משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות פרה אדומה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
א הַנּוֹגֵעַ בְּמֵי חַטָּאת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּיָה, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים--טָמֵא, וְאֵינוּ מְטַמֵּא בְּגָדִים בְּשָׁעַת מַגָּעוֹ: שֶׁנֶּאֱמָר "וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב" (במדבר יט,כא)--הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁמֵּי נִדָּה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁלַּתּוֹרָה, וְטֻמְאַת מַגָּעָן בְּכָל שְׁהוּא.
ב וְאִם הָיָה בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה, מְטַמְּאִין בַּמַּגָּע וּבַמַּשָּׂא; וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אוֹ הַנּוֹשְׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ--מְטַמֵּא בְּגָדִים בְּשָׁעַת מַגָּעוֹ אוֹ בְּשָׁעַת מַשָּׂאוֹ, עַד שֶׁיִּפְרֹשׁ מִמְּטַמְּאָיו: שֶׁנֶּאֱמָר "וּמַזֵּה מֵי-הַנִּדָּה, יְכַבֵּס בְּגָדָיו" (במדבר יט,כא). אֵינוּ מְדַבֵּר בְּמַזֶּה עַל הַטָּמֵא--אִם טִהַר אֶת הַטָּמֵא, קַל וְחֹמֶר שֶׁיִּהְיֶה הוּא טָהוֹר.
ג מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמָר "וּמַזֵּה מֵי-הַנִּדָּה" (במדבר יט,כא) לֹא נֶאֱמָר אֵלָא לַשֵּׁעוּר--שֶׁהַנּוֹגֵעַ אוֹ הַנּוֹשֵׂא מֵי הַנִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה, שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּיָה, טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים, דִּין תּוֹרָה. וְכַמָּה הוּא שֵׁעוּר הַזָּיָה, כְּדֵי שֶׁיִּטְבֹּל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין שֶׁלְּאֵזוֹב בַּמַּיִם.
ד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֵּי חַטָּאת מְטַמְּאִין: בִּזְמָן שֶׁנָּגַע בָּהֶן אוֹ נְשָׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן; אֲבָל אַחַר שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן, אֵינָן מְטַמְּאִין כְּלָל.
ה כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁטָּבַל אֶת הָאֵזוֹב וְהִזָּה עַל הָאָדָם הַטָּמֵא אוֹ עַל הַכֵּלִים, וְהָיוּ הַמַּיִם שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִין מֵעַל הַטָּמֵא לָאָרֶץ, וְכֵן הַמַּיִם הַנִּתָּזִין בְּשָׁעַת הַזָּיָה עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הַטָּהוֹר--הֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם טְהוֹרִין, וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן וְהַנּוֹשְׂאָן טָהוֹר.
ו הִטְבִּיל אֶת הָאֵזוֹב לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שְׁאֵינוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה--הֲרֵי הַמַּיִם הַמְּנַטְּפִין כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת מֵהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; לְפִיכָּךְ מְטַמְּאִין טֻמְאַת מֵי חַטָּאת, לְפִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְוָתָן--שֶׁהֲרֵי הַטְּבִילָה הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר שְׁאֵינוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ז [ב] אֵין מֵי חַטָּאת מְטַמְּאִין אֶת הַכֹּל, קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן--עַד שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין וּכְשֵׁרִין לַהַזָּיָה. אֲבָל מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ--כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרַב בָּהֶן מַיִם, אוֹ שֶׁשָּׁתָת מֵהֶן בְּהֵמָה, וְכַיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַפּוֹסְלִין אוֹתָן--אִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לַתְּרוּמָה, נִטְמָא: בֵּין שֶׁנָּגַע בְּיָדָיו, בֵּין שֶׁנָּגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ. נָגַע בָּהֶן אָדָם הַטָּהוֹר לַחַטָּאת, וְאַפִלּוּ בְּיָדָיו--הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה.
ח [ג] מֵי חַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ, וְנָגַע בָּהֶן אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ אָדָם הַטָּהוֹר לַתְּרוּמָה--בֵּין בְּיָדָיו, בֵּין בְּגוּפוֹ--נִטְמָא. וְאִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לַחַטָּאת בְּיָדָיו, נִטְמָא; נָגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ, הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה.
ט [ד] מֵי חַטָּאת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מֵי מַעְיָן, אוֹ מֵי מִקְוָה, אוֹ מֵי פֵּרוֹת--אִם רֹב מֵי חַטָּאת, מְטַמְּאִין בַּמַּשָּׂא; וְאִם רֹב מֵי פֵּרוֹת, אֵין מְטַמְּאִין; מֶחְצָה לְמֶחְצָה, מְטַמְּאִין בַּמַּשָּׂא. אֵפֶר פָּרָה שֶׁנִּתְעָרַב בְּאֵפֶר מֻקְלֶה, וְקִדַּשׁ בְּכֻלּוֹ--אִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר פָּרָה, מְטַמְּאִין כְּמֵי נִדָּה; וְאִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר מֻקְלֶה--אֵין מְטַמְּאִין בַּמַּגָּע, אֲבָל מְטַמְּאִין בַּמַּשָּׂא.
י [ה] אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שְׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדְּשָׁן, וְנָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לַתְּרוּמָה--בֵּין בְּיָדָיו, בֵּין בְּגוּפוֹ--נִטְמָא; נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לַחַטָּאת, אַפִלּוּ בְּיָדָיו--הֲרֵי זֶה טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה.
יא [ו] מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט--שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקְלָה לַאֲחֵרִים, שֶׁמֶּא יִגַּע בַּטִּיט וְיִטְמָא: שֶׁמֵּי חַטָּאת אֵינָן בְּטֵלִין בְּטִיט, שֶׁנֶּאֱמָר "חַטָּאת הִיא" (במדבר יט,ט). [ז] פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת--אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחֲטָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, הֲרֵי בְּשָׂרָהּ טָהוֹר: שֶׁנֶּאֱמָר "לְמִשְׁמֶרֶת, לְמֵי נִדָּה" (שם)--בִּזְמָן שְׁהֶן שְׁמוּרִין, אֵינָן בְּטֵלִין; אֲבָל בִּזְמָן שֶׁשָּׁתָת אוֹתָן פָּרָה--בָּטְלוּ, שֶׁהֲרֵי אֵינָן שְׁמוּרִין.
יב [ח] הַמַּזֶּה מֵחַלּוֹן שֶׁמַּזִּין מִמֶּנּוּ עַל הָרַבִּים, וְהֻזָּה עָלָיו, וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין--הֲרֵי זֶה פָּטוּר: שֶׁחֶזְקַת הַמַּיִם שֶׁמַּזִּין מֵהֶן עַל הָרַבִּים, שְׁהֶן כְּשֵׁרִין; וַהֲרֵי זֶה, כְּאָנוּס. אֲבָל אִם הֻזָּה עָלָיו מֵחַלּוֹן שֶׁלְּיָחִיד, וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְנִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין--חַיָּב בְּקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד: מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִבְדֹּק עַל הַמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ.
יג מַחְלִיקִין הָיוּ הָעָם בַּמַּיִם שֶׁשּׁוֹתְתִין בָּאָרֶץ מֵחַלּוֹן שֶׁלָּרַבִּים, וְדוֹרְסִין אוֹתָן, וְנִכְנָסִין לַמִּקְדָּשׁ; וְלֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁין לָהֶן, שֶׁמֶּא פְּסוּלִין הֶן.
יד [ט] הַמַּזֶּה בְּאֵזוֹב הַטָּמֵא לַחַטָּאת--אִם יֵשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה--הַמַּיִם פְּסוּלִין, וְהַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה; אֵין בּוֹ כַּבֵּיצָה--הַמַּיִם כְּשֵׁרִין, וְהַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. וְאֵזוֹב זֶה--מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אַפִלּוּ הֶן מֵאָה: שְׁאֵין מוֹנִין לַחַטָּאת.
טו [י] הַמַּגְבִּיהַּ כְּלִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו, וַהֲרֵי עָלָיו מַיִם כְּדֵי הַזָּיָה--טָהוֹר: שֶׁהַמַּיִם שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן אֵינָן מְטַמְּאִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות פרה אדומה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו