משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
א כל המיטמא באב מאבות הטומאות, בין אדם בין כלים--הרי הוא ראשון לטומאה כמו שביארנו, עד שיטבול. טבל--הרי הוא כשני לטומאה, עד שיעריב שמשו: שנאמר "במים יובא וטמא עד הערב, וטהר" (ויקרא יא,לב), הכתוב קרא לטבול יום טמא.
ב אחד טבול יום מטומאה חמורה, כגון שטבל מזיבות או מטומאת מת וצרעת, ואחד טבול יום מטומאת שרץ וכיוצא בו. וכל הטעון הערב שמש--בין אדם בין כלים, בין מדברי תורה בין מדברי סופרים--הרי הוא כשני לטומאה, עד שיעריב שמשו.
ג טבול יום פוסל אוכלי תרומה, ומשקה התרומה, ואוכלי הקודש, ומשקה הקודש: פוסל הכול. כיצד: טבול יום שנגע באוכלין של תרומה--עשאן שלישי לטומאה, מפני שהוא כשני; וכן אם נגע במשקין של תרומה--טימאן, והרי הן שלישי לטומאה.
ד נגע טבול יום במשקין של קודש--טימאן, והרי הן רביעי לטומאה; וכן אם נגע באוכלי הקודש, עשאן רביעי. אבל אם נגע טבול יום באוכלי חולין ומשקה חולין, הרי הן טהורין. ודין מחוסר כיפורים או טבול יום, בנגיעת הקודש--אחד הוא.
ה הנה נתבאר לך מכל אלו הדברים שאין שם משקין שנייות לעולם, אלא המשקין תחילה לעולם: חוץ ממשקין שנגע בהן טבול יום--שהן שלישי, אם היו תרומה; או רביעי, אם היו קודש.
ו [ד] כל הטמאין, בין חמורין בין קלין--משקין היוצאין מהן כגון רוקן ומימי רגליהן, הרי הן כמשקין שייגעו בהן: אלו ואלו ראשון לטומאה כמו שביארנו--חוץ מזב וחבריו, שהמשקין היוצאין מהן אב טומאה. ומשקין שהזב וחבריו נוגעין בהן, תחילה.
ז אפילו אוכל אוכלין טמאין, או שותה משקין טמאין--הרי המשקין היוצאין ממנו קודם שיטבול, כמו המשקין שייגע בהן: שהן תחילה. וכן טבול יום--משקין היוצאין ממנו, כמשקין שהוא נוגע בהן: שאינן מטמאין אחרים כלל. אלא אם נגע במשקה חולין, הרי הן טהורין; ואם נגע במשקה תרומה, הרי הן שלישי; ואם נגע במשקה קודש, הוא או מחוסר כיפורים, הרי הן רביעי. [ה] ועתה יתבאר שאין שלישי שבתרומה ולא רביעי שבקודש, מטמאין משקה אחר או אוכל אחר; ואין צריך לומר, שאין מטמאין כלים. לפיכך קדירה שהיא מלאה משקין, ונגע בהן טבול יום--אם היה משקה חולין, הכול טהור; ואם היה משקה תרומה, המשקין פסולין והקדירה טהורה. ואם היו ידיו טמאות--הרי המשקה טמא, בין משקה תרומה בין משקה חולין; וזה חומר בידיים, מה שאין בטבול יום.
ח וחומר בטבול יום מידיים טמאות--שספק טבול יום, פוסל מספק; וספק הידיים, טהור כמו שיתבאר. [ו] ואחד טהור שידיו טמאות, או טבול יום שידיו טמאות--הרי זה מטמא משקה חולין, ועושה אותן תחילה לטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו.
ט ומאחר שמשקה שיצא מטבול יום כמשקין שייגע בהן, טבול יום שנפל מרוקו או ממימי רגליו על כיכר של תרומה--הרי זה טהור, מפני שהן כמשקין שייגע בהן.
י [ז] מכל אלו הדברים שהקדמנו לבארם, אתה למד שהאדם יהיה אב טומאה ויהיה ראשון לטומאה, מדברי תורה. ולעולם לא יהיה האדם שני לטומאה, אלא מדברי סופרים: והוא האוכל אוכלין טמאין, או השותה משקין טמאין, או הבא ראשו ורובו במים שאובין--שכל אלו כשני לטומאה מדבריהם.
יא וכן שאר כל הכלים, חוץ מכלי חרס--יהיו אב טומאה ויהיו ראשון לטומאה, מדברי תורה. ולא יהיה הכלי לעולם שני לטומאה, אלא מדברי סופרים: שאם ייטמא במשקין טמאין, יהיה שני מדבריהם כמו שביארנו.
יב [ח] כבר ביארנו שכלי חרס--לא יהיה אב טומאה לעולם, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים; ויהיה ראשון לטומאה מדברי תורה, ושני מדבריהם--אם נטמא במשקין כשאר הכלים. ולא יהיה האדם ולא הכלים שלישי ולא רביעי, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.
יג [ט] האוכלין--לא יהיו אב הטומאה לעולם, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. ויהיו ראשון ושני, מדברי תורה: שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה--אם נגע באוכל, עשהו שני. ויהיו האוכלין שלישי ורביעי לטומאה, מדברי סופרים בלבד.
יד [י] המשקין--יהיו אב טומאה מדברי תורה, כגון מי חטאת ורוקו של זב ומימי רגליו; ויהיו ראשון לטומאה מדברי תורה, כגון שנגעו באב מאבות הטומאות.
טו וכן אם נגעו המשקין בוולד הטומאה, בין אדם בין כלים--נטמאו מדברי תורה, והרי הן כראשון לטומאה לטמא אחרים מדבריהם. וכן אם נגעו בשני, בין באדם בין בכלים בין באוכלין--נעשו ראשון לטמא אחרים מדברי סופרים, כמו שביארנו.
טז ויהיו המשקין שלישי ורביעי, מדבריהם. כיצד: אם נגע טבול יום במשקה תרומה, עשהו שלישי; ואם נגע במשקה קודש, עשהו רביעי. ואין אתה מוצא משקין שנייות לעולם, ולא משקה שאינו תחילה--חוץ ממשקה טבול יום או מחוסר כיפורים בקודש כמו שביארנו: שהוא פסול מדבריהם, ואינו מטמא.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ