משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


הלכות שבת פרק יד

א  איזו היא רשות הרבים--מדברות ויערים ושדות, ודרכים המפולשין להן:  ובלבד שיהיה רוחב הדרך שש עשרה אמה, ולא תהיה עליו תקרה.  ואי זו היא רשות היחיד--תל שגבוה עשרה טפחים, ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן; וכן חריץ שהוא עמוק עשרה, ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן; וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות, גובהן עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן, אפילו יש בה כמה מילין, אם הוקף לדירה כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה; ומבואות שיש להן שלושה כותלים, ולחי ברוח רביעית; וכן חצר ודיר וסהר, שהוקפו לדירה:  כולן, רשות היחיד גמורה הן.

ב  אפילו כלים, כגון ספינה או מגדל של עץ וכוורת וכיוצא בהן--אם יש בהן ארבעה על ארבעה בגובה עשרה, או יתר על זה--הרי הן רשות היחיד גמורה.

ג  עובי הכותלים של רשות היחיד, כרשות היחיד--לאחרים עושה מחיצה, לעצמו לא כל שכן.  אוויר רשות היחיד, כרשות היחיד; ורשות היחיד, אווירה כרשות היחיד עד לרקיע.  אבל אוויר רשות הרבים--אינו כרשות הרבים, אלא עד עשרה טפחים; ולמעלה מעשרה באוויר רשות הרבים, מקום פטור הוא.

ד  [תחילת א] ארבע רשייות לשבת--רשות היחיד, ורשות הרבים, וכרמלית, ומקום פטור.  [ד] איזו היא כרמלית--תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן, וגובהו משלושה ועד עשרה, שהכרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה, ואין רוחבה פחות מארבעה על ארבעה; וכן חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן, ועמוק משלושה עד עשרה; וכן מקום שהוקף בארבע מחיצות, גובהן משלושה ועד עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן; וכן קרן זווית הסמוכה לרשות הרבים, והוא המקום שמוקף שלוש מחיצות, והרוח הרביעית רשות הרבים, כגון מבוי שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית; וכן הימים והבקעה, בין בימות החמה בין בימות הגשמים:  כל אלו, כרמלית הן.

ה  אוויר הכרמלית, הרי הוא ככרמלית עד עשרה טפחים; ולמעלה מעשרה באוויר הכרמלית, הרי הוא מקום פטור.  לפיכך מעל פני המים שבימים ושבנהרות, עד עשרה טפחים באוויר כרמלית; ולמעלה מעשרה, מקום פטור.  אבל כל העומק המלא מים, הרי הוא כקרקע עבה.  [ו] בור שבכרמלית--הרי הוא ככרמלית, אפילו עמוק מאה אמה ורחב מאה אמה.

ו  רשות הרבים שהייתה עליה תקרה, או שאין ברוחבה שש עשרה אמה--הרי היא ככרמלית.  איצטבה שבין העמודים העומדים ברשות הרבים, הרי היא ככרמלית; וצידי רשות הרבים, ככרמלית.  אבל בין העמודים--הואיל ורבים דורסין ביניהן, הרי הן רשות הרבים.

ז  איזה הוא מקום פטור--מקום שיש בו פחות מארבעה על ארבעה, וגובהו שלושה עד לרקיע:  שכל פחות משלושה, הרי הוא כארץ.  אפילו קוצים וברקנים, או גללים ברשות הרבים, גובהן שלושה, ואין בהן ארבעה על ארבעה--הרי הן מקום פטור.  וכן חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה, ועומקו משלושה עד התהום, וכן מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה, אפילו היה אורכו אלף מיל, ורוחבו ארבעה פחות שעורה, וגובהו משלושה ומעלה--הרי זה מקום פטור.  וכן אוויר רשות הרבים או אוויר כרמלית, למעלה מעשרה--הרי הוא מקום פטור.

ח  מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמות, לא פחות ולא יתר, ברשות הרבים--הרי הוא כרשות הרבים:  ואין משגיחין על מידת אורכו ומידת רוחבו, בין רחב בין קצר--מפני שרבים מכתפין עליו.  אבל אם היה יתר על תשעה, או פחות--אם היה בו ארבעה על ארבעה או יתר, הרי הוא כרמלית; ואם אין בו ארבעה על ארבעה, הרי הוא מקום פטור.  [ט] גג הסמוך לרשות הרבים, בתוך עשרה טפחים--הואיל ורבים מכתפין עליו, אסור לטלטל בגג, עד שיעשה לו סולם קבוע להתירו.

ט  עמוד ברשות הרבים, גבוה עשרה ורחב ארבעה--הרי זה רשות היחיד.  נעץ בגובהו יתד כל שהוא, אפילו אינה גבוהה שלושה--הואיל וראוי לתלות ביתד ולהשתמש בו, הרי זה ממעטו ונעשה כרמלית, ואין מודדין לו, אלא מן היתד ולמעלה:  ואפילו מילאהו כולו יתדות, הרי זה נתמעט גובהו, שהרי תולין באותן היתדות, ומשתמשים בהן.

י  חורי רשות היחיד, הרי הן כרשות היחיד; אבל חורי רשות הרבים--אינם כרשות הרבים, אלא הרי הן כפי מידתן.  כיצד:  חור בצד רשות הרבים--אם יש בו ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה, הרי זה רשות היחיד; ואם אין גבוה עשרה, הרי זה כרמלית.  ואם אין בו ארבעה על ארבעה, הרי זה מקום פטור:  והוא, שגבוה שלושה--שכל פחות משלושה, הרי הוא כארץ.

יא  רשות היחיד ומקום פטור, מותר לטלטל בכולן--אפילו היה אורך כל אחת משתיהן כמה מילין, מטלטל בכולה.  אבל רשות הרבים והכרמלית--אין מטלטלין בהן, אלא בארבע אמות:  ואם העביר, או הושיט, או זרק חוץ לארבע אמות--ברשות הרבים, חייב.  ובכרמלית, פטור--שאיסור הכרמלית מדבריהם מפני שהיא דומה לרשות הרבים, שמא תתחלף ברשות הרבים.  לפיכך אם לא היה צריך לגוף ההוצאה, כגון שהעביר קוץ בכרמלית כדי שלא יוזקו בו רבים--הרי זה מותר, ואפילו העבירו כמה אמות; וכן כל כיוצא בזה.

יב  כשם שמותר לטלטל בכל מקום פטור--כך מותר להכניס ממנו לרשות היחיד, או לרשות הרבים, ואין צריך לומר לכרמלית; ומוציאין לו מרשות היחיד, ומרשות הרבים, ואין צריך לומר מן הכרמלית.

יג  כשם שאסור לטלטל בכל הכרמלית--כך אסור להוציא ממנה לרשות היחיד, או לרשות הרבים, או להכניס לכרמלית מרשות היחיד, או מרשות הרבים; ואם הוציא או הכניס, פטור.

יד  המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד, או מרשות הרבים לרשות הרבים, וכרמלית באמצע--פטור; וכן המושיט או הזורק מזו לזו, וכרמלית באמצע--פטור.  המוציא חפץ מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מכרמלית והכניסו לרשות היחיד, או שהוציאו מרשות היחיד לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מכרמלית והוציאו לרשות הרבים--הרי זה פטור.

טו  המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, ועבר על מקום פטור ביניהן בהליכתו--חייב, שהמהלך אינו כעומד; ואין צריך לומר, בזורק שעבר החפץ במקום פטור--שאינו חשוב כמי שנח שם.  היה עומד במקום פטור, ונטל חפץ מרשות היחיד, או מאדם העומד שם, והניחו ברשות הרבים, או ביד אדם העומד שם--פטור; וכן אם הכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, ועמד במקום פטור--פטור.

טז  עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, ואין בעיקרו ארבעה, ואין בגובה הקצר שלו שלושה--הרי הוא רשות היחיד; ואם זרק מרשות הרבים, ונח על גביו--חייב.  תל המתלקט גובה עשרה טפחים מתוך אורך ארבע אמות, הרי הוא רשות היחיד; ואם זרק מרשות הרבים, ונח על גביו--חייב.

יז  נעץ קנה ברשות היחיד, אפילו גבוה מאה אמה, וזרק מרשות הרבים, ונח על גביו--חייב:  שרשות היחיד, עולה עד לרקיע.  אילן שהוא עומד ברשות היחיד, ונופו נוטה לרשות הרבים, וזרק ונח על נופו--פטור:  שאין הנוף, הולך אחר העיקר.

יח  נעץ קנה ברשות הרבים, ובראשו טרסקל, וזרק ונח על גביו--פטור:  שאין רשות הרבים, אלא עד עשרה.  הזורק ארבע אמות ברשות הרבים, ונח החפץ בכותל, כגון שזרק חלב או בצק, ונדבק בכותל--אם נדבק למעלה מעשרה טפחים--כזורק באוויר, שלמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא; נדבק למטה מעשרה טפחים--כזורק בארץ, וחייב.  זרק למעלה מעשרה, ונח בחור כל שהוא--פטור.

יט  זרק קנה או רומח מרשות היחיד, ונתקע ברשות הרבים כשהוא עומד--פטור, שהרי מקצתו במקום פטור.  זרק כלי מרשות היחיד לרשות הרבים, והיה אותו כלי גדול, ויש בו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה--פטור:  מפני שכלי זה רשות היחיד גמורה, ונמצא כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.

כ  בור תשעה ברשות הרבים, ועקר חוליה מקרקעיתו והשלימו לעשרה--אף על פי שעקירת החפץ ועשיית המחיצה באין כאחת, פטור:  מפני שלא הייתה המחיצה עשרה, בתחילה.  היה הבור עשרה, והשליך לו חוליה, ומיעטו מעשרה--פטור, שהרי הנחת החפץ וסילוק המחיצה באין כאחת.

כא  הזורק דף, ונח על גבי יתדות ברשות הרבים, ונעשה רשות היחיד, אפילו היה כלי על גבי הדף--פטור, שהרי עשיית המחיצה עם ניחת הכלי באין כאחת.

כב  בור שהוא עמוק עשרה ורחב שמונה ברשות הרבים, וזרק מחצלת מרשות הרבים, וחילקה הבור ברוחבו לשניים--פטור:  שהרי עם הנחת הכלי בטלו המחיצות, ונעשה כל מקום מהן פחות מארבעה על ארבעה.

כג  בור ברשות הרבים עמוק עשרה ורחב ארבעה, מלא מים, וזרק לתוכו חפץ, ונח על גבי המים--חייב, שאין המים מבטלין המחיצות; היה מלא פירות, וזרק לתוכו--פטור, שהרי מיעטו הפירות את שיעורו.

כד  רקק מים שהוא עובר ברשות הרבים, ורבים מהלכין בו--אם אין בעומקו עשרה טפחים, הרי הוא כרשות הרבים, בין שהיה רחב אפילו ארבע אמות, בין שלא היה ברוחבו ארבעה טפחים:  שהרי רוב העם מדלגין עליו, ואין מהלכין בתוכו, הואיל ואין בעומקו עשרה, הרי הוא רשות הרבים.  ואם יש בעומקו עשרה או יתר, הרי הוא כרמלית כשאר הימים--והוא שיש ברוחבו ארבעה טפחים או יתר על כן, שאין כרמלית פחותה מארבעה.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


יש לך שאלה או הערה?