תנ"ך -
יונה - הכול פרק ד
האזנה לפרק זה
א וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ. ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר, אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא־זֶה דְבָרִי עַד־הֱיוֹתִי עַל־אַדְמָתִי--עַל־כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל־חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד, וְנִחָם עַל־הָרָעָה. ג וְעַתָּה יְהוָה, קַח־נָא אֶת־נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי. {ס} ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ. ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן־הָעִיר, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה, מַה־יִּהְיֶה בָּעִיר. ו וַיְמַן יְהוָה־אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת־הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל־רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה־לְךָ עַל־הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב חָרָה־לִי עַד־מָוֶת. י וַיֹּאמֶר יְהוָה--אַתָּה חַסְתָּ עַל־הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה, וּבִן־לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה--אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה. {ש}