משנה תורה -
ספר משפטים -
הלכות שכירות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א הַשּׂוֹכֵר אֶת הַבְּהֵמָה, וְחָלְתָה אוֹ נִשְׁתַּטָּת, אוֹ נִלְקְחָה לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ--אַף עַל פִּי שְׁאֵין סוֹפָהּ לַחְזֹר--אִם נִלְקְחָה דֶּרֶךְ הֲלִיכָתָהּ, הֲרֵי הַמַּשְׂכִּיר אוֹמֵר לַשּׂוֹכֵר הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ; וְחַיָּב לִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁשְּׂכָרָהּ לָשֵׂאת עָלֶיהָ מַשּׂאוּי שֶׁאִפְשָׁר לְהַשְׁלִיכוֹ בְּלֹא הַקְפָּדָה. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב עָלֶיהָ, אוֹ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כְּלֵי זְכוֹכִית וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--חַיָּב לְהַעְמִיד לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, אִם שָׂכַר מִמֶּנּוּ חֲמוֹר; וְאִם לֹא הִעְמִיד--יַחְזִיר הַשָּׂכָר, וִיחַשַּׁב עִמּוֹ עַל שָׂכָר מַה שֶׁהָלַךְ בָּהּ.
ב מֵתָה הַבְּהֵמָה אוֹ נִשְׁבְּרָה, בֵּין שֶׁשְּׂכָרָהּ לָשֵׂאת בֵּין שֶׁשְּׂכָרָהּ לִרְכֹּב--אִם אָמַר לוֹ חֲמוֹר סְתָם אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ, חַיָּב לְהַעְמִיד לוֹ חֲמוֹר אַחֵר מִכָּל מָקוֹם; וְאִם לֹא הִעְמִיד--יֵשׁ לַשּׂוֹכֵר לִמְכֹּר הַבְּהֵמָה וְלִקַּח בָּהּ בְּהֵמָה אַחֶרֶת, אוֹ שׂוֹכֵר בְּדָמֶיהָ אִם אֵין בַּדָּמִים לִקַּח, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם שֶׁפָּסַק עִמּוֹ.
ג אָמַר לוֹ חֲמוֹר זֶה אֲנִי שׂוֹכֵר לָךְ--אִם שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב עָלֶיהָ, אוֹ לִכְלֵי זְכוֹכִית, וּמֵתָה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ--אִם יֵשׁ בְּדָמֶיהָ לִקַּח בְּהֵמָה אַחֶרֶת, יִקַּח. וְאִם אֵין בַּדָּמִים לִקַּח, שׂוֹכֵר אַפִלּוּ בִּדְמֵי כֻּלָּהּ, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם שֶׁפָּסַק עִמּוֹ. וְאִם אֵין בַּדָּמִים, לֹא לִקַּח וְלֹא לִשְׂכֹּר--נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁלַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֵלָא תַּרְעֹמֶת. שְׂכָרָהּ לְמַשָּׂא--הוֹאִיל וְאָמַר לוֹ חֲמוֹר זֶה, וּמֵת בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, אֵינוּ חַיָּב לְהַעְמִיד לוֹ אַחֵר, אֵלָא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁלַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ וּמַנִּיחַ לוֹ נִבְלָתוֹ.
ד [ג] הַשּׂוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, וְטָבְעָה לָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ--אִם אָמַר לוֹ סְפִינָה זוֹ אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ, וּשְׂכָרָהּ הַשּׂוֹכֵר לְהוֹלִיךְ בָּהּ יַיִן סְתָם--אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ הַשָּׂכָר, יַחְזִיר כָּל הַשָּׂכָר: שֶׁהֲרֵי זֶה אוֹמֵר לוֹ, הָבֵא לִי הַסְּפִינָה עַצְמָהּ שֶׁשָּׂכַרְתִּי, שֶׁהַקְפָּדָה גְּדוֹלָה יֵשׁ בִּסְפִינָה זוֹ, וַאֲנִי אָבִיא יַיִן מִכָּל מָקוֹם וְאוֹלִיךְ בָּהּ.
ה אָמַר לוֹ סְפִינָה סְתָם אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ, וּשְׂכָרָהּ הַשּׂוֹכֵר לְהוֹלִיךְ בָּהּ יַיִן זֶה--אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ מִן הַשָּׂכָר כְּלוּם, חַיָּב לִתֵּן כָּל הַשָּׂכָר: שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ הָבֵא לִי הַיַּיִן עַצְמוֹ, וַאֲנִי אָבִיא לָךְ סְפִינָה מִכָּל מָקוֹם וְאוֹלִיכוֹ. אֲבָל צָרִיךְ לְנַכּוֹת לוֹ כְּדֵי הַטֹּרַח שֶׁלַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, שְׁאֵינוּ דּוֹמֶה הַמִּטַּפֵּל בְּהוֹלָכַת הַסְּפִינָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל.
ו אָמַר לוֹ סְפִינָה זוֹ אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ, וּשְׂכָרָהּ הַשּׂוֹכֵר לְהוֹלִיךְ בָּהּ יַיִן זֶה--אִם נָתַן הַשָּׂכָר, אֵינוּ יָכוֹל לְהַחְזִירוֹ; וְאִם לֹא נָתַן, לֹא יִתֵּן: שְׁאֵין זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַסְּפִינָה עַצְמָהּ, וְלֹא זֶה יָכוֹל לְהָבִיא הַיַּיִן עַצְמוֹ. שָׂכַר סְפִינָה סְתָם, לְיַיִן סְתָם--הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין הַשָּׂכָר.
ז [ד] הַשּׂוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, וּפְרָקָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ--נוֹתֵן לוֹ שָׂכַר כָּל הַדֶּרֶךְ. וְאִם מָצָא הַשּׂוֹכֵר מִי שֶׁיַּשְׂכִּיר אוֹתָהּ לוֹ עַד הַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק, שׂוֹכֵר; וְיֵשׁ לְבַעַל הַסְּפִינָה עָלָיו תַּרְעֹמֶת.
ח וְכֵן אִם מָכַר כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁבַּסְּפִינָה לְאִישׁ אַחֵר בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְיָרַד הוּא, וְעָלָה הַלּוֹקֵחַ--נוֹטֵל שְׂכַר חֲצִי הַדֶּרֶךְ מִן הָרִאשׁוֹן, וּשְׂכַר הַחֵצִי מִזֶּה הָאַחֲרוֹן; וְיֵשׁ לְבַעַל הַסְּפִינָה עָלָיו תַּרְעֹמֶת, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִסְבֹּל דַּעַת אִישׁ אַחֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻרְגַּל בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
ט [ה] מִכָּאן אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַד זְמָן קָצוּב, וְרָצָה הַשּׂוֹכֵר לְהַשְׂכִּיר הַבַּיִת לְאַחֵר עַד סוֹף זְמַנּוֹ--מַשְׂכִּיר, אֲבָל לַאֲחֵרִים שְׁהֶן כְּמִנְיַן בְּנֵי בֵּיתוֹ; אִם הָיוּ אַרְבָּעָה, לֹא יִשְׂכֹּר לַחֲמִשָּׁה: שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין הַשּׂוֹכֵר רַשָּׁאי לְהַשְׂכִּיר, אֵלָא בַּמִּטַּלְטְלִין, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ, אֵין רְצוֹנִי שֶׁיְּהֶא פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר. אֲבָל בַּקַּרְקָע אוֹ בַּסְּפִינָה, שֶׁהֲרֵי בַּעְלָהּ עִמָּהּ, אֵין אוֹמְרִין כֵּן.
י וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר, אִם אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת לַשּׂוֹכֵר, לָמָּה תִּטְרַח וְתַשְׂכִּיר בֵּיתִי לַאֲחֵרִים, אִם לֹא תִרְצֶה לַעֲמֹד בּוֹ, צֵא וְהַנִּיחוֹ וְאַתָּה פָּטוּר מִשְּׂכִירוּתוֹ--אֵינוּ יָכוֹל לְהַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר: שֶׁזֶּה בְּ"אַל-תִּמְנַע-טוֹב מִבְּעָלָיו" (משלי ג,כז); עַד שֶׁאַתָּה מַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר, הַנַּח לְזֶה בֵּיתוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שְׁאֵינוּ יָכוֹל לְהַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר כְּלָל, וְיִתֵּן שְׂכָרוֹ עַד סוֹף זְמַנּוֹ; וְלֹא יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה דִּין אֱמֶת.
יא [ו] בַּיִת זֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ, וְאַחַר שֶׁהִשְׂכִּירוֹ לוֹ, נָפַל--אֵינוּ חַיָּב לִבְנוֹתוֹ; אֵלָא מְחַשֵּׁב עִמּוֹ עַל מַה שֶׁנִּשְׁתַּמַּשׁ בּוֹ, וּמַחְזִיר לוֹ שְׁאָר הַשְּׂכִירוּת. אֲבָל אִם סְתָרוֹ--חַיָּב לְהַעְמִיד לוֹ בַּיִת אַחֵר, אוֹ יִשְׂכֹּר לוֹ כְּמוֹתוֹ. וְכֵן אִם חָזַר אַחַר שֶׁהִשְׂכִּירוֹ לְזֶה, וְהִשְׂכִּירוֹ אוֹ מְכָרוֹ לְגוֹי אוֹ אָנַס, שֶׁהִפְקִיעַ שְׂכִירוּת הָרִאשׁוֹן--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת אַחֵר כְּמוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
יב [ז] הִשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת סְתָם, וְאַחַר שֶׁנָּתַן לוֹ בַּיִת, נָפַל--חַיָּב לִבְנוֹתוֹ, אוֹ יִתֵּן לוֹ בַּיִת אַחֵר; וְאִם הָיָה קָטָן מִן הַבַּיִת שֶׁנָּפַל, אֵין הַשּׂוֹכֵר יָכוֹל לְעַכַּב עָלָיו--וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָרוּי בַּיִת, שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיר לוֹ אֵלָא בַּיִת סְתָם. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, בַּיִת כְּזֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ--חַיָּב לְהַעְמִיד לוֹ בַּיִת כְּמִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ שֶׁלְּבַיִת זֶה שֶׁהֶרְאָהוּ; וְאֵינוּ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ, לֹא הָיָה עִנְיַן דְּבָרַי אֵלָא שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַנָּהָר אוֹ לַשּׁוּק אוֹ לַמֶּרְחֵץ כְּזֶה, אֵלָא חַיָּב לְהַעְמִיד לוֹ בַּיִת כְּמִדָּתוֹ וּכְצוּרָתוֹ. לְפִיכָּךְ אִם הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל; גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן; אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם; שְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. וְלֹא יִפְחֹת מִן הַחַלּוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ, וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֵלָא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם.
יג [ח] הַמַּשְׂכִּיר עֲלִיָּה סְתָם, חַיָּב לְהַעְמִיד לוֹ עֲלִיָּה. אָמַר לוֹ עֲלִיָּה זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי בַּיִת זֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ, הֲרֵי שִׁעְבַּד הַבַּיִת לָעֲלִיָּה. לְפִיכָּךְ אִם נִפְחֲתָה הָעֲלִיָּה בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, חַיָּב הַמַּשְׂכִּיר לְתַקַּן; וְאִם לֹא תִקַּן--הֲרֵי הַשּׂוֹכֵר יוֹרֵד וְדָר בַּבַּיִת עִם בַּעַל הַבַּיִת, עַד שֶׁיְּתַקַּן.
יד הָיוּ שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְנִפְחֲתָה הָעֶלְיוֹנָה--דָּר בַּתַּחְתּוֹנָה. נִפְחֲתָה הַתַּחְתּוֹנָה--הֲרֵי זֶה סְפֵק אִם יָדוּר בָּעֶלְיוֹנָה, אוֹ בַּבַּיִת; לְפִיכָּךְ לֹא יָדוּר. וְאִם דָּר, אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם.
טו מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ, דְּלִית זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי הַפַּרְסֶק הַזֶּה אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ, וְנֶעְקַר אִילַן הַפַּרְסֶק מִמְּקוֹמוֹ. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ לוֹ, חַיָּב אַתָּה לְהַעְמִיד הַפַּרְסֶק כָּל זְמָן שֶׁהַדְּלִית קַיֶּמֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
משנה תורה -
ספר משפטים -
הלכות שכירות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג