משנה תורה -
ספר הפלאה -
הלכות שבועות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי, וְנִחַם עַל שְׁבוּעָתוֹ, וְרָאָה שְׁהוּא מִצְטַעֵר אִם קִיַּם שְׁבוּעָה זוֹ, וְנֶהְפְּכָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁנֻּלַּד לוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּשָׁעַת הַשְּׁבוּעָה, וְנִחַם בִּגְלָלוֹ--הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל לְחָכָם אֶחָד, אוֹ לִשְׁלוֹשָׁה הִדְיוֹטוֹת בִּמְקוֹם שְׁאֵין שָׁם חָכָם, וּמַתִּירִין לוֹ שְׁבוּעָתוֹ; וְיִהְיֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע לַעֲשׂוֹתוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא הֶתֵּר שְׁבוּעוֹת; [ב] וְדָבָר זֶה, אֵין לוֹ עִיקָר כְּלָל בְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.
ב אֵלָא כָּךְ לָמְדוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ מִפִּי הַקַּבָּלָה, שֶׁזֶּה שֶׁכָּתוּב "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ" (במדבר ל,ג)--שֶׁלֹּא יַחֵל הוּא בְּעַצְמוֹ, דֶּרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמָר "וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא יט,יב); אֲבָל אִם נִחַם וְחָזַר בּוֹ, חָכָם מַתִּיר לוֹ. [ג] וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַתִּיר שְׁבוּעַת עַצְמוֹ. וְאֵין אָדָם רַשָּׁאי לְהַתִּיר שְׁבוּעָה אוֹ נֶדֶר, בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה; וּבִמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבּוֹ, אָסוּר לוֹ לְהַתִּיר אֵלָא מִדַּעַת רִבּוֹ.
ג [ד] זֶה שֶׁנִּשְׁבַּע--הוּא שֶׁיָּבוֹא לִפְנֵי הֶחָכָם לְהַתִּיר לוֹ, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה; וְאֵינוּ עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְהִשָּׁאֵל לוֹ עַל נִדְרוֹ. וְהַבַּעַל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ, וּמַתִּירִין לָהּ--וּבִלְבָד, שֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁלוֹשָׁה מְקֻבָּצִים; אֲבָל לֹא יְקַבַּץ אוֹתָן לְהַתִּיר לָהּ לְכַתְּחִלָּה, וְאֵינוּ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְהַתִּיר נֶדֶר לְאִשְׁתּוֹ.
ד [ה] כֵּיצַד מַתִּירִין: יָבוֹא הַנִּשְׁבָּע לֶחָכָם הַמֻּבְהָק, אוֹ לִשְׁלוֹשָׁה הִדְיוֹטוֹת אִם אֵין שָׁם מֻמְחֶה; וְאוֹמֵר אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי עַל כָּךְ וְכָּךְ, וְנִחַמְתִּי, וְאִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּדָבָר זֶה עַד כֹּה אוֹ שֶׁיֵּארַע לִי כָּךְ וְכָּךְ, לֹא הָיִיתִי נִשְׁבָּע, וְאִלּוּ הָיְתָה דַּעְתִּי בְּעֵת הַשְּׁבוּעָה כְּמוֹ עַתָּה, לֹא הָיִיתִי נִשְׁבָּע. וְהֶחָכָם אוֹ גְּדוֹל הַשְּׁלוֹשָׁה אוֹמֵר לוֹ, וּכְבָר נִחַמְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר הִין; חוֹזֵר וְאוֹמֵר שָׁרוּי לָךְ, אוֹ מֻתָּר לָךְ, אוֹ מָחוּל לָךְ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּעִנְיָן זֶה בְּכָל לָשׁוֹן.
ה אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, מוּפָר לָךְ, אוֹ נֶעְקְרָה שְׁבוּעָתָךְ, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּעִנְיָן זֶה--לֹא אָמַר כְּלוּם: שְׁאֵין מֵפֵר אֵלָא הַבַּעַל אוֹ הָאָב, אֲבָל הֶחָכָם אֵינוּ אוֹמֵר אֵלָא לְשׁוֹן הֶתֵּר וּמְחִילָה.
ו הַקְּרוֹבִים כְּשֵׁרִים לְהַתִּיר נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, וּמַתִּירִין בַּלַּיְלָה וּמֵעוֹמֵד--שְׁאֵין הַהֶתֵּר הַזֶּה דִּין. לְפִיכָּךְ נִשְׁאָלִין לִשְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים בַּשַּׁבָּת, אִם הָיוּ לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁיַּתִּירוּ לוֹ שְׁבוּעָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה הַיּוֹם; וְאַפִלּוּ הָיָה לוֹ פְּנָאי לְהַתִּיר שְׁבוּעָתוֹ אוֹ נִדְרוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, הֲרֵי זֶה מַתִּיר בַּשַּׁבָּת, הוֹאִיל וְהוּא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת.
ז רְאוּבֵן שֶׁהִשְׁבִּיעַ לְשִׁמְעוֹן וְעָנָה אָמֵן, אוֹ קִבַּל הַשְּׁבוּעָה, וְנִחַם שִׁמְעוֹן עַל שְׁבוּעָתוֹ, וְנִשְׁאָל עָלֶיהָ--אֵין מַתִּירִין לוֹ, אֵלָא בִּפְנֵי רְאוּבֵן שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ. וְכֵן אִם נִשְׁבַּע רְאוּבֵן אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בְּשִׁמְעוֹן, אוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה שִׁמְעוֹן בּוֹ, וְנִחַם, וְנִשְׁאָל לְחָכָם--אֵין מַתִּירִין לוֹ, אֵלָא בִּפְנֵי שִׁמְעוֹן שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה; וְאַפִלּוּ הָיָה שִׁמְעוֹן קָטָן אוֹ גּוֹי, אֵין מַתִּירִין לוֹ אֵלָא בְּפָנָיו--כְּדֵי שֶׁיֵּדַע הַנִּדָּר שֶׁהִתִּיר זֶה נִדְרוֹ אוֹ שְׁבוּעָתוֹ, וּלְפִיכָּךְ יֵהָנֶה לוֹ.
ח אֶחָד הַנִּשְׁבָּע בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְאֶחָד הַנִּשְׁבָּע בָּרַבִּים, וְאַפִלּוּ נִשְׁבַּע בְּשֵׁם הַמְּיֻחָד, בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִחַם--הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל עַל שְׁבוּעָתוֹ, וּמַתִּירִין לוֹ; נִשְׁבַּע עַל דַּעַת רַבִּים, אוֹ שֶׁנָּדַר עַל דַּעַת רַבִּים--אֵין מַתִּירִין לוֹ לְעוֹלָם, אֵלָא לִדְבַר מִצְוָה.
ט כֵּיצַד: נִשְׁבַּע וְתָלָה שְׁבוּעָתוֹ בְּדַעַת רַבִּים שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בִּפְלוֹנִי לְעוֹלָם, וְהֻצְרְכוּ בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לִלְמֹד תּוֹרָה, אוֹ לְמִי שֶׁיָּמוּל אֶת בְּנֵיהֶם, אוֹ שֶׁיִּזְבַּח לָהֶם, וְלֹא נִמְצָא אֵלָא זֶה בִּלְבָד--הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל לְחָכָם אוֹ לִשְׁלוֹשָׁה הִדְיוֹטוֹת, וּמַתִּירִין לוֹ שְׁבוּעָתוֹ, וְעוֹשֶׂה לָהֶם מִצְווֹת אֵלּוּ, וְנוֹטֵל שְׂכָרוֹ מֵאוֹתָן הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵהֶם.
י מִי שֶׁנִּשְׁבַּע, וְלֹא נִחַם עַל שְׁבוּעָתוֹ, וּבָא לְבֵית דִּין לְקַיַּם שְׁבוּעָתוֹ--אִם רָאוּ הַדַּיָּנִין שֶׁהֶתֵּר שְׁבוּעָה זוֹ גּוֹרֵם לְמִצְוָה וּלְשָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְשֶׁקִּיּוּם שְׁבוּעָה זוֹ גּוֹרֵם לַעֲבֵרָה, וְלִקְטָטָה--פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִמּוֹ בַּדָּבָר, וּמוֹדִיעִין לוֹ דְּבָרִים שֶׁגּוֹרֶמֶת שְׁבוּעָתוֹ, עַד שֶׁיִּתְנַחַם: אִם נִחַם בְּדִבְרֵיהֶם, מַתִּירִין לוֹ; וְאִם לֹא נִחַם וְעָמַד בְּמִרְיוֹ, הֲרֵי זֶה יְקַיַּם שְׁבוּעָתוֹ.
יא [יב] אֵין פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד. כֵּיצַד: נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בִּפְלוֹנִי, וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר הָעִיר--הוֹאִיל וְלֹא נִחַם עַל שְׁבוּעָתוֹ, אֵין פּוֹתְחִין לוֹ בְּדָבָר זֶה; אַפִלּוּ אָמַר הוּא מֵעַצְמוֹ, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ, לֹא הָיִיתִי נִשְׁבָּע--אֵין מַתִּירִין לוֹ, הוֹאִיל וַעֲדַיִן לֹא נִחַם, אֵלָא רְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה לוֹ, וְלֹא יֵעָשֶׂה זֶה סוֹפֵר. אֲבָל אִם נִחַם הוּא מֵעַצְמוֹ מִפְּנֵי הַנּוֹלָד, וְנֶהְפְּכָה דַּעְתּוֹ--מַתִּירִין לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
יב [יא] כֵּיצַד: נִשְׁבַּע שֶׁיְּגָרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה יִשְׂרְאֵלִי מִנְּכָסָיו, אוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן שְׁלוֹשִׁים יוֹם, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה--אוֹמְרִין לוֹ, בְּנִי, אִם תְּגָרַשׁ אֶת אִשְׁתָּךְ, אַתָּה מוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיךָ, וְאוֹמְרִין הָעָם מִפְּנֵי מַה נִתְגָּרְשָׁה אִמָּן שֶׁלְּאֵלּוּ, וּלְמָחָר קוֹרְאִין לָהֶם בְּנֵי גְּרוּשָׁה; וְשֶׁמֶּא תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר, וְאֵי אַתָּה יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ; וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
יג וְכֵן זֶה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה יִשְׂרְאֵלִי מִנְּכָסֶיךָ--לְמָחָר יִצְטָרַךְ זֶה, וְתִהְיֶה עוֹבֵר עַל "וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (ויקרא כה,לו), "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" (ויקרא כה,לה), אוֹ "פָּתֹחַ תִּפְתַּח" (דברים טו,ח; דברים טו,יא), וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן. וְזֶה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ שֶׁלֹּא תֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא תִשְׁתֶּה יַיִן שְׁלוֹשִׁים יוֹם--הֲרֵי אַתָּה פּוֹגֵעַ בָּרֶגֶל, וּמְבַטֵּל שִׂמְחַת יוֹם טוֹב וְעֹנֶג שַׁבָּת. אִם אָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ זֶה, לֹא הָיִיתִי נִשְׁבָּע--מַתִּירִין לוֹ; וְאִם אָמַר אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִחַמְתִּי, וְרוֹצֶה אֲנִי בְּכָל זֶה--אֵין מַתִּירִין לוֹ.
יד [יג] מִי שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַתִּיר שְׁבוּעָה זוֹ, וְנִחַם--הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל עַל הַשְּׁבוּעָה הָאַחֲרוֹנָה תְּחִלָּה, שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַתִּיר; וְאַחַר כָּךְ יִשָּׁאֵל עַל הָרִאשׁוֹנָה.
טו [יד] נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יְדַבַּר עִם פְּלוֹנִי, וְנִשְׁבַּע אַחַר כָּךְ שְׁאִם יִשָּׁאֵל עַל שְׁבוּעָה זוֹ וְיַתִּירָהּ, יִהְיֶה אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם, וְנִחַם--הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל עַל הַשְּׁבוּעָה הָרִאשׁוֹנָה, וּמַתִּירָהּ; וְאַחַר כָּךְ יִשָּׁאֵל עַל הַשְּׁנִיָּה, שְׁאֵין מַתִּירִין נֶדֶר אוֹ שְׁבוּעָה שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלוּ. לְפִיכָּךְ אִם הָיָה עוֹמֵד בְּנִיסָן, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר שְׁלוֹשִׁים יוֹם מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲיָר, וְנִחַם--אֵינוּ נִשְׁאָל, עַד שֶׁיִּכָּנֵס אֲיָר.
טז [טו] נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה לִפְלוֹנִי, וְשֶׁלֹּא יֵהָנֶה לְחָכָם שֶׁיִּשָּׁאֵל לוֹ עַל שְׁבוּעָה זוֹ--נִשְׁאָל עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׁאֵל עַל הַשְּׁנִיָּה. [טז] נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה לִפְלוֹנִי, וַהֲרֵי הוּא נָזִיר אִם נִשְׁאָל עַל שְׁבוּעָה זוֹ--יִשָּׁאֵל עַל שְׁבוּעָתוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עַל נְזִירוּתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
יז שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל הַיּוֹם, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל הַיּוֹם, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל הַיּוֹם, אוֹ שֶׁאָמַר עַל כִּכָּר זוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה, וְנִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה וְהֻתְּרָה--הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוֹם שְׁבוּעָה שְׁנִיָּה; וְכֵן אִם נִשְׁאַל עַל הַשְּׁנִיָּה, חַיָּב מִשּׁוֹם שְׁלִישִׁית. נִשְׁאַל עַל הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבָד, חַיָּב מִשּׁוֹם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה; נִשְׁאַל עַל הַשְּׁנִיָּה, חַיָּב מִשּׁוֹם רִאשׁוֹנָה. אִם כֵּן מִפְּנֵי מַה אָמְרוּ, אֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה: שְׁאִם לֹא נִשְׁאַל וַאֲכָלָהּ--אֵינוּ חַיָּב אֵלָא אַחַת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יח מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי לְהַבָּא, וְשִׁקַּר בִּשְׁבוּעָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל פַּת זוֹ וַאֲכָלָהּ, וְאַחַר שֶׁאֲכָלָהּ קֹדֶם שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה שׁוֹגֵג, אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּלְקֶה אִם הָיָה מֵזִיד, נִחַם וְנִשְׁאַל לְחָכָם, וְהִתִּירָהּ לוֹ--הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן, אוֹ מִן הַמַּלְקוּת. וְלֹא עוֹד אֵלָא אַפִלּוּ כְּפָתוּהוּ לִלְקוֹת, וְנִשְׁאַל וְהִתִּירוּ לוֹ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִילוּ לְהַלְקוֹתוֹ--הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
משנה תורה -
ספר הפלאה -
הלכות שבועות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב