משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
א בהמה או חיה טמאה שנשחטה--אינה מטמאה משום נבילה כל זמן שהיא מפרכסת עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה; והרי היא כאוכלין טמאין.
ב נחרה, והרי היא מפרכסת--אין בה אפילו טומאת אוכלין, כל זמן שהיא מפרכסת. ואבר הפורש מן המפרכסת אסור לבני נוח, כפורש מן החי; ובשרה הפורש ממנה, כפורש מן החי.
ג וכן טהורה שנפסלה בשחיטתה, ועדיין היא מפרכסת. שחט בה אחד, או רוב אחד--אין בה טומאה כלל, עד שתמות.
ד חילק הבהמה לשניים, או שניטלה ירך וחלל שלה--הרי זו נבילה, ומטמאה במגע ובמשא: אף על פי שעדיין היא בחיים.
ה וכן אם קרעה מגבה, או שנשברה מפרקת ורוב בשר עימה--הרי זו כנבילה לכל דבר.
ו [ב] בהמה שמת עוברה בתוך מעיה, והושיט הרועה את ידו ונגע בו--בין בבהמה טמאה, בין בבהמה טהורה--הרי זה הנוגע טהור: עד שייצא הנפל לאוויר העולם.
ז [ג] בשר הפורש מן הבהמה וחיה כשהן חיין, בין טמאין בין טהורין--הרי הוא טהור, ואינו מטמא כנבילה. אבל אבר מן החי הפורש מהן, מטמא כנבילה: אחד אבר מן החי הפורש מן הבהמה עצמה, או אבר הפורש מן השליל שבבטנה. והאברים, אין להן שיעור; אפילו היה כשעורה או פחות, מטמא: והוא שיהיה האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות, ויהיה עליו בשר כדי לעלות ארוכה; היה הבשר פחות מלהעלות ארוכה בחי, או שחסר עצמו--הרי זה טהור. [ד] הכליה והלשון והשפה, וכיוצא בהן--אף על פי שהן אברים, ואין עושין חליפין--הואיל ואין בהן עצם, הרי הן כבשר.
ח [ה] הבשר או האבר המדולדלין בבהמה או חיה, שאינן יכולין לחזור ולהידבק בשאר הגוף--אינן מטמאין כנבילה, כל זמן שהבהמה בחיים; והרי הן כשאר אוכלין--אם הוכשרו, מקבלין טומאה במקומן. נשחטה הבהמה--הוכשרו בשחיטה, ואינן מטמאין כנבילה: שאין השחיטה עושה אותן כמו שפירשו מחיים.
ט אבל אם מתה הבהמה--הבשר שהיה מדולדל בה, צריך הכשר; והאבר, מטמא משום אבר מן החי, ואינו צריך הכשר, ואינו מטמא משום אבר מן הנבילה.
י ומה בין אבר מן החי לאבר מן הנבילה: שהבשר הפורש מאבר מן החי, טהור; והבשר הפורש מן הנבילה, מטמא בכזית במגע ובמשא. וזה וזה, אין לו שיעור.
יא [ו] טריפה שנשחטה שחיטה כשרה--אף על פי שהיא אסורה באכילה, הרי היא טהורה; וכן השוחט את הבהמה, ומצא בה עובר מת--שחיטת אימו מטהרתו מידי נבילה. מצא בה בן שמונה חי ונטרף--אף על פי שנשחט אחר שנטרף, אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה: לפי שאין למינו שחיטה.
יב לפיכך ולד בהמה שלא שהה שבעה ימים גמורין--אם שחטו בתוך שבעה--אין שחיטתו מטהרתו, מפני שהוא כנפל.
יג [ז] השוחט את הבהמה, ומצא בה בן תשעה חי קודם שיהלך על הקרקע--אף על פי שאינו צריך שחיטה כמו שביארנו, שהרי שחיטת אימו מטהרתו--אם נטמאת אימו, לא נטמא הוא; ואם נתנבלה אימו, הרי הוא טהור: שאין החי מיטמא לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבילות, ואף על פי שהוא כאבר מאבריה. ואם מת קודם שיפריס על גבי קרקע--הרי הוא טהור, ששחיטת אימו מטהרתו.
יד [ח] טריפה שנשחטה--אף על פי שהיא טהורה, מן התורה--אם נגע בה הקודש, נטמא מדברי סופרים; וזו מעלה יתרה שעשו בקודש.
טו [ט] בהמה המקשה לילד, והוציא העובר את ידו, וחתכה, ואחר כך שחט את אימו--האבר שנחתך נבילה, ושאר בשר העובר טהור; שחט את אימו, ואחר כך חתכה--האבר כטריפה שנשחטה, ושאר בשר העובר מגע טריפה שחוטה, שהוא מטמא את הקודש, אבל לא את התרומה.
טז הוציא העובר את ידו בין שחיטת סימן לשחיטת סימן, וחתכו--מצטרף שחיטת סימן לסימן לטהר האבר מידי נבילה.
יז [י] שחיטת הנוכרי--נבילה, ומטמא במשא: ואפילו ישראל עומד על גביו, ושחט בסכין יפה שחיטה כראוי. אחד הנוכרי, ואחד הכותי או גר תושב--שחיטתן נבילה. וקרוב בעיניי, שאף זה מדברי סופרים--שהרי טומאת עבודה זרה וטומאת תקרובת עבודה זרה מדבריהם, כמו שיתבאר; ובגלל עבודה זרה נתרחקו הגויים, ונאסרה שחיטתן. ואם תאמר והרי היא אסורה באכילה, דין תורה--לא כל האסור באכילה מטמא, שהרי הטריפה אסורה וטהורה. ואי אפשר לחייב כרת על טומאה זו על ביאת מקדש ואכילת קודשיו, אלא בראיה ברורה.
יח [יא] קולית הנבילה--הנוגע בה או נושאה, טהור: שכל דבר מן הנבילה שאינו מטמא במגע, אינו מטמא במשא. ניקבה כל שהוא--הנוגע בה או נושאה, טמא. במה דברים אמורים, בשהיה המוח שבה מתקשקש, שהרי אינו מעלה ארוכה; אבל אם היה עומד במקומו--אם יש בו כדי להעלות ארוכה לעצם מבחוץ, הרי זו מטמאה במגע ובמשא ככל האברים. וכבר פירשנו שהקולית, היא העצם הסתום משני צדדיו.
יט [יב] קולית שחישב עליה לנוקבה, ועדיין לא נקבה--הרי הנוגע בה, ספק טמא: שהרי יש בדבר ספק אם מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה, או אינו כמחוסר מעשה.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ