משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות אבל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן מִן הַתּוֹרָה, וּבִשְׁאָר שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מִדִּבְרֵיהֶם--אָסוּר לְסַפַּר, וּלְכַבַּס, וְלִרְחֹץ, וְלָסוּךְ, וּלְשַׁמַּשׁ מִטָּתוֹ, וְלִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל, וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, וְלִקְרוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְלִזְקֹף אֶת הַמִּטָּה, וְלִפְרֹעַ אֶת רֹאשׁוֹ, וְלִשְׁאֹל שָׁלוֹם: הַכֹּל אַחַד עָשָׂר דָּבָר.
ב וּמְנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בַּתַּסְפֹּרֶת: שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר בְּנֵי אַהֲרוֹן "רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ" (ויקרא י,ו)--מִכְּלָל שֶׁכָּל הַמִּתְאַבֵּל אָסוּר לְסַפַּר שְׂעָרוֹ, אֵלָא מְגַדֵּל פֶּרַע. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְגַלַּח שְׂעַר רֹאשׁוֹ, כָּךְ אָסוּר לְגַלַּח שְׂעַר זְקָנוֹ, וְכָל שֵׂעָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ--אֶחָד הַמְּגַלֵּחַ, וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. הָיָה מְגַלֵּחַ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָבִיו--מַשְׁלִים תַּגְלָחַת רֹאשׁוֹ, אֶחָד הַמְּגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. וְכֵן אָסוּר לְגַלַּח שָׂפָה, וְלִטֹּל צִפָּרְנָיו בִּכְלִי; אֲבָל בְּשִׁנָּיו אוֹ שֶׁנָּטַל צִפֹּרֶן בְּצִפֹּרֶן, מֻתָּר.
ג וּמְנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר לְכַבַּס בְּגָדָיו, וְלִרְחֹץ גּוּפוֹ, וְלָסוּךְ: שֶׁנֶּאֱמָר "הִתְאַבְּלִי-נָא וְלִבְשִׁי-נָא בִגְדֵי-אֵבֶל, וְאַל-תָּסוּכִי שֶׁמֶן" (שמואל ב יד,ב); וּרְחִיצָה בִּכְלַל סִיכָה--שֶׁהָרְחִיצָה קוֹדֶמֶת לַסִּיכָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ" (רות ג,ג). וּכְשֵׁם שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּכִבּוּס בְּגָדִים, כָּךְ אָסוּר לִלְבֹּשׁ כֵּלִים לְבָנִים חֲדָשִׁים וּמְגֹהָצִין.
ד אָסוּר לָסוּךְ מִקְצַת גּוּפוֹ, כְּכָל גּוּפוֹ; וְאִם לְהַעְבִיר אֶת הַזֻּהְמָה, מֻתָּר. וְכֵן בִּרְחִיצַת מִקְצַת גּוּפוֹ בְּחַמִּין; אֲבָל בְּצוֹנֵן רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ.
ה מְנַיִן לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה--שֶׁנֶּאֱמָר "וַיְנַחֵם דָּוִד, אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ" (שמואל ב יב,כד), מִכְּלָל שֶׁהָיָה אָסוּר מִקֹּדֶם. וְכֵן לֹא יִשָּׂא הָאָבֵל אִשָּׁה, וְלֹא תִנָּשֵׂא הָאִשָּׁה, אַף עַל פִּי שְׁאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטָּתָן. וּמֻתָּר לְהִתְיַחַד עִם אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שְׁהוּא אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
ו מְנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל--שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר בִּיחֶזְקֵאל "וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ" (יחזקאל כד,יז), מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ, נוֹעֵל וְהוֹלֵךְ; וּכְשֶׁיִּכָּנֵס בַּמְּדִינָה, חוֹלֵץ מַנְעָלָיו.
ז רְמָז לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה: זֶה שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל" (עמוס ח,י)--מַה חָג אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אַף אָבֵל אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. וּכְשֵׁם שְׁהוּא אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה--כָּךְ הוּא אָסוּר לִשָּׂא וְלִתֵּן בִּסְחוֹרָה, וְלֵילֵךְ מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּסְחוֹרָה.
ח כָּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אַפִלּוּ הָיָה עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. מִכָּאן וְאִלַּךְ, אִם הָיָה עָנִי--עוֹשֶׂה בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהָאִשָּׁה טוֹוָה בַּפֶּלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ. [ט] שְׁנֵי אַחִים אוֹ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שְׁהֶן בְּחָנוּת אַחַת, וְאֵרַע אֵבֶל לְאֶחָד מֵהֶן--נוֹעֲלִין אֶת הֶחָנוּת כָּל שִׁבְעָה.
ט [י] אַפִלּוּ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין לַעֲשׂוֹתָן בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, אָסוּר לָאָבֵל לַעֲשׂוֹתָן בְּיָדוֹ בִּימֵי אֶבְלוֹ; אֲבָל אֲחֵרִים עוֹשִׂים לוֹ. כֵּיצַד: הָיוּ זֵיתָיו לַהְפֹּךְ, וְכַדָּיו לָגוּף, וּפִשְׁתָּנוֹ לַעֲלוֹת מִן הַמִּשְׁרָה, וְצַמְרוֹ מִן הַיּוּרָה--שׂוֹכֵר אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתָן לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ. וּמְרַבְּצִין לוֹ שָׂדֵהוּ, מִשֶּׁתַּגִּיעַ עוֹנַת הַמַּיִם.
י [יא] הָאֲרִיסִין וְהַחֲכִירִין שֶׁלּוֹ וְהַקַּבְלָנִין, הֲרֵי אֵלּוּ יַעֲשׂוּ כְּדַרְכָּן. אֲבָל הַחַמָּרִין וְהַגַּמָּלִין בַּבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹ, וְהַסַּפָּנִין בַּסְּפִינָה שֶׁלּוֹ--הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲשׂוּ; וְאִם הָיוּ מֻחְכָּרִין אוֹ מֻשְׂכָּרִין מִקֹּדֶם לִזְמָן קָצוּב, הֲרֵי אֵלּוּ יַעֲשׂוּ. [יב] שְׂכִיר יוֹם, אַפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת--לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ.
יא [יג] הָאָבֵל שֶׁהָיְתָה מְלֶאכֶת אֲחֵרִים בְּיָדוֹ, בֵּין בְּקַבְלָנוּת בֵּין שְׁאֵינָהּ בְּקַבְלָנוּת--לֹא יַעֲשֶׂה. הָיְתָה מְלַאכְתּוֹ בְּיַד אֲחֵרִים--בְּבֵיתוֹ, לֹא יַעֲשׂוּ; בְּבֵית אֲחֵרִים, עוֹשִׂין. [יד] הָיָה לוֹ דִּין עִם אָדָם, אֵינוּ תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הָאֲבֵלוּת; וְאִם הָיָה דָּבָר אָבֵד, עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. כְּזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.
יב [טו] מְנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר לִיחֶזְקֵאל "הֵאָנֵק דֹּם" (יחזקאל כד,יז). [טז] אָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה וּבַמִּדְרָשׁ וּבַהֲלָכוֹת וּבַהַגָּדוֹת. וְאִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ, מֻתָּר: וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעְמִיד תֻּרְגְּמָן, אֵלָא יִלְחֹשׁ לְאַחֵר בְּצִדּוֹ; וְזֶה שֶׁבְּצִדּוֹ אוֹמֵר לַתֻּרְגְּמָן, וְהַתֻּרְגְּמָן מַשְׁמִיעַ לָרַבִּים.
יג [יז] וּמְנַיִן שְׁאֵין הָאָבֵל יוֹשֵׁב עַל הַמִּטָּה, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה" (שמואל ב יג,לא). [יח] וְחַיָּב לִכְפּוֹת אֶת הַמִּטָּה, כָּל שִׁבְעָה. וְלֹא מִטָּתוֹ בִּלְבָד הוּא כּוֹפֶה, אֵלָא כָּל מִטּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הוּא כּוֹפֶה: אַפִלּוּ עֶשֶׂר מִטּוֹת בַּעֲשָׂרָה בָּתִּים, וּבְעֶשֶׂר עֲיָרוֹת--חַיָּב לִכְפּוֹת אֶת כֻּלָּן. וְאַפִלּוּ חֲמִשָּׁה אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן--כֻּלָּן כּוֹפִין אֶת כָּל מִטּוֹתֵיהֶן.
יד הַמִּטָּה הַמְּיֻחֶדֶת לְכֵלִים אוֹ לְמָעוֹת, אֵינוּ צָרִיךְ לִכְפּוֹתָהּ. דַּרְגַּשׁ, אֵינוּ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ; אֵלָא מַתִּיר אֶת קַרְבִּיטָיו, וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו. מִטָּה שֶׁנַּקְלִיטֶיהָ יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, שֶׁהֲרֵי אֵי אִפְשָׁר לְהָפְכָהּ--זוֹקְפָהּ וְדַיּוֹ. הָפַךְ כָּל מִטּוֹתָיו, וְהָיָה הוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מִטּוֹת אֲחֵרִים, אוֹ עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, אוֹ עַל גַּבֵּי אָרוֹן, אוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקָע--לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; אֵלָא יִישַׁן עַל גַּבֵּי מִטָּה הַכְּפוּיָה.
טו [יט] מְנַיִן לָאָבֵל שֶׁאָסוּר בִּפְרִיעַת הָרֹאשׁ: שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר לִיחֶזְקֵאל "לֹא תַעְטֶה עַל-שָׂפָם" (יחזקאל כד,יז), מִכְּלָל שֶׁשְּׁאָר הָאֲבֵלִים חַיָּבִין בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ; וְהַסּוּדָר שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ רֹאשׁוֹ, עוֹטֶה מִמִּקְצָתוֹ מְעַט עַל פִּיו, שֶׁנֶּאֱמָר "וְעַל-שָׂפָם, יַעְטֶה" (ויקרא יג,מה), וְתִרְגַּם אֻנְקֳלוֹס הַגֵּר כַּאֲבִילָא יִתְעַטַּף.
טז [כ] וּמְנַיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר "הֵאָנֵק דֹּם" (יחזקאל כד,יז). כָּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים--מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם, אֵינוּ מַחְזִיר לוֹ אֵלָא מוֹדִיעוֹ שְׁהוּא אָבֵל. וּמִשְּׁלוֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה--מִי שֶׁשָּׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, מַחְזִיר לוֹ שָׁלוֹם. וּמִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלוֹשִׁים, שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים; אֲבָל אֲחֵרִים אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ, עַד לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם. וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ--אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ, עַד לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
יז אִם בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם נֶאֱסָר הָאָבֵל--קַל וְחֹמֶר שְׁהוּא אָסוּר לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים וְלִשְׂחֹק, שֶׁנֶּאֱמָר "דֹּם" (יחזקאל כד,יז). וְלֹא יֶאֱחֹז תִּינוֹק בְּחֵיקוֹ, שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי שְׂחוֹק; וְלֹא יִכָּנֵס לִמְקוֹם שִׂמְחָה, כְּגוֹן בָּתֵּי הַמִּשְׁתָּאוֹת וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן.
משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות אבל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד