משנה תורה -
ספר משפטים -
הלכות שכירות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ בְּבִירָה גְּדוֹלָה--מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזִיזֶיהָ וְכוֹתָלֶיהָ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, וּבַתַּרְבֵּץ שֶׁלֶּחָצֵר, וּבָרְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים; וּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהִשְׁתַּמַּשׁ בְּעֹבִי הַכּוֹתָלִים, מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֹבִי הַכּוֹתָלִים. וּבְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, הוֹלְכִין אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה וְהַשֵּׁמוֹת הַיְּדוּעִין לָהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן מֶקָּח וּמִמְכָּר. [ב] וְהַמַּשְׂכִּיר חֲצֵרוֹ סְתָם, לֹא הִשְׂכִּיר הָרֶפֶת שֶׁבָּהּ.
ב [ג] הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ--חַיָּב לְהַעְמִיד לוֹ דְּלָתוֹת, וְלִפְתֹּחַ לוֹ הַחַלּוֹנוֹת שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ, וּלְחַזַּק אֶת הַתַּקְרָה, וְלִסְמֹךְ אֶת הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, וְלַעֲשׂוֹת נְגָר וּמַנְעוּל, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ מִדְּבָרִים שְׁהֶן מַעֲשֵׂה אֻמָּן וְהֶם עִיקָר גָּדוֹל בִּישִׁיבַת הַבָּתִּים וְהַחֲצֵרוֹת.
ג הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְזוּזָה, וּלְתַקַּן מְקוֹם הַמְּזוּזָה מִשֶּׁלּוֹ. וְכֵן אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת סֻלָּם, אוֹ מַרְזֵב, אוֹ לְהָטִיחַ גַּגּוֹ--הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה מִשֶּׁלְּעַצְמוֹ.
ד הַמַּשְׂכִּיר עֲלִיָּה לַחֲבֵרוֹ, וְנִפְחֲתָה בְּאַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר--חַיָּב לְתַקַּן הַתַּקְרָה וְהַמַּעְזֵבָה שֶׁעָלֶיהָ, שֶׁהַמַּעְזֵבָה חִזּוּק הַתַּקְרָה הִיא.
ה הַזֵּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר, הֲרֵי הוּא שֶׁלַּשּׂוֹכֵר; לְפִיכָּךְ הוּא מִטַּפֵּל בּוֹ לְהוֹצִיאוֹ. וְאִם יֵשׁ שָׁם מִנְהָג, הוֹלְכִין אַחַר הַמִּנְהָג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיוּ הַבְּהֵמוֹת שֶׁעָשׂוּ הַזֵּבֶל שֶׁלַּשּׂוֹכֵר; אֲבָל אִם הַבְּהֵמָה שֶׁלַּאֲחֵרִים, הַזֵּבֶל שֶׁלְּבַעַל הֶחָצֵר, שֶׁחֲצֵרוֹ שֶׁלָּאָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אַף עַל פִּי שְׁהִיא שְׂכוּרָה בְּיַד אֲחֵרִים.
ו הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת אוֹ חָצֵר אוֹ מֶרְחֵץ אוֹ חָנוּת אוֹ שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת, עַד זְמָן קָצוּב--הֲרֵי זֶה כּוֹפֵהוּ לָצֵאת בְּסוֹף זְמַנּוֹ, וְאֵינוּ מַמְתִּין לוֹ אַפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. שָׂכַר לוֹ בַּיִת סְתָם לְלִינָה, אֵין פָּחוּת מִיּוֹם אֶחָד; לִשְׁבִיתָה, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵי יָמִים; לְנִשּׂוּאִין, אֵין פָּחוּת מִשְּׁלוֹשִׁים יוֹם.
ז הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ סְתָם--אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ, עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ שְׁלוֹשִׁים יוֹם מִקֹּדֶם, כְּדֵי לְבַקַּשׁ מָקוֹם, וְלֹא יִהְיֶה מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ; וּלְסוֹף הַשְּׁלוֹשִׁים, יֵצֵא.
ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּימוֹת הַחַמָּה; אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. קָבַע לוֹ שְׁלוֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הֶחָג--אִם נִשְׁאָר מִן הַשְּׁלוֹשִׁים אַפִלּוּ יוֹם אֶחָד לְאַחַר הֶחָג, אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ עַד מוֹצָאֵי הַפֶּסַח: וְהוּא, שֶׁיּוֹדִיעוֹ שְׁלוֹשִׁים יוֹם מִקֹּדֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בָּעֲיָרוֹת; אֲבָל בַּכְּרָכִים--אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִקֹּדֶם. וְכֵן בְּחָנוּת--בֵּין בַּכְּרָכִים בֵּין בָּעֲיָרוֹת, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִקֹּדֶם.
ט [ח] כְּשֵׁם שֶׁהַמַּשְׂכִּיר חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ--כָּךְ הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ מִקֹּדֶם שְׁלוֹשִׁים יוֹם בָּעֲיָרוֹת, אוֹ מִקֹּדֶם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּכְּרָכִים, כְּדֵי שֶׁיְּבַקַּשׁ שָׁכֵן, וְלֹא יִשָּׁאֵר בֵּיתוֹ פָּנוּי. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ--אֵינוּ יָכוֹל לָצֵאת, אֵלָא יִתֵּן הַשָּׂכָר.
י [ט] אַף עַל פִּי שְׁאֵין הַמַּשְׂכִּיר יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ, וְלֹא הַשּׂוֹכֵר יָכוֹל לָצֵאת, עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ מִקֹּדֶם--אִם הוּקְרוּ הַבָּתִּים--יֵשׁ לַמַּשְׂכִּיר לְהוֹסִיף עָלָיו, וְלוֹמַר לַשּׂוֹכֵר, אוֹ שְׂכֹר בְּשׁוֹוֶה עַד שֶׁתִּמְצָא, אוֹ תֵּצֵא. וְכֵן אִם הוּזְלוּ הַבָּתִּים--יֵשׁ לַשּׂוֹכֵר לִפְחֹת מִן הַשָּׂכָר, וְלוֹמַר לַמַּשְׂכִּיר, אוֹ שְׂכֹר לִי כַּשַּׁעַר שֶׁלְּעַתָּה, אוֹ הֲרֵי בֵּיתָךְ לְפָנֶיךָ.
יא נָפַל בֵּית הַמַּשְׂכִּיר שֶׁהָיָה דָּר בּוֹ--הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ לְהוֹצִיא הַשּׂוֹכֵר מִבֵּיתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, אֵינוּ בַּדִּין שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי עַד שֶׁתִּמְצָא מָקוֹם, וַאֲנִי מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ: שְׁאֵין אַתָּה בַּעַל זְכוּת בְּבַיִת זֶה, יוֹתֵר מִמֶּנִּי.
יב [י] נָתַן הַבַּיִת לִבְנוֹ לִשָּׂא בּוֹ אִשָּׁה--אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ נַעֲשָׂה חָתָן בִּזְמָן פְּלוֹנִי, וְהָיָה אִפְשָׁר לוֹ לְהוֹדִיעוֹ מִקֹּדֶם וְלֹא הוֹדִיעוֹ--אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ. וְאִם עַכְשָׁו נִזְדַּמְּנָה לוֹ אִשָּׁה, וַהֲרֵי הוּא נוֹשְׂאָהּ מִיָּד--הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ לְהוֹצִיאוֹ: שְׁאֵינוּ בַּדִּין שֶׁיִּהְיֶה זֶה יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, וּבֶן בַּעַל הַבַּיִת מְחַזֵּר לִשְׂכֹּר בַּיִת שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ חֻפָּה.
יג [יא] מָכַר אֶת הַבַּיִת, אוֹ נְתָנוֹ, אוֹ הוֹרִישׁוֹ--אֵין הַשֵּׁנִי יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ, עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ מִקֹּדֶם שְׁלוֹשִׁים יוֹם אוֹ מִקֹּדֶם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ: שֶׁהֲרֵי הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר לוֹ, אֵין כּוֹחָךְ יָתֵר מִכּוֹחַ זֶה שֶׁזָּכִיתָ בְּבַיִת זֶה מֵחֲמָתוֹ.
משנה תורה -
ספר משפטים -
הלכות שכירות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג