תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יונה - הכול
פרק א ב ג ד


יונה פרק א

א ויהי, דבר-יהוה, אל-יונה בן-אמתי, לאמר.  ב קום לך אל-נינוה, העיר הגדולה--וקרא עליה:  כי-עלתה רעתם, לפני.  ג ויקם יונה לברח תרשישה, מלפני יהוה; וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש, ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה, מלפני, יהוה.  ד ויהוה, הטיל רוח-גדולה אל-הים, ויהי סער-גדול, בים; והאניה, חשבה להשבר.  ה וייראו המלחים, ויזעקו איש אל-אלהיו, ויטלו את-הכלים אשר באניה אל-הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל-ירכתי הספינה, וישכב, וירדם.  ו ויקרב אליו רב החבל, ויאמר לו מה-לך נרדם; קום, קרא אל-אלהיך--אולי יתעשת האלהים לנו, ולא נאבד.  ז ויאמרו איש אל-רעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפלו, גורלות, ויפל הגורל, על-יונה.  ח ויאמרו אליו--הגידה-נא לנו, באשר למי-הרעה הזאת לנו:  מה-מלאכתך, ומאין תבוא--מה ארצך, ואי-מזה עם אתה.  ט ויאמר אליהם, עברי אנכי; ואת-יהוה אלהי השמים, אני ירא, אשר-עשה את-הים, ואת-היבשה.  י וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה-זאת עשית:  כי-ידעו האנשים, כי-מלפני יהוה הוא ברח--כי הגיד, להם.  יא ויאמרו אליו מה-נעשה לך, וישתק הים מעלינו:  כי הים, הולך וסער.  יב ויאמר אליהם, שאוני והטילני אל-הים, וישתק הים, מעליכם:  כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם.  יג ויחתרו האנשים, להשיב אל-היבשה--ולא יכלו:  כי הים, הולך וסער עליהם.  יד ויקראו אל-יהוה ויאמרו, אנה יהוה אל-נא נאבדה בנפש האיש הזה, ואל-תתן עלינו, דם נקיא:  כי-אתה יהוה, כאשר חפצת עשית.  טו וישאו, את-יונה, ויטלהו, אל-הים; ויעמד הים, מזעפו.  טז וייראו האנשים יראה גדולה, את-יהוה; ויזבחו-זבח, ליהוה, וידרו, נדרים.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יונה - הכול
פרק א ב ג ד