משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּזָדוֹן בְּאֶבֶן אוֹ בְּעֵץ, וֶהֱמִיתוֹ--אוֹמְדִין דָּבָר שֶׁהִכָּהוּ בּוֹ, וּמְקוֹם שֶׁהִכָּהוּ עָלָיו, אִם רָאוּי אוֹתוֹ חֵפֶץ לְהָמִית בְּאֵבֶר זֶה, אוֹ אֵינוּ רָאוּי: שֶׁנֶּאֱמָר "בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ . . . אוֹ בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ" (במדבר לה,יז-יח), עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. וְאֵינוּ דּוֹמֶה מַכֵּהוּ עַל לִבּוֹ לְמַכֵּהוּ עַל יְרֵכוֹ; [ב] הוֹאִיל וְנֶאֱמָר "אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ" (במדבר לה,יז; במדבר לה,כג), מִכָּאן שֶׁאוֹמְדִין מְקוֹם הַמַּכָּה.
ב כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְדִין הַחֵפֶץ שֶׁהִכָּה בּוֹ וּמְקוֹם הַמַּכָּה, כָּךְ אוֹמְדִין כּוֹחַ הַהַכָּיָה--שֶׁנֶּאֱמָר "בְּאֶבֶן יָד" (במדבר לה,יז), מִכָּאן שֶׁמְּשַׁעֲרִין אֶת הַיָּד: אֵינוּ דּוֹמֶה זוֹרֵק אֶבֶן בַּחֲבֵרוֹ בְּרִחוּק שְׁתֵּי אַמּוֹת לְזוֹרֵק בּוֹ בְּרִחוּק עֶשֶׂר, שֶׁבְּרִחוּק עֶשֶׂר יִהְיֶה כּוֹחָהּ יָתֵר; וְאֵינוּ דּוֹמֶה זוֹרֵק בְּרִחוּק עֶשֶׂר לְזוֹרֵק בְּרִחוּק מֵאָה אַמָּה, שֶׁבְּרִחוּק הַמָּקוֹם בְּיוֹתֵר יִתְמַעַט כּוֹחַ הַהַכָּיָה.
ג וְכֵן מְשַׁעֲרִין הַמַּכָּה עַצְמָהּ; וּמְשַׁעֲרִין כּוֹחַ הַהוֹרֵג, וְכוֹחַ הַנֶּהְרָג--אִם הוּא גָּדוֹל אוֹ קָטָן, אוֹ חָזָק אוֹ חַלָּשׁ, אוֹ בָּרִיא אוֹ חוֹלֶה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה: שֶׁנֶּאֱמָר "אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ" (במדבר לה,יז; במדבר לה,כג)--מִיתָתוֹ שֶׁלְּזֶה, מְשַׁעֲרִין כָּל סִבּוֹתֶיהָ.
ד כְּלִי בַּרְזֶל, לֹא נָתְנָה לוֹ תּוֹרָה שֵׁעוּר--שֶׁנֶּאֱמָר "וְאִם-בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רֹצֵחַ הוּא" (במדבר לה,טז), וְאַפִלּוּ בְּמַחַט: וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֹד כְּמוֹ מַחַט אוֹ שְׁפוּד אוֹ סַכִּין וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן; אֲבָל אִם הִכָּהוּ בְּעֶשֶׁת שֶׁלְּבַרְזֶל וְכַיּוֹצֶא בָּהּ, אוֹמְדִין אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁאוֹמְדִין הָאֶבֶן אוֹ הָעֵץ.
ה הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּלֹא כְּלִי וֶהֱמִיתוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִכָּהוּ בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ אוֹ נְגָפוֹ בְּרֹאשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ--מְשַׁעֲרִין כּוֹחַ הַמַּכֶּה, וְכוֹחַ הַנֶּהְרָג, וּמְקוֹם הַמַּכָּה: אֵינוּ דּוֹמֶה דּוֹחֵף חֲבֵרוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ, לְבוֹעֵט בּוֹ בְּרַגְלוֹ בְּכָל כּוֹחוֹ; וְאֵינוּ דּוֹמֶה מַכֵּהוּ עַל לִבּוֹ, לְמַכֵּהוּ עַל מָתְנָיו; וְאֵינוּ דּוֹמֶה חַלָּשׁ הַמַּכֶּה אֶת הַבָּרִיא הֶחָזָק, לְבָרִיא חָזָק הַמַּכֶּה חַלָּשׁ אוֹ חוֹלֶה.
ו וּמְנַיִן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בְּכָל אֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר "אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ, וַיָּמֹת--מוֹת-יוּמַת הַמַּכֶּה" (במדבר לה,כא): אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמָר "בְּיָדוֹ", הִצְרִיךְ הַכָּתוּב לִהְיוֹת הַהַכָּיָה "בְּאֵיבָה"--מִכְּלָל שֶׁמְּשַׁעֲרִין אֶת כּוֹחַ הַהַכָּיָה.
ז וְכֵן הַדּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ מֵרֹאשׁ הַגָּג, וְנָפַל וּמֵת--מְשַׁעֲרִין גֹּבַהּ הַמָּקוֹם שֶׁהִפִּילוֹ מֵעָלָיו, וְכוֹחַ הַנִּדְחָף: שְׁאֵינוּ דּוֹמֶה בֶּן יוֹמוֹ שֶׁנָּפַל לְגָדוֹל שֶׁנָּפַל. וּמְנַיִן שֶׁמְּשַׁעֲרִין גֹּבַהּ הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאִם-בְּשִׂנְאָה, יֶהְדֳּפֶנּוּ" (במדבר לה,כ). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל מָקוֹם שְׁאֵין בְּגָבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים--אֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּבּוֹר לְעִנְיַן בְּהֵמָה.
ח אֶחָד הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּאֶבֶן אוֹ בְּעֵץ, אוֹ שֶׁהִכָּהוּ בְּגוּשׁ שֶׁלַּאֲדָמָה אוֹ בְּגוּשׁ שֶׁלְּמֶלַח וְגָפְרִית, אוֹ בְּסַל מָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, וְאַפִלּוּ בְּפֶלַח שֶׁלִּדְבֵלָה: שֶׁנֶּאֱמָר "אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ" (במדבר לה,יז; במדבר לה,כג)--כָּל שְׁהוּא רָאוּי לְהָמִית, וְהַכֹּבֶד הוּא שֶׁמֵּמִית.
ט הַדּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ, אוֹמְדִין אוֹתוֹ--אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, פָּטוּר מִמִּיתַת בֵּית דִּין; וְאִם אֵינוּ יָכוֹל לַעֲלוֹת, חַיָּב. וְכֵן אִם כָּבַשׁ עָלָיו בְּתוֹךְ הַיָּם אוֹ בְּתוֹךְ הָאֵשׁ, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ כּוֹחַ לַעֲלוֹת וּמֵת--חַיָּב, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ הוּא הַדּוֹחֵף בַּתְּחִלָּה.
י וְהוּא הַדִּין לְמַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּי חֲבֵרוֹ וְחֻטְמוֹ עַד שֶׁהִנִּיחוֹ מְפַרְפֵּר וְאֵינוּ יָכוֹל לִחְיוֹת, אוֹ שֶׁכְּפָתוֹ וְהִנִּיחוֹ בַּצִּנָּה אוֹ בַּחַמָּה עַד שֶׁמֵּת, אוֹ שֶׁבָּנָה עָלָיו מָקוֹם עַד שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ הָרוּחַ, אוֹ שֶׁהִכְנִיסוֹ לִמְעָרָה וּבַיִת וְעִשַּׁן עָלָיו עַד שֶׁמֵּת, אוֹ שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת שֶׁלְּשַׁיִשׁ וְהִדְלִיק עָלָיו נֵר עַד שֶׁהֱמִיתוֹ הַהֶבֶל--בְּכָל אֵלּוּ נֶהְרָג עָלָיו, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁחֲנָקוֹ בְּיָדוֹ.
יא [י] אֲבָל הַכּוֹפֵת אֶת חֲבֵרוֹ וְהִנִּיחוֹ בָּרָעָב עַד שֶׁמֵּת, אוֹ שֶׁכְּפָתוֹ וְהִנִּיחוֹ בִּמְקוֹם שֶׁסּוֹף הַצִּנָּה אוֹ הַחַמָּה לָבוֹא לְשָׁם, וּבָאָה וֶהֱמִיתַתּוּ, אוֹ שֶׁכָּפָה עָלָיו גִּגִּית, אוֹ שֶׁפָּרַע עָלָיו אֶת הַמַּעְזֵבָה, אוֹ שֶׁהִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם שִׁסָּה בּוֹ כֶּלֶב אוֹ נָחָשׁ--בְּכָל אֵלּוּ אֵין בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ, וַהֲרֵי הוּא רוֹצֵחַ; וְדוֹרֵשׁ דָּמִים, דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ דָּם.
יב [יא] וְכֵן הַדּוֹחֵף חֲבֵרוֹ לְבוֹר, וְהָיָה שָׁם סֻלָּם בַּבּוֹר שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עָלָיו, אוֹ שֶׁזָּרַק בּוֹ חֵץ, וְהָיָה תָּרִיס בְּיָדוֹ לְהָגֵן עָלָיו, וּבָא אַחֵר וְסִלַּק אֶת הַסֻּלָּם וְהֵסִיר אֶת הַתָּרִיס--שְׁנֵיהֶן אֵינָן נֶהְרָגִין בְּבֵית דִּין. אַפִלּוּ הָיָה הַדּוֹחֵף עַצְמוֹ, הוּא שֶׁחָזַר וְסִלַּק אֶת הַסֻּלָּם--פָּטוּר מִמִּיתַת בֵּית דִּין; וְנִדְרָשׁ מִמֶּנּוּ דָּם.
יג [יב] הַזּוֹרֵק צְרוֹר בְּכוֹתָל, וְחָזְרָה הָאֶבֶן לַאֲחוֹרֶיהָ וְהָרְגָה--חַיָּב מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁמִּכּוֹחוֹ הִיא בָּאָה. וְכָל אֵלּוּ שֶׁמְּשַׂחֲקִין בְּכַדּוּר שֶׁהִתְרוּ בָּהֶן וְהָרְגוּ--בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּטוּרִין; חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, אַפִלּוּ לְסוֹף מֵאָה אַמָּה--חַיָּבִין: וְהוּא, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. [יג] זָרַק אֶבֶן לְמַעְלָה, וְהָלְכָה לַצְּדָדִין וְהָרְגָה--חַיָּב.
יד הַכּוֹפֵת אֶת חֲבֵרוֹ, וְהִנִּיחוּ בִּמְקוֹם שְׁאֵינוּ יָכוֹל לִבְרֹחַ, וְהֵצִיף עָלָיו מַיִם, וּמֵת--הֲרֵי זֶה נֶהְרָג עָלָיו: וְהוּא, שֶׁיָּמוּת מִכּוֹחַ רִאשׁוֹן הַבָּא מִמַּעֲשָׂיו.
משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג