׂ בָּלוּל בִּרְבִיעִית הַהִין שֶׁמֶן, וּרְבִיעִית יַיִן עִם כָּל עִשָּׂרוֹן מִשְּׁלָשְׁתָּן כִּשְׁאָר נִסְכֵּי הַכְּבָשִׂים. וְהַמַּקְרִיב אֶת הַפִּלְגָּס--מֵבִיא עִמּוֹ נִסְכֵּי אַיִל, וְלֹא עָלָה לוֹ זִבְחוֹ.
ח [ז] הַהִין, הוּא שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג; וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֵׁעוּר הַלּוֹג עִם מִדּוֹת אֲחֵרוֹת, בְּהִלְכּוֹת עֵרוּבִין. וְהָעִשָּׂרוֹן--הוּא הָעֹמֶר, שְׁהוּא שֵׁעוּר חַלָּה; וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֵׁעוּרוֹ, בְּעִנְיַן חַלָּה.
ט [ח] כְּשֶׁמּוֹדְדִין הַנְּסָכִים אוֹ הַמְּנָחוֹת, בֵּין מִנְחַת יָחִיד בֵּין מַנְחַת צִבּוּר--אֵין מוֹדְדִין אוֹתָן בְּמִדָּה שֶׁלִּשְׁלוֹשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת לַפָּר, אוֹ שֶׁלִּשְׁנַיִם לָאַיִל, אֵלָא מוֹדֵד הַכֹּל, בְּעִשָּׂרוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ; וְכֵן הַשֶּׁמֶן שֶׁלִּנְסָכִים--מוֹדְדִין אוֹתוֹ בְּמִדָּתוֹ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְשֶׁמֶן שֶׁלְּמִנְחוֹת הַיָּחִיד בַּלּוֹג שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ: כְּמִנְיַן הָעֶשְׂרוֹנוֹת, כְּמִנְיַן הַלּוֹגִין.
י [ט] בֵּרוּצֵי הַמִּדּוֹת שֶׁלְּסֹלֶת, חֹל--שְׁאֵין גַּב הַעִשָּׂרוֹן קֹדֶשׁ; וּבֵרוּצֵי הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן, קֹדֶשׁ--לְפִי שְׁהוּא יוֹרֵד עַל גַּבֵּי הַכְּלִי, וּכְלֵי הַלַּח נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלָמָּה יִתְקַדְּשׁוּ הַבֵּרוּצִין, אַף עַל פִּי שְׁאֵין כַּוָּנַת הַמּוֹדֵד אֵלָא לְמַה שֶׁבַּכְּלִי בִּלְבָד--כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, מוֹצִיאִין מִכְּלִי שָׁרֵת לְחֹל.
יא [י] מַה הָיוּ עוֹשִׂין בַּבֵּרוּצִין--אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר, יִקָּרְבוּ עִמּוֹ; וְאִם לָאו, יִפָּסְלוּ בַּלִּינָה. וְאִם לָאו, מְקַיְּצִין בָּהֶן הַמִּזְבֵּחַ. [יא] כֵּיצַד: לוֹקְחִין בָּהֶם עוֹלוֹת--הַבָּשָׂר לַה', וְהָעוֹרוֹת לַכּוֹהֲנִים.
יב הַסֹּלֶת עִם הַשֶּׁמֶן שֶׁלִּנְסָכִים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן, וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן. וְלֹא הַנְּסָכִים מְעַכְּבִין אֶת הַזֶּבַח; אֵלָא מֵבִיא אָדָם קָרְבָּנוֹ הַיּוֹם, וּנְסָכָיו אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים--אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד צִבּוּר: וְהוּא, שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ הַנְּסָכִים בִּכְלִי שָׁרֵת; אֲבָל אִם נְתָנָן לִכְלִי שָׁרֵת--אִם לָנוּ, יִפָּסְלוּ בַּלִּינָה.
יג אֵין מְבִיאִין נְסָכִים אֵלָא מִן הַחֻלִּין--לֹא יְבִיאֵם מִתְּרוּמָה, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְלֹא מִן הַבִּכּוּרִים: וְאַפִלּוּ תּוֹדָה שֶׁמֵּבִיא לַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר, לֹא יָבִיאוּ נְסָכֶיהָ אֵלָא מִן הַחֻלִּין.
יד כָּל שֵׁעוּרֵי הַנְּסָכִים הָאֲמוּרִין בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל, וּמִנְיָן אוֹתָן הַקָּרְבָּנוֹת, וְסִדְרֵי הָעֲבוֹדָה הַכְּתוּבִים שָׁם--כֻּלָּם מִלּוּאִים הֶן, וְאֵינָן נוֹהֲגִין לְדוֹרוֹת; אֵלָא הַנָּבִיא צִוָּה וּפֵרַשׁ כֵּיצַד יִהְיוּ מַקְרִיבִין הַמִּלּוּאִים עִם חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, בִּימֵי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ כְּשֶׁיִּבָּנֶה בַּיִת שְׁלִישִׁי.
טו וּכְשֵׁם שֶׁהִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים, בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, דְּבָרִים שְׁאֵין כְּמוֹתָן לְדוֹרוֹת, וְהִקְרִיבוּ בַּשַּׁבָּת--כָּךְ הַנָּשִׂיא מַקְרִיב חֲנֻכָּתוֹ בַּשַּׁבָּת לָעֲתִיד, כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ שָׁם.
טז וְכֵן קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיבוּ בִּימֵי עֶזְרָא הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי--מִלּוּאִים הָיוּ, וְאֵין נוֹהֲגִין לְדוֹרוֹת. אֲבָל דְּבָרִים הַנּוֹהֲגִין לְדוֹרוֹת--הֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, כְּמוֹ שֶׁהִעְתִּיקוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: אֵין לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם, וְלֹא לִגְרֹעַ.
משנה תורה -
ספר עבודה -
הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט