משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק כד

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הלכות מלווה ולווה פרק כד

א כבר ביארנו ששטר חוב שיש בו קניין--כותבין אותו ללווה, אף על פי שאין המלווה עימו; וכן כותבין שטר למוכר, אף על פי שאין הלוקח עימו. וכן כותבין שובר למלווה, אף על פי שאין הלווה עימו, ושובר לאישה, אף על פי שאין בעלה עימה, וגט לאיש, אף על פי שאין אשתו עימו.

ב אבל אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין, ושטרי אריסות וקבלנות, ושטרי ברירת הדיינין או שטרי טענות בעלי דינין, וכל מעשה בית דין, אלא מדעת שניהם. וכל השטרות האלו, צריכין להיזהר בתיקונן כשאר השטרות.

ג [ב] ומי נותן שכר הסופר: בשטרי הלוואה, הלווה נותן שכר; ובשטרי מקח וממכר, הלוקח נותן שכר. והאישה נותנת שכר הגט, והחתן נותן שכר שטר האירוסין והנישואין. והמקבל וכן האריס או השוכר נותן שכר השטר. אבל שטר ברירת הדיינין, או טענות בעלי דינין--שניהם נותנין שכר.

ד [ג] אחד השטרות הנכתבין לאחד שלא בפני חברו, ואחד השטרות שאין כותבין אותן אלא מדעת שניהם ושניהן עומדין כגון שטר שכותבין למלווה או ללוקח--כולן צריכין העדים שיהיו מכירין השמות שבשטר, שזה הוא פלוני בן פלוני וזה הוא פלוני בן פלוני: שמא יבואו שניים ויעשו קנוניה, וישנו שמותיהן כשמות אחרים ויודו זה לזה.

ה [ד] כל מי שהוחזק שמו בעיר שלושים יום--אין חוששין לו שמא שם אחר יש לו, והוא שינהו כדי לרמות ולעשות קנוניה: שאם אתה אומר כן, אין לדבר סוף. לפיכך מי שלא הוחזק שמו בעיר שלושים יום, ובא ואמר כתבו עליי שטר שאני חייב לפלוני או לזה כך וכך דינרין--אין כותבין לו, עד שיביא ראיה שזה שמו או יוחזק.

ו [ה] כל שטר שייצא לפנינו ויטעון הלווה ויאמר, אני איני חייב כלום, שמא אחר רמאי העלה שמו כשמי והודה לזה, או שאמר לא לזה אני חייב כלום אלא לאחר, וזה רמאי הוא והעלה שמו כשם בעל חובי--מאחר שלא הוחזק שם שניים ששמותיהן שווין, אין חוששין לדבריו: שחזקה היא שאין העדים חותמין על השטר, אלא אם כן הן מכירין אלו הנזכרים בו.

ז וכן חזקה שאין העדים חותמין על השטר, אלא אם נודע להם בוודאי שאלו שהעידו על עצמן גדולים ובני דעת. ואין העדים חותמין על השטר, אלא אם כן יודעים לקרות ולחתום.

ח [ו] עדים שאינן יודעין לחתום, וקרעו להן נייר וחתמו על הרושם--מכין אותן מכת מרדות, והשטר פסול. [ז] ראש בית דין שהיה יודע עניין השטר, וקרא השטר לפניו הסופר שלו--הואיל והוא מאמין אותו, ואימתו עליו--הרי זה חותם על השטר, אף על פי שלא קראהו הוא בעצמו. ואין שאר העם רשאין לעשות כן, עד שיקרא העד השטר מילה מילה.

ט [ח] שניים שהיו בעיר, שם כל אחד מהן יוסף בן שמעון--אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב: אלא אם כן באו עדי השטר בעצמן, ואמרו זה הוא שהעדנו עליו, וזה הוא שהעדנו לו בהלוואה זו. וכן אין מגרשין נשותיהן, אלא זה בפני זה. וכן אם נמצא לאחד בין שטרותיו שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע, שטרות שניהן שעליו פרועין.

י וכיצד יעשו אלו ששמותיהן שווין, ושמות אביהן שווין--ישלשו. היו שמות אבות אבותיהן שווין, יכתבו סימניהן. היו דומין זה לזה בצורתן, יכתבו ייחוסן; היו שניהם כוהנים או לויים, יכתבו דורות.

יא [ט] הוציא עליו שטר שכתוב בו, אני פלוני בן פלוני לוויתי ממך מנה--אף על פי שאין בו שם המלווה--כל מי שיצא שטר זה מתחת ידו, גובה בו; ואינו יכול לדחותו ולומר, של אחר הוא ונפל.

יב וכן שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת, שהוציא אחד מהן שטר חוב על אחד מבני העיר--אינו יכול לדחותו ולומר לו, לפלוני ששמו כשמך אני חייב, וממנו נפל השטר; אלא הרי זה שיצא מתחת ידו גובהו, ואין חוששין לנפילה.

יג [י] שניים שהוציא כל אחד משניהם שטר חוב על חברו--אין האחרון יכול לומר לראשון, אילו הייתי חייב לך היאך אתה לווה ממני; אלא זה גובה חובו, וזה גובה חובו.

יד היה זה במאה וזה במאה, ויש לזה עידית ולזה עידית, או לזה בינונית ולזה בינונית, לזה זיבורית ולזה זיבורית--אין נזקקין להן, אלא כל אחד מהן עומד בשלו. היה לזה עידית ובינונית ולזה זיבורית--זה גובה מן הבינונית, וזה גובה מן הזיבורית.

טו [יא] המוציא שטר חוב על חברו, והלה מוציא שטר שמכר לו את השדה--אם היו במקום שנותן הלוקח המעות, ואחר כך כותב לו המוכר את השטר--הרי שטר חובו של זה בטיל: שהרי אומר לו אילו הייתי חייב לך, היה לך לפרוע את חובך. אבל במקום שכותבין, ואחר כך נותנין--הרי שטר החוב קיים: שהרי זה אומר לו מכרתי לך את השדה, כדי שיהיה לך נכסים ידועים, שאגבה מהן החוב שלי.