תלמוד ירושלמי -
מסכת שבת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
דף סח,א פרק יב הלכה א משנה הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא המסתת והמכה בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב רשב"ג [אומר] אף המכה בקורנס עלה סדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה:
דף סח,א פרק יב הלכה א גמרא מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קדשים ע"ג אדנים. ולא לשעה היתה. א"ר יוסה מכיון שהיו נוסעים וחונים ע"פ הדיבור כמי שהוא לעולם. א"ר יוסי בי ר' בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם. הדא אמרה אפילו מן הצד. הדא אמרה אפילו נתון ע"ג ד"א. הדא אמרה בנין ע"ג כלים בנים. אדנים כקרקע הן. תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט המביא את הטיט חייב. ר' יוסה אומר שניהן חייבין. סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בנין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחלה ואח"כ נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה לרבנן. וההן דעבד דפין דעבד ספיין חייב משום בונה. וההן דנקר כיפין כפין עמודין רחיין מקטע פספס מקטע כולהן חייב משום מסתת. רב ירמיה בשם רב המרכיב מוטה של גילה חייב משום בונה. א"ר זעירא אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו ע"ג לבינים בשבת. רב המנונא הורי לריש גלותא להתיר שולחן של פרקים בשבת. אמר רב הונא בר חייה הוה עמיה שמע רב יהודה ואמר מאן דהורי ליה לא יליף ולא שימש. א"ר שמי מאן דהורי ליה כרשב"ג הורי ליה. דתני לווחים שבספינה ושבעריסה ונקליטי המיטה ורגל השלחן ויד הסכין שבראשו הרי זה לא יחזיר. אם החזיר הרי זה פטור ואם תקע הרי זה חייב. רשב"ג אומר אם היו
דף סח,ב פרק יב הלכה א גמרא רפים נוטל ומחזיר. תני תקועים חיבור לטומאה ולהזייה. קבועים חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה. הנוטלין והנותנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. והכא את אמר הכין. תמן דרכן לקבע לא לקבע אינן חיבור. ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן. תני ר' סימיי אומר המרכיב קרן עגולה חייב. קרן פשוטה פטור. רבי אלעזר בי ר"ש אומר קני מנורה חייב. קנה של ציידין פטור. קני מנורה למה הוא חייב. רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה תריהון אמרין משום בונה. קנה של ציידין למה הוא פטור. מפני שהוא מלמעלן למטן. התיבון הרי החופר בחולות הרי מלמעלן למטן הוא. ואת אמר חייב. א"ר שמואל בר יודן כאן לשעה כאן לשהות. שמואל אומר המלחים את התירצין חייב משום בונה. וקשיא דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת ב"ה מתירין אף להחזיר. רבי חנניה בשם רבי יוחנן התירו סופו מפני תחילתו שאם אמר את שלא יחזיר אף הוא אינו פותח. ולא יפתח אף הוא ממעט בשמחת י"ט. א"ר אחא מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו. א"ר יוסי בר בון כשאין שם פתח אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח. מתניתין דר"ש דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב. ר"ש אומר הגורד עד שיגור כל צורכו. הקודח עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור עד שיעבד כל צורכו.
דף סט,א פרק יב הלכה א גמרא וא"ר יעקב בר אחא לא אתיא אלא כר"ש דר"ש לא עבד מקצת מלאכה ככולה. ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. וקשיא על דרשב"ג אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא. א"ר אדא אתיא דרשב"ג כר' יהודה. דתני השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו. והכא מפני שהוא כמיישב בידו:
דף סט,א פרק יב הלכה ב משנה החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב המלקט עצים לתקן כל שהן אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים לתקן כל שהן אם לבהמה כמלוא פי גדי:
דף סט,א פרק יב הלכה ב גמרא מה חרישה היתה במשכן. שהיו חורשין ליטע סממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניה אמר כדי ליטא כרישה. רבי בא בשם רב כדי ליטע זכרותה של חיטה. תמן תנינן זרע קישואין שנים זרע דילועין שנים. תני חיטים מדיות שתים. רבי שמואל בשם רבי זעירא חיטין ע"י שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלוא פי גדי:
דף סט,א פרק יב הלכה ג משנה הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות בין משני סימניות בכל לשון חייב א"ר יוסי לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל:
דף סט,א פרק יב הלכה ג גמרא מאן תנא סימיינית ר' יוסי. מהו בכל לשון אפי' אלף אלפא. וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן. כמין קולמוסין היו עשויין.
דף סט,ב פרק יב הלכה ג גמרא וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים. טבעות היו מוכיחות וחש לומר שמא יחליף. א"ר אחא לוכסן היו כתוב עליהן. ויחליף. א"ר אימי (שמות כו) והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים. אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום. אילין דר' הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום. והוון אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא. אתון בעיין מיעול קדמאי. אשיתאלת לרבי אימי. אמר לון רבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים. אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון. בדרום ינתן בדרום. תרין זרעיין הוון בציפרין בולווטיא ופגניא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון בולווטיה עלין קדמיי ונפקין קדמיי, אזלין פגניא וזכון באוריתא. אתון בעי מיעול קדמיי. אישתאלת לרשב"ל. שאלה רשב"ל לר' יוחנן עאל ר' יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה אפי' ממזר ת"ח וכהן גדול עם הארץ ממזר ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ. סברין מימר לפדות ולכסות ולהחיות. הא לישיבה לא. א"ר אף לישיבה. מה טעמא. (משלי ג) יקרה היא מפנינים. אפי' מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. תני וגד מגדיאל. מתיבין לר' יהודה והלא אלו פשוטים ואלו כפופים. תני בשם רבי יודה כתב שני אותות שוים והן שם חייב כגון שש תת גג רד חח. ורבנן אמרי ב' אותיות בכל מקום. אשכחת אמר קלת וחמרת. על דר' יודה קלת וחמרת. על דרבנן קלת על דר' יודה כתב שתי אותיות שוין והן שם על דעתיה דר' יודה חייב. על דעתהון דרבנן פטור. קלחת על דרבנן שתי אותיות מכל מקום אע"פ שאין שם. על דעתהון דרבנן חייב. על דעתיה דרבי יודה פטור.
דף ע,א פרק יב הלכה ג גמרא מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתני יכול עד שיכתוב את כל השם. עד שיארג את כל הבגד. עד שיעשה את כל הנפה. ת"ל (ויקרא ד) מאחת. אי מאחת יכול אפי' כתב אות אחת. אפי' ארג חוט אחד. אפי' עשה בית אחד בנפה ובכברה ת"ל ועשה אחת. הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. והכא הוא אמר השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו:
דף ע,א פרק יב הלכה ד משנה הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומות וקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם על שני כותלי הבית ועל שני דפי פינקס והן נהגין זה עם זה חייב הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר:
דף ע,א פרק יב הלכה ד גמרא כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור. עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא ר' יעקב בר אחא ר' יבא בשם רבי אליעזר כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור. א"ר בא בר ממל בסררה עדים שאינן יודעים לחתום. רשב"ל אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. א"ל רבי יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש. אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא מרחיב לפניהן את הקרע. ר' מנא בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים. אם בא וערער עררו בטל. הקורע על העור כתבנית כתב חייב. הרושם על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן רבי אליעזר והלא בן סטדא
דף ע,ב פרק יב הלכה ד גמרא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. אמרו לו מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין. כתב לא חוקק. וכתב לא המטיף. כתב לא השופך. וכת לא חוקק. אית תניי תני אפי' חוקק. אמר רב חסדא מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב כגון הדין דינרא. מ"ד אפי' חוקק כגון ההן פינקסה. וכתב לא המטיף. ר' יודן בי רבי שלום ורבי מתניה. חד אמר בשלא עירב נקודות. וחורנה אמר אפי' עירב נקודות. וכתב לא השופך. א"ר חייא בר בא אילין בני מדינחא ערומין סגין. כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין לחבריה הוא כתב במי מילין וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. רבי יוחנן ורשב"ל תרווייהון אמרין והוא שכתב דיו ע"ג דיו. וסיקרא ע"ג סיקרא. אבל אם כתב דיו ע"ג סיקרא. וסיקרא ע"ג דיו חייב. רבי יצחק בר משרשייא בשם רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב:
דף ע,ב פרק יב הלכה ה משנה כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב ע"ג כתב נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין א' בארץ ואחת בקורה על ב' כותלי הבית על ב' דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור כתב אות א' נוטריקון ר"י בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין:
דף ע,ב פרק יב הלכה ה גמרא היה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת הרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. ר' יהודה אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו. אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. מחלפה שיטתיה דרבי יהודה. תמן הוא אומר אינו כתב. והכא הוא אומר כתב. הוא
דף עא,א פרק יב הלכה ה גמרא בשיטתו השיבוהו. בשיטתך שאת אומר כתב הוא אינו מן המובחר. ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דר"י. תמן הוא אומר אינו מן המובחר הא כתב כתב היא. והכא הוא אמר כתב ע"ג כתב אינו כתב. מהו כתב ע"ג כתב. חד לעיל מן חד. מ"ט דריב"ב מאות אחת את למד כמה אותיות:
דף עא,א פרק יב הלכה ו משנה הכותב שתי אותיות בשני העלמות א' בשחרית וא' בין הערבים רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין:
דף עא,א פרק יב הלכה ו גמרא וקשיא על דרבן גמליאל אילו קצר כגרוגרת בשחרית. וכגרוגרת בין הערבים בהעלם אחד שמא אינו חייב. כשם שאין העלמות חולקות כך לא יצרפו. ר' מנא אמר לה סתם רבי אבון בשם רבי יוחנן טעמא דרבן גמליאל תמן אין ידיעה לחצי מלאכה. ודכוותה אין זדון לחצי זית. אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגג' מהו שיצטרפו:
תלמוד ירושלמי -
מסכת שבת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד