תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ויהי, דבר-יהוה, אל-יונה בן-אמתי, לאמר. ב קום לך אל-נינוה, העיר הגדולה--וקרא עליה: כי-עלתה רעתם, לפני. ג ויקם יונה לברח תרשישה, מלפני יהוה; וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש, ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה, מלפני, יהוה. ד ויהוה, הטיל רוח-גדולה אל-הים, ויהי סער-גדול, בים; והאניה, חשבה להשבר. ה וייראו המלחים, ויזעקו איש אל-אלהיו, ויטלו את-הכלים אשר באניה אל-הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל-ירכתי הספינה, וישכב, וירדם. ו ויקרב אליו רב החבל, ויאמר לו מה-לך נרדם; קום, קרא אל-אלהיך--אולי יתעשת האלהים לנו, ולא נאבד. ז ויאמרו איש אל-רעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפלו, גורלות, ויפל הגורל, על-יונה. ח ויאמרו אליו--הגידה-נא לנו, באשר למי-הרעה הזאת לנו: מה-מלאכתך, ומאין תבוא--מה ארצך, ואי-מזה עם אתה. ט ויאמר אליהם, עברי אנכי; ואת-יהוה אלהי השמים, אני ירא, אשר-עשה את-הים, ואת-היבשה. י וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה-זאת עשית: כי-ידעו האנשים, כי-מלפני יהוה הוא ברח--כי הגיד, להם. יא ויאמרו אליו מה-נעשה לך, וישתק הים מעלינו: כי הים, הולך וסער. יב ויאמר אליהם, שאוני והטילני אל-הים, וישתק הים, מעליכם: כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם. יג ויחתרו האנשים, להשיב אל-היבשה--ולא יכלו: כי הים, הולך וסער עליהם. יד ויקראו אל-יהוה ויאמרו, אנה יהוה אל-נא נאבדה בנפש האיש הזה, ואל-תתן עלינו, דם נקיא: כי-אתה יהוה, כאשר חפצת עשית. טו וישאו, את-יונה, ויטלהו, אל-הים; ויעמד הים, מזעפו. טז וייראו האנשים יראה גדולה, את-יהוה; ויזבחו-זבח, ליהוה, וידרו, נדרים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד