תלמוד ירושלמי -
מסכת שבת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
דף נג,ב פרק ח הלכה א משנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה דבש כדי ליתן על הכתית שמן כדי לסוך אבר קטן מים כדי לשוף את הקילורית ושאר כל המשקין
דף נד,א פרק ח הלכה א משנה ברביעית וכל השופכין ברביעית רבי שמעון אומר כולן ברביעית לא נאמרו כלה שיעורין הללו אלא למצניעיהן:
דף נד,א פרק ח הלכה א גמרא ר' זעירא שאל לר' יאשיה כמה שיעורן של כוסות. א"ל נלמוד סתום מן המפורש. דתני ר' חייה ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי. תמן תנינן מפנין ארבע וחמש קופות. ר' זעירא שאל לרבי יאשיה כמה הוא שיעורה של קופה. א"ל נלמוד סתום מן המפורש דתנינן תמן בג' קופות של ג' ג' סאין תורמין את הלשכה. רבי יוסה ב"ר בון בשם ר' יוחנן דרבי יהודה היא דתני מים כדי גמייה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה. נישמעינה מן הדא מים כדי גמייה. ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמייה רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה מזוג. אפילו בכמה כוסות. כמה הוא שיעורן של כוסות. ר' אבין אמר טיטרטון ורביע. מהו לשתותן בכרך א' מן מה דא"ר יוחנן בהלל אם שמעה בבה"כ יצא הדא אמרה אפי' שתיין בכרך א' יצא. מהו לשתותן מפוסקין כלום אמרו שישתה לא שישתכר. אם הוא שותה אותן מפוסקין אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית. תני ר' הושעיה יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון מן מה דתני בר קפרא קונדיטון כיין הדא אמרה יוצאין בקונדיטון מהו לצאת מזוגין מן מה דתני רבי חייה ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. א"ר ירמיה מצוה לצאת ביין אדום מה טעמא (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדי תבל
דף נד,ב פרק ח הלכה א גמרא מהו לצאת ביין מבושל. רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל. רבי יונה כדעתיה דר' יונה שתי ארבעתי כסיי דלילי פיסחא וחזק רישיה עד עצרתא. ורבי יודא בי ר' אילעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזק רישיה עד חגא וחמתיה חדא מטרונה אפי' נהורין. א"ל סבא סבא חדא מן תלת מילין אית בך אישתיי חמר את. או מלוה בריבית את. או מגדל חזירין את. אמר לה תיפח רוחה דההיא איתתא חדא מן תלת מילייא לית בי אלא אולפני שכיח לי דכתיב (קוהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו נחת לטבריא חמוניה תלמידוי דר' יוחנן אפוי נהירין אמרון קומי ר' יוחנן אשכח ר' אבהו סימה. אמר לון למה. אמרין ליה אפוי נהירין. אמר לון דילמא אוריתא חדתא שמעתה סליק לגביה א"ל מאי אוריתא חדתא שמעת א"ל תוספתא עתיקתא וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו. א"ר חנינא לוגא דאורייתא תומנתא עתיקתא דמורייסא דציפרין. א"ר יונה חכים אנא לה. בית רבי ינאי הוון מכילין בה דבש. תני חצי שמינית טברנית הישנה. אר"י הדא דידן הוות ולמה לא אמר עתיקתא בגין דהוות ביומוי. אית דאמרי דהוות זעירא ורבת וזערת ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו של כוס. ר' יוסה בשם רבי יודה בר פזי רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני יבש כזית דברי רבי נתן. רבנן דקיסרין בשם רבי יוסה בי רבי בון בשם ר' יוחנן אתיא דרבי נתן כרבי שמעון כמה דר' שמעון אומר ברביעית כן רבי נתן אומר ברביעית לכשיקרש יהא בו כזית. רבי סימון בשם ריב"ל מעשה בפרדה של בית ר' שמתה וטהרו דמה משום נבילה. ר' אלעזר שאל לרבי סימון עד כמה ולא אגיביה. שאל לריב"ל וא"ל עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובאש לר"א דלא חזר ליה ר' שמעון שמועתא. רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא א"ל רבי יצחק בר כהנא עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובעיט ביה. א"ל ר' זריקן בגין דשאל לך את בעט ביה אמר ליה הא דלא הוות דעתי עלי כדמר רבי חנין (דברים כח) והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח חיטים לשנה ופחדת לילה ויומם זה הלוקח מן הסידקי ולא תאמין בחייך זה הלוקח מן הפלטר. ואנא סמיך לפלטירא. מיי כדון העיד רבי יהושע בן בתירה על דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור. טהור מלהכשיר הא לטמאות מטמא. תמן תנינן דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר
דף נה,א פרק ח הלכה א גמרא ואין לנו כיוצא בו. ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו. אבל דמו מטמא כבשרו. אמר רב יוסף מאן דמר טמא כר' יהודה. טהור כרבי יהושע בן בתירה. אמר ליה רב אבדומה נחותה ויאות רבי יהודה מוריינא דנשיא הוה. תני דם כדי לכחול עין אחת. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן בדם עטלף שנו: חלב. הדא דאת אמר בחלב בהמה טהורה. אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת: דבש. הדא דאת אמר בהין עתיקי. ברם בהן דידן כדי לבשל ביצה קלה: שמן כדי לסוך אבר קטן. ובלבד אבר קטן של קטן בן יומו: מים כדי לשוף את הקילורית. אמר ר' לעזר הדא דאת אמר באילין מיא דטלא. וברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה: ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית. רבי בא בשם רב חסדא בדפנה מבית לבית היא מתניתא. רבי שמעון אומר כולם ברביעית. משיבין חכמים לר"ש אפשר לומר דבש ברביעית. וחומץ ברביעית. והוא מתיב לון כמה דאית לכון כל האוכלין מצטרפין בככותבת'. כן אוף אנן אית לן כל המשקין מצטרפין ברביעית. לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהון. א"ר מנא למצניעיהן כל שהן. ותני כן על דר"ש לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למוציאיהן. הא למצניעיהן כל שהן. ותני כן על דרבנן לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן. הא למוציאיהן ברביעית:
דף נה,א פרק ח הלכה ב משנה המוציא חבל כדי לעשות ממנו אוזן לקופה גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה ר"י אומר כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין המוציא קשר מוכסין חייב נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטין:
דף נה,א פרק ח הלכה ב גמרא הדא דאת אמר בהין רכיכה. ברם בהן קשיי' כדי לבשל ביצה קלה: גמי כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה. הדא דאת אמר
דף נה,ב פרק ח הלכה ב גמרא בהין גווי'. ברם בהן ברייא. כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה. תני הוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית הדא דאת אמר באילין רכיכיא. ברם באילין קשייא כדי לעשות צפירה. הוציא כלי נצרים חייב תורי דקל שנים זמורות לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלא פי גדי. אם לעצים כשיעור העצים. הוציא שתי נימין מזנב הסוס מזנב הפרה חייב. שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר אית תניי תני שתים אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים באילין רכיכתא. מאן דאמר אחת באילין קשייתא. גלעינים לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלוא פי חזיר. כמה הוא מלא פיו אחת. אחרים אומרים חשבון חמש. הוציא סיאה אזוב וקורנית אם לאוכלין כגרוגרת אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לעצים כשיעור העצים אם להזייה כשיעור הזייה. רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן. ובלבד קטן שהוא יודע לנעול: המוציא קשר מוכסין. תני הוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב. משהראו למוכס פטור. רבי יהודה אומר אף משהראהו למוכס חייב שהוא ראוי להראותו למוכס אחר. הוציא שטר חוב עד שלא הראהו לבעל חוב חייב. משהראהו לבעל חוב פטור. ר"י אומר אף משהראהו לבעל חוב חייב שהוא ראוי להראות לבעל חוב אחר: נייר מחוק. תני אם יש בו חלק כדי לכתוב שתי אותיות חייב:
דף נה,ב פרק ח הלכה ג משנה עור כדי לעשות קמיע דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהיא שמע ישראל דיו כדי לכתוב עליו שתי אותיות כחול כדי לכחול עין אחת זפת וגפרית כדי לעשות נקב שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן:
דף נה,ב פרק ח הלכה ג גמרא אית תניי תני כדי ליתן על הקמיע. מאן דאמר כדי לעשות קמיע בהין רכיכה. ומאן דאמר כדי ליתן על הקמיע בהין קשיא. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל. הדא דאת אמר בקולף פני העור ברם בהין דוכסוסטון כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה: דיו. הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם בכלי צריך יותר. תמן תנינן כמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה. רבי ירמיה בעי לא מסתברא אם בכלי צריך יתיר: כחול כדי לכחול עין אחת. א"ר בון בר חייה שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ויוצאת לשוק. א"ר אבון
דף נו,א פרק ח הלכה ג גמרא אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שכן אשה חוששת אחת מעינה וכוחלת חבירתה ויוצאת לשוק. אמר רבי מנא מה תנא חוששת. אלא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצא לשוק. (שיר השירים ד) לבבתני באחת מעיניך. רבנן דקיסרין בשם רבי בון בר חייה שכן אשה סומא באחת מעיניה וכוחלת חבירתה ויוצא לשוק: זפת וגפרית כדי לעשות נקב. ר' יוסי בר חנינא אמר במזניק שנו: שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. תני ר' חייה כדי ליתן על פי סדק קטן:
דף נו,א פרק ח הלכה ד משנה דבק כדי ליתן בראש השבשבת חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב סיד כדי לסוד קטנה שבבנות רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי:
דף נו,א פרק ח הלכה ד גמרא מהו חרסית. חוורה. שמואל אמר עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני שמואל עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני חרש כל שהוא גמי כל שהוא מותר לטלטלן בתוך הבית. רבי זעירא בשם שמואל ובלבד מן המוכן. ותני כן מגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית השליכן לאשפה אסור ליגע בהן. אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בעשוי כביצה ודברי רבי נחמיה בחביט:
דף נו,א פרק ח הלכה ה משנה אדמה כחותם המרצופין דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים כחותם האיגרות זבל וחול דק כדי לזבל קלח של כרוב דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד קנה כדי לעשות קולמוס אם היה עב או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס:
דף נו,א פרק ח הלכה ה גמרא רבי חייה בשם רבי יוחנן והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו. רבי זעירא בעי ניחא עד הכא. דילמא עד הכא. תמן תנינן מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק. ניטל המוחק טמא מפני הכותב. רבי זעירא בעי ניחא עד הכא. דילמא עד הכא. אמר רבי יוסי כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש. בשבת כגרוגרת מכביצה:
דף נו,ב פרק ח הלכה ו משנה עצם כדי לעשות תרווד רבי יהודה אומר כדי לעשות חף זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכד צרור או אבן כדי לזרוק בעוף רבי אליעזר בן יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה:
דף נו,ב פרק ח הלכה ו גמרא מהו חף סרגיד. תמן תנינן ניטלו חפן טמא. מפני נקבים. נסתתמו נקבים טמא מפני חפים. מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן היא עבד חף כלוט והכא והא עבד חף סרגיד: זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכד. תמן תני ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן. והכא את אמר הכין. רבי אחא רבי מיישא רבי כהן בשם רבנן דקיסרין כאן בעבה. כאן בחדה. אית דבעי מימר כאן במטלטל כאן במוציא: צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כדי שיזרוק לאחורי העוף וירגיש. ודכוותה כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש. תני צרור מקורזל כזית וכאגוז וכביצה נוטלו ומקנח בו את רגליו. רבי ישמעאל בר' יוסה אמר משום אביו עד מלא היד. רב יהודה אמר בייתוס בן זונין היה יושב ושונה לפני רבי אמר כך אנו אומרים צריך שיהא יושב ומשקל ביד. אמר ליה הכל מותר חוץ מן העשוי בחפיסה. ר' אילא בשם ר' ינאי שנו כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם. א"ר יוסה לא אמרו אלא של בושם הא של בשמים לא. ר' אילא בשם ר"ש ב"ל צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו. והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. תני ר' חייא חרס כל שהוא אסור לקנח בו. א"ר יוסה בי ר' בון לא סוף דבר חרש אלא אפילו אזני חביות. וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. ר' יוסי בן יוסי אמר צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ' סאה אסור לקנח בהן. ר' חנניא בשם ר' מנא מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן. ותני כן אין מקנחין לא בפי הכלב. ולא בפני הכלב. ולא במים שליקלק בהן כלב ולא במים שאין בהן מ' סאה. וההן דמשזגיגו בובני וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות. ר"י בי ר' בון בשם רב הונא ה' דברים נאמרו בקלומית של קנה. אין שוחטין בה. ואין מוהלין בה. ואין מחצצין בה את השיניים. ואין מחתכין בה את הבשר ע"ג השלחן. ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה:
דף נו,ב פרק ח הלכה ז משנה חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי ר"י רמ"א כדי לחתות בו את האור ר' יוסי אומר כדי לקבל רביעית אר"מ אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיהו ל) לא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד אמר לו ר' יוסי משם ראיה (שם) לחשוף מים מגבא:
דף נז,א פרק ח הלכה ז גמרא ר' יוחנן אמר מקדשין בו. רשב"ל אמר אין מקדשין בו. ר' לעזר שאל על דעתיה דרשב"ל למה אין מקדשין בו. מפני שאינו מקבל טומאה. הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הרי אינן מקבלין טומאה ומקדשין בהן. אלא משום שאינו מקבל רביעית. ולא מודה רשב"ל בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו. הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי. וקשיא על דר' יוחנן. לפסול את הגוייה אינו פוסל. ולקדש מקדשין בו. אלא כר' יוסה דר' יוסה אמר אף של חרש כל שהוא. כלום א"ר יוסה לא בשלם דילמא בשבור אנן קיימין. תני ר' חייה מסייע לר' יוחנן תני רשב"י מסייע לרשב"ל:
תלמוד ירושלמי -
מסכת שבת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד