משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק ח

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הלכות מלווה ולווה פרק ח

א אסור להרבות על המכר. כיצד: המוכר לחברו קרקע או עבדים או מיטלטלין, ואמר לו אם מעכשיו תיתן לי הדמים, הרי הן שלך במאה, ואם עד זמן פלוני, הרי הם שלך במאה ועשרים--הרי זה אבק ריבית: שזה דומה כמי שנוטל עשרים בשביל שנתן לו מאה, להשתמש בה עד זמן פלוני. וכשיתבענו בדין, אינו חייב ליתן לו אלא מה שהיה שווה בשעת המכר; או יחזיר ממכרו מידו, אם היה קיים.

ב וכן אם מכר לו מיטלטלין עד זמן פלוני במאה, והיו שווין בשוק למי שקונה במעותיו מיד תשעים--הרי זה אסור, ואינו נותן לו אלא תשעים; או מחזיר מידו סחורתו, אם הייתה קיימת.

ג [ב] הלוקח מחברו חפץ בשוויהו, על מנת שייתן לו מכאן ועד שנים עשר חודש--הרי זה רשאי לומר לו תן לי מיד בפחות, ואינו חושש משום ריבית.

ד [ג] חבית של יין שהיא שווה עתה דינר, ומכרה לו בשתיים עד הקיץ, על מנת שאם תארע בה תקלה, הרי היא ברשות המוכר עד שימכרנה הלוקח--הרי זה מותר: שאם אבדה או נשברה, אינו משלם כלום; ואם לא מצא למוכרה ולהרוויח בה, היה לו להחזירה לבעליה.

ה וכן אם מכרה לו בשתיים, ואמר לו היתר על השתיים יהיה שכרך בשביל שאתה מיטפל למוכרה, ואם לא תמצא למכור אותה כמו שתרצה, החזירה לי--הרי זה מותר: אף על פי שאם אבדה או נגנבה או החמיצה, תהיה ברשות הלוקח.

ו [ד] היו לו פירות שאם ירצה למוכרן בשוק וליקח דמיהן מיד, מוכרן בעשרה, ואם תבע אותן הלוקח לקנותן, וייתן המעות מיד יקנה אותן בשנים עשר--הרי זה מותר למוכרן בשנים עשר, עד שנים עשר חודש: שאפילו הביא זה מעותיו עתה, בשנים עשר היה קונה אותן. וכן כל כיוצא בזה.

ז [ה] אסור לקנות פרי הפרדס, קודם שייגמר ויתבשל: מפני שזה שמוכר בזול עתה בעשר, הוא פרי ששווה עשרים כשייגמר; נמצאת התוספת, מפני ההקפה. אבל אם קנה עגל בזול, ויהיה אצל הבעלים עד שיגדיל--הרי זה מותר: שהרי אם מת או כחש, ברשות הלוקח הוא; והמיתה דבר מצוי תמיד.

ח [ו] הנותן מעות לבעל הכרם על השריגים ועל הזמורות, וכשייכרתו שווין ביוקר, והן קונין אותן בזול, עד שייבשו וייכרתו--הרי זה צריך להפך בהן כשהם מחוברים, שנמצא כקונה אילן לזמורותיו. ואם לא היפך, נמצאו המעות הלוואה, והן לוקחין בזול, מפני ההקפה; ואסור.

ט [ז] שומרי השדות שנותנין להם חיטים בשכרן בזול מן הגורן--כשיבואו לגורן, צריכין להתעסק עימהן במלאכה בגורן, כדי שיהיו החיטים האלו שנטלו, בסוף זמן השכירות. ואם לא עשו כן, נמצאת השכירות אצל הבעלים כמלווה; וזה שלקחו בזול, מפני שאיחרו שכרן עד הגורן.

י [ח] אריסין שהיו בעלי השדות מסלקין אותן מן השדה בניסן, ונותנין להם האריסין בכל זרע חומר ארבע סאין, והניח זה אריסין בתוך שדהו עד אייר, ונטל מהן שש סאין--הרי זה מותר, ואין כאן שם ריבית.

יא [ט] הלוקח חיטים ארבע סאין בסלע וכן השער, ונתן לו את המעות, וכשבא לגבות את החיטים לאחר זמן, הוסיף לו במידה ונתן לו יתר--הרי זה מותר: שהרי ברצונו הוסיף לו; ואילו רצה--לא הוסיף, שהרי לא היה שם תנאי.

יב [י] מותר לאדם ליתן דמי חבית של יין לחברו, ולומר לו אם החמיצה מכאן עד יום פלוני, הרי היא ברשותך, אבל אם הוזלה או הוקירה, הרי היא שלי: שכיון שקיבל עליו הזול, הרי זה קרוב לשכר ולהפסד. וכן כל כיוצא בזה.

יג וכן מותר לאדם לקנות מחברו בתשרי מאה כדין של יין בדינר, ואינו נוטלן עד טבת; וכשנוטלן, בודק ומחזיר החומץ ולוקח היין הטוב: שלא קנה ממנו אלא יין, ואלו שהחמיצו מתחילה היו ראויין להחמיץ, אבל לא ייוודע הדבר, עד אחר זמן.

יד [יא] מקום שנהגו לשכור הספינה, וליטול שכרה, ואם נשברה, שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על השכר--הרי זה מותר. וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו, ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו. וכן כל כיוצא בזה.

טו [יב] אין מקבלין צאן ברזל מישראל, מפני שהוא אבק ריבית. וכיצד הן צאן ברזל: הרי שהיה לו מאה צאן, וקיבלם ממנו להיטפל בהן, ויהיו הוולדות והגיזה והחלב לאמצע לשליש או לרביע, עד שנה או עד שנתיים כמו שהתנו ביניהם, ואם מתו הצאן, הרי המקבל משלם דמיהם--הרי זה אסור, שהרי בעל הצאן קרוב לשכר ורחוק להפסד.

טז לפיכך אם קיבל עליו בעל הצאן שאם הוקרו או הוזלו, הרי הן ברשותו, או אם נטרפו, הרי הן ברשותו--הרי זה מותר. וכן כל כיוצא בזה.

יז [יג] השם פרה מחברו, ואמר לו, אם מתה, הרי היא עליי בשלושים דינרים, ואני אעלה לך, סלע בכל חודש--מותר, לפי שלא עשאה דמים אלא לאחר מיתה.

יח [יד] משכרת אישה לחברתה תרנגולת לישב על הביצים בשני אפרוחים בשנה, ואין כאן חשש ריבית.

יט [טו] מי שהיה נושה בחברו ארבעה דינרים של ריבית, ונתן לו בהן חפץ ששווה חמישה--כשמוציאין ממנו, מוציאין ממנו חמישה, הואיל ובתורת ריבית, בא לידו. וכן אם נתן לו בהן כסות או כלי, מוציאין ממנו אותו הכלי עצמו ואותה הכסות עצמה.

כ השכיר לו בהן מקום ששווה שכרו שלושה דינרין--כשמוציאין ממנו, מוציאין ממנו ארבעה, שהרי בארבעה שכר ממנו מקום זה, והרי קיבל עליו.