תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א וירע אל-יונה, רעה גדולה; ויחר, לו. ב ויתפלל אל-יהוה ויאמר, אנה יהוה הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי--על-כן קדמתי, לברח תרשישה: כי ידעתי, כי אתה אל-חנון ורחום, ארך אפים ורב-חסד, ונחם על-הרעה. ג ועתה יהוה, קח-נא את-נפשי ממני: כי טוב מותי, מחיי. {ס}
ד ויאמר יהוה, ההיטב חרה לך. ה ויצא יונה מן-העיר, וישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סכה, וישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה-יהיה בעיר. ו וימן יהוה-אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על-ראשו, להציל לו, מרעתו; וישמח יונה על-הקיקיון, שמחה גדולה. ז וימן האלהים תולעת, בעלות השחר למחרת; ותך את-הקיקיון, וייבש. ח ויהי כזרח השמש, וימן אלהים רוח קדים חרישית, ותך השמש על-ראש יונה, ויתעלף; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר, טוב מותי מחיי. ט ויאמר אלהים אל-יונה, ההיטב חרה-לך על-הקיקיון; ויאמר, היטב חרה-לי עד-מות. י ויאמר יהוה--אתה חסת על-הקיקיון, אשר לא-עמלת בו ולא גדלתו: שבן-לילה היה, ובן-לילה אבד. יא ואני לא אחוס, על-נינוה העיר הגדולה--אשר יש-בה הרבה משתים-עשרה רבו אדם, אשר לא-ידע בין-ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד