משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א כָּל הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה--גּוֹלֶה מִמְּדִינָה שֶׁהָרַג בָּהּ לְעָרֵי מִקְלָט, וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַגְלוֹתוֹ: שֶׁנֶּאֱמָר "וְיָשַׁב בָּהּ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" (במדבר לה,כה). וְהֻזְהֲרוּ בֵּית דִּין שֶׁלֹּא לִקַּח כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה כְּדֵי לֵישֵׁב בְּעִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר, לָנוּס אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ" (במדבר לה,לב).
ב אֵין הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה, אֵלָא אִם כֵּן מֵת הַנֶּהְרָג מִיָּד; אֲבָל אִם חָבַל בּוֹ בִּשְׁגָגָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְחָלָה וּמֵת--אֵינוּ גּוֹלֶה: שֶׁמֶּא הוּא קֵרַב אֶת מִיתַת עַצְמוֹ, אוֹ הָרוּחַ נִכְנְסָה בְּחַבּוּרָתוֹ וַהֲרָגַתּוּ. אַפִלּוּ שָׁחַט בּוֹ כָּל שְׁנֵי הַסִּימָנִים, וְעָמַד מְעַט--אֵינוּ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. לְפִיכָּךְ אִם לֹא פִרְכַּס כְּלָל, אוֹ שֶׁשְּׁחָטוֹ בִּמְקוֹם שְׁאֵין הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ כְּגוֹן בַּיִת סָתוּם שֶׁלְּשַׁיִשׁ--הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
ג יִשְׂרָאֵל שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת הָעֶבֶד, אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב--גּוֹלֶה. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב; וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת גֵּר תּוֹשָׁב, אוֹ אֶת הָעֶבֶד בִּשְׁגָגָה--גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם" (ראה במדבר לה,טו).
ד גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁגָגָה--אַף עַל פִּי שְׁהוּא שׁוֹגֵג, הֲרֵי זֶה נֶהְרָג: אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב מִפְּנֵי שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהָרְגוֹ, הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד; וְנֶהְרָג עָלָיו, הוֹאִיל וְנִתְכַּוַּן לְהָרְגוֹ. וְגוֹי שֶׁהָרַג אֶת הַגּוֹי בִּשְׁגָגָה--אֵין עָרֵי מִקְלַט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ראה במדבר לה,טו).
ה הַבֵּן שֶׁהָרַג אֶת אָבִיו בִּשְׁגָגָה, גּוֹלֶה. וְכֵן הָאָב שֶׁהָרַג אֶת בְּנוֹ בִּשְׁגָגָה, גּוֹלֶה עַל יָדוֹ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהֲרָגוֹ שֶׁלֹּא בְּשָׁעַת לִמּוּד, אוֹ שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת אַחֶרֶת שְׁאֵינוּ צָרִיךְ לָהּ. אֲבָל אִם יִסַּר אֶת בְּנוֹ כְּדֵי לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה אוֹ חָכְמָה אוֹ אֻמָּנוּת, וּמֵת--פָּטוּר.
ו וְכֵן הָרָב הַמַּכֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ, אוֹ שְׁלוּחַ בֵּית דִּין שֶׁהִכָּה אֶת בַּעַל דִּין הַנִּמְנָע מִלָּבוֹא לַדִּין, וֶהֱמִיתוֹ בִּשְׁגָגָה--פְּטוּרִין מִן הַגָּלוּת: שֶׁנֶּאֱמָר "לַחְטֹב עֵצִים" (דברים יט,ה), לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת; יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרָב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וּשְׁלוּחַ בֵּית דִּין--שֶׁהֲרֵי שָׁגְגוּ וְהָרְגוּ, בְּשָׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה.
ז בַּתְּחִלָּה, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד, מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט; וּבֵית דִּין שֶׁלְּאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהָרַג בָּהּ שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם, וְדָנִין אוֹתוֹ--שֶׁנֶּאֱמָר "וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ, וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם" (דברים יט,יב). מִי שֶׁנִּתְחַיַּב מִיתָה--מְמִיתִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְנָתְנוּ אֹתוֹ, בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם" (שם); מִי שֶׁנִּפְטָר--פּוֹטְרִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם" (במדבר לה,כה); מִי שֶׁנִּתְחַיַּב גָּלוּת--מַחְזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ" (שם).
ח כְּשֶׁמְּשִׁיבִין אוֹתוֹ, מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים: שֶׁמֶּא יַהַרְגֶנּוּ גּוֹאֵל הַדָּם בַּדֶּרֶךְ; וְאוֹמְרִין לָהֶם אַל תִּנְהֲגוּ בּוֹ מִנְהַג שׁוֹפְכֵי דָּמִים, בְּשׁוֹגֵג בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ.
ט רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה שֶׁהֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ--פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלוֹ, אֵין מִשְׁפַּט-מָוֶת" (דברים יט,ו). [י] אֶחָד הַהוֹרְגוֹ בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְעִיר מִקְלָטוֹ, אוֹ שֶׁהֲרָגוֹ בַּחֲזִירָתוֹ עִם הַשְּׁנַיִם שֶׁשּׁוֹמְרִין אוֹתוֹ. נִכְנַס לְעִיר מִקְלָטוֹ, וְיָצָא חוּץ לִתְחוּמָהּ בְּזָדוֹן--הֲרֵי זֶה הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וּרְשׁוּת לְגוֹאֵל הַדָּם לְהָרְגוֹ; וְאִם הֲרָגוֹ כָּל אָדָם--אֵין חַיָּבִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמָר "אֵין לוֹ, דָּם" (במדבר לה,כז).
י [יא] יָצָא חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ בִּשְׁגָגָה--כָּל הַהוֹרְגוֹ, בֵּין גּוֹאֵל הַדָּם בֵּין שְׁאָר אָדָם--גּוֹלֶה עַל יָדוֹ; הֲרָגוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּם עִיר מִקְלָטוֹ, אַפִלּוּ גּוֹאֵל הַדָּם--הֲרֵי זֶה נֶהְרָג עָלָיו.
יא [יב] הַמִּזְבֵּחַ קוֹלֵט--שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר בְּהוֹרֵג בְּזָדוֹן "מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" (שמות כא,יד), מִכְּלָל שֶׁהַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה אֵינוּ נֶהְרָג בַּמִּזְבֵּחַ. לְפִיכָּךְ הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה, וּקְלָטוֹ מִזְבֵּחַ, וַהֲרָגוֹ שָׁם גּוֹאֵל הַדָּם--הֲרֵי זֶה נֶהְרָג עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁהֲרָגוֹ בְּתוֹךְ עִיר מִקְלָטוֹ.
יב [יג] אֵין קוֹלֵט אֵלָא גַּגּוֹ שֶׁלְּמִזְבַּח בֵּית הָעוֹלָמִים בִּלְבָד; וְאֵינוּ קוֹלֵט אֵלָא כּוֹהֵן, וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ. אֲבָל זָר, אוֹ כּוֹהֵן שְׁאֵינוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהְרָג, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹבֵד וְלֹא הָיָה עַל גַּגּוֹ אֵלָא סָמוּךְ לַמִּזְבֵּחַ, אוֹ אוֹחֵז בְּקַרְנוֹתָיו--אֵינוּ נִקְלָט. [יד] וְכָל מִי שֶׁקְּלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ, אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם; אֵלָא מוֹסְרִין לוֹ שׁוֹמְרִין, וּמַגְלִין אוֹתוֹ לְעָרֵי מִקְלָט.
יג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּמְחֻיָּב גָּלוּת. אֲבָל מִי שֶׁפָּחַד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּדִין הַמַּלְכוּת, אוֹ מִבֵּית דִּין שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה, וּבָרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנִסְמַךְ לוֹ, וְאַפִלּוּ הָיָה זָר--הֲרֵי זֶה נִצּוֹל; וְאֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לָמוּת לְעוֹלָם, אֵלָא אִם כֵּן נִתְחַיַּב מִיתַת בֵּית דִּין בְּעֵדוּת גְּמוּרָה וְהַתְרָאָה, כִּשְׁאָר כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין תָּמִיד.
משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג