משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
א מפני מה טיהרו חכמים ספק רשות הרבים: שהרי הציבור עושין הפסח בטומאה, בזמן שהטמאים מרובין. אם טומאה ודאית נדחית מפניהן, קל וחומר לספק טומאה--שאיסור כל הספקות מדבריהם, כמו שביארנו בהלכות ביאות אסורות.
ב ומפני מה החמירו בספק רשות היחיד: שהרי סוטה שנסתרה--אף על פי שהדבר ספק--הרי היא טמאה לבעלה, עד שתשתה. [ב] וכשם שהסוטה ובועלה שניים, כך ספק טומאה בשניים; אבל אם היו שלושה ברשות היחיד--הרי ספק טומאתן שם טהור, כרשות הרבים.
ג במה דברים אמורים, בשהיה זה שנטמא בספק יש בו דעת להישאל ולדרוש ממנו מה שאירע לו כסוטה; אבל אם היה חירש או שוטה, או קטן שאינו יודע להשיב על העניין כששואלין אותו--הרי ספקו טהור.
ד כיצד: חירש או שוטה או קטן שאין בו דעת להישאל שנמצאו בחצר או במבוי שיש בו טומאה, ספק נגעו ספק לא נגעו--הרי אלו טהורין; וכן כל שאין לו דעת להישאל--אף על פי שנולד לו הספק ברשות היחיד, ספקו טהור. [ג] הסומה, והישן, והמהלך בלילה--ספקו ברשות היחיד טמא, מפני שיש לו דעת להישאל.
ה במה דברים אמורים שכל שאין בו דעת להישאל, ספקו טהור--בשהיה הדבר שקול, ואין שם חזקה; אבל אם היה הדבר ידוע שחזקתו שנטמא, הרי זה טמא. כיצד: תינוק טמא שנמצא בצד העיסה, והבצק בידו--הרי העיסה טמאה: שדרך התינוק לטפח, ובכך היא חזקתו; ואין שורפין על חזקה זו.
ו [ד] היו משקין טמאין ובצק טהור, ובהמה או חיה או עופות בבית, ונמצא בבצק מקום נשיכתן--חזקה ששתו משקין, ונשכו בבצק וטימאוהו. אם היה שם פרה, ובין המשקין והבצק כדי שתלחך את לשונה--הרי הבצק טהור; ובשאר כל הבהמה, כדי שתנגב את פיה: פחות מזה, הבצק טמא. ואם היה כלב--אפילו היו המשקין בצד הבצק, הרי זה טהור: שאין דרכו של כלב להניח המזון, ולילך לו אל המים.
ז נמצא בבצק נקירת התרנגולין--אם יש בין המשקין והבצק כדי שינגבו את פיהן בארץ, הבצק טהור; ואם לאו, טמא--שחזקתן ששתו, ונקרו בבצק במשקין שבפיהן.
ח במה דברים אמורים, בשהיו המשקין צלולין, שבבואה של תינוק ניכרת בהן; אבל עכורין, הבצק טהור--שאילו נקרו במשקין, היה מקום המשקין ניכר בבצק. ואם היו צלולין--אף על פי שהבצק בחזקת טומאה, אין שורפין על חזקה זו אלא תולין.
ט [ה] איזו היא חזקה ששורפין עליה ברשות היחיד: עיסה בבית ושרצים וצפרדעים מנופלין שם, ונמצאו חתיכות מבשרן בעיסה--אם רוב המנופלין שרצים, העיסה טמאה ותישרף; ואם הרוב צפרדעים, טהורה.
י [ו] היו טמאות וטהרות בצידו או למעלה ממנו, ונתעטף בטליתו, וספק נגעו, ספק לא נגעו בעת שנתעטף--אם היו ברשות היחיד, ספקו טמא: שספק טומאה הבאה בידי אדם, נשאלין עליה; אפילו בכלי המונח על גבי קרקע, הרי זה טמא כמו שיש בו דעת להישאל. ואם היו ברשות הרבים, ספקו טהור; ואם אי אפשר שלא ייגע, ספקו טמא.
יא [ז] כיכר של תרומה שהוא נתון על גבי הדף, ומדרס נתון תחתיו, ואי אפשר לו כשייפול שלא ייגע במדרס--אף על פי שהוא במקום מדרון, ובא ומצא הכיכר במקום אחר--הרי הוא בטהרתו: שאני אומר אדם בא ונטלו, ונתנו במקום זה; ואם אמר בריא לי שלא בא אדם לכאן, טמא--שוודאי נפל, ונגע במדרס כשנפל.
יב [ח] תינוק שנמצא בצד בית הקברות, והשושנים בידו--אף על פי שאין שם שושנים אלא במקום הטומאה, ספקו טהור: שמא אחר ליקטן, ונתנן לו. וכן חמור העומד בבית הקברות, כליו טהורין; ואין אומרין שמא נתמעך בהן, ונגעו בקבר--מפני שאין בו דעת להישאל, וכשנמצאו לא נמצאו נוגעין, וכל הטומאות, כשעת מציאתן.
יג [ט] תינוק שהיה תופס בידו של אביו, או שהיה רוכב על גבי כתפו של אביו--ספקו ברשות היחיד, טמא: מפני שאביו נשאל עליו. [י] וארבע ספקות אמרו חכמים בתינוק: תינוק שאינו יכול להלך, שהניחתו אימו ובאה ומצאה אותו כמות שהוא במקומו--טהור; ואין אומרין שמא טמאה באה, ונישקתו וגיפפתו.
יד התחיל התינוק לצאת ולהיכנס--בגדיו טהורין, ואינן מדרס כשאר בגדי עמי הארץ; ואף על פי שהן טהורין, ואינן מדרס כשאר בגדי עמי הארץ--אין עושין על גביהן טהרות. הגדיל עד שיהיה בו דעת להישאל, ספקו טמא ברשות היחיד. הגדיל עד שיהיה בו דעת לשמור את גופו, אוכלין על גב גופו טהרות; יודע לשמור את ידיו, אוכלין על גב ידיו טהרות.
טו כיצד בודקין אותו: מטבילין אותו, ונותנין לו חולין לשם תרומה--אם היה יודע לשמור את גופו, אוכלין על גב גופו טהרות; ואם היה יודע לשמור את ידיו, אוכלין על גב ידיו טהרות.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ