משנה תורה - ספר טהרה - הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ג

א  נבלת העוף הטהור, מטמאה מן התורה:  מפי השמועה למדו שזה שנאמר "וכל נפש, אשר תאכל נבילה וטריפה, באזרח, ובגר:  וכיבס בגדיו ורחץ במים" (ויקרא יז,טו)--אינו מדבר אלא באוכל נבלת העוף הטהור בלבד, שהוא אסור משום נבילה וטריפה.

ב  וכיצד היא טומאתה:  אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, ולא כשהיא בתוך הפה, אלא בתוך בית הבליעה--שנאמר "וכל נפש, אשר תאכל" (ויקרא יז,טו), אינה מטמאה אלא בבית הנפש.  וזה שנאמר "תאכל"--ליתן שיעור לטומאתה כשיעור אכילה, שהיא כזית.  והרי נאמר בה "וכיבס בגדיו" (שם)--מלמד שהמיטמא בה מטמא בגדים עד שיפרוש ממטמאיו, כמו שביארנו.

ג  כיצד:  הבולע כזית מנבלת העוף הטהור, ונגע בכלים בשעת בליעתו--טימאן, ונעשו ראשון לטומאה.  היה נוגע באדם ובכלי חרס בשעת בליעתו--לא טימאן, כמו שביארנו בשאר אבות הטומאות.  ואחר שבלע--אינו מטמא שאר כלים, שהרי הוא ככל ראשון לטומאה אחר שפירש ממטמאיו:  שאף על פי שהוא טעון טבילה והערב שמש, אינו מטמא כלים.

ד  [ב] אין נבלת העוף הטהור צריכה מחשבה, לטמא טומאה זו החמורה; אלא כיון שבלע ממנה כזית מכל מקום, הרי זו מטמאה בבית הבליעה.

ה  חישב עליה לאכילה, הרי זו מיטמאה טומאת אוכלין; והרי היא כאוכל ראשון לטומאה--אף על פי שלא נגעה בה טומאה אחרת, אינה צריכה הכשר.

ו  [ג] פרה אדומה ושעירים הנשרפים אינן כן, אף על פי שהן מטמאין המתעסק בהן:  אם חישב עליהן לאכילה--צריכין שתיגע בהן הטומאה, ואחר כך ייטמאו טומאת אוכלין.

ז  [ד] כזית מנבלת בהמה, שתחבו בכוש והכניסו לתוך מעי האישה מלמטה, או שהכניסו לבית בליעתו של חברו, במקום שנבלת העוף הטהור מטמאה--הרי זה טמא משום נושא, לא משום נוגע, כמו שביארנו בתחילת הספר.

ח  [ה] הכורך כזית מבשר נבלת העוף הטהור בחזרת וכיוצא בה, ובלעו--אף על פי שלא נגע בגרונו, הרי זה טמא; כרכו בסיב, ובלעו--הרי זה טהור.

ט  [ו] הבולע נבלת העוף הטהור, ואחר שבלעה הקיאה קודם שתתאכל--הרי זה אינו מטמא כשתצא לגרונו, בשעה שמקיאה:  שאינה מטמאה בבית הנפש אלא בשעת בליעה, לא בשעה שמקיא אותה.

י  [ז] מעי של נבלת העוף הטהור שבלעו, מקצתו בבית הבליעה ומקצתו בחוץ בתוך פיו--אם יש בבית הבליעה כזית, הרי זה טמא; ואם לאו, טהור.

יא  [ח] בלע ממנה אבר שלם שאין בו כזית, אינו מיטמא.  אפילו נטל ציפור, ואכלה--אם יש בה כזית, נטמא; ואם לאו, טהור.

יב  [ט] הכנפיים והנוצה--אף על פי שהן כאוכלין, ומיטמאין ומטמאין טומאת אוכלין--אינן מצטרפין בנבלת העוף הטהור לכזית; אבל המקומות הרכים הקרובים לבשר מן החרטום, והציפורניים--הרי הן כבשר, ומצטרפין לכזית.  ראשי אגפיים, וראש הזנב, והעצמות, אפילו הרכות--אינן מצטרפין.

יג  [י] האוכל מנבלת העוף הטהור, מן העצמות הרכין, או מן הגידין, ומן השלל של ביצים, ומן הדם, ומבשר מן החי ממנו--הרי זה טהור; אבל האוכל מן האשכול של ביצים, ומן הקורקבן, ומבני המעיים, או שהמחה את החלב באור וגמאו--הרי זה טמא כאוכל מבשרה, שהשותה בכלל אוכל.  המחהו בחמה וגמאו--טהור, שהרי הסריחו.

יד  [יא] נבלת העוף הטהור שנפסדה מלאכול הכלב, טהורה; וכן אם יבשה כחרס, ואינה יכולה להישרות בפושרין מעת לעת ולחזור לכמות שהייתה--הרי זו טהורה.  והאוכל נצל של נבלת העוף הטהור, הרי זה טהור.

טו  [יב] עוף טהור שנטרף, ונשחט שחיטה כשרה--שחיטתו מטהרתו, ואפילו נשחט בעזרה; ואם נמלק, ונמצא טריפה--אין מליקתו מטהרתו.

טז  נמצאת אומר שהשוחט עוף טהור--בין בחוץ בין בפנים, בין קודשים בין חולין--הרי זה טהור; והמולק חולין בפנים, או שמלק קודשים בחוץ--הרי אלו מטמאין בגדים בבית הבליעה.

יז  [יג] המולק קודשים בפנים--אם היו ראויין לקרבן, ולא נמצאו בהן מומין שביארנו במקומן--הרי אלו טהורין.  כיוצא בו, עגלה ערופה שנערפה כהלכתה--טהורה:  כפרה כתוב בה כקודשים.  וכן אם נשחטה אחר ירידתה לנחל--אף על פי שאסורה בהניה, הצילה אותה שחיטתה מידי נבילה.

יח  [יד] נבלת העוף הטמא--טהורה, ואינה מטמאה בבית הבליעה; ואם חישב עליה לאכילה, והוכשרה--הרי היא כאוכלין טמאין, שהן ראשון לטומאה.  הכנפיים, והנוצה, והמקומות הרכים מן החרטום ומן הציפורניים שלה--הרי הן כבשרה.

יט  [טו] אחד העוף הטהור, ואחד העוף הטמא--אבר הפורש מהן טהור, ואין בו טומאה כלל:  לפי שנאמר "ולאלה, תיטמאו . . . לכל הבהמה" (ויקרא יא,כד-כו)--יכול אוציא אני את העוף, שאין לו פרסה; ומפי השמועה למדו, שלא בא הכתוב אלא לטמא אבר מן החי של בהמה או של חיה.

כ  [טז] אבר מן המת מן העוף, הרי הוא כנבלת העוף שפירש ממנו:  אם הייתה נבלת עוף טהור, מטמא טומאה חמורה בבית הבליעה בכזית; ואם חישב עליו לאכילה, מטמא טומאת אוכלין.  ואם הייתה נבלת עוף טמא, מטמא טומאת אוכלין, אם חישב עליו, והוכשר; ואינו מטמא טומאת אוכלין אחרים, עד שיהיה בו כביצה, כשיעור כל האוכלין לטמא, כמו שיתבאר.

משנה תורה - ספר טהרה - הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ