תלמוד ירושלמי -
מסכת שבת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
דף לא,א פרק ה הלכה א משנה במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה יוצא הגמל באיפסר והנקה בחטם והלובדקים בפרומביא והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלן במקומן:
דף לא,א פרק ה הלכה א גמרא תני רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו. ארבע בהמות נמשכות באיפסר ואילו הן הסוס והפרד הגמל והחמור. א"ר חזקיה וסימנא (זכריה יד) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור. רב אמר הלכה כר' ישמעאל בי רבי יוסי: לובדקם. אית תניי תני לנדקס. מאן דמר לובדקם על שם (דניאל יא) ולובים וכושים במצעדיו. מאן דמר לנדקס אבמטוס. מהו אבמטוס. חמר סלק. ר' יונה אמר רב הושעיה בעי גרים הבאים מלובים מהו להמתין להן ג' דורות. א"ר יונה בן צרויה מן מה דנן חמיי ההן פולא מיצרייא כדון רטיב אינון צווחין ליה לובי. כדו נגיב אינון צווחין ליה פול מצרייא. הדא אמרה גר מלובי צריך להמתין ג' דורות. הדא אמרה הוא לובי הוא מצרי. ר' יצחק בר נחמן בשם ר' אושעיא הלכה כדברי התלמיד דברי חכמים כל מין פרדות אחד. ר' שמואל בשם רבי זעירא כמה דתימר לעניין איסור וכן כל שאר הבהמה לעניין היתר: וכן הסוס בשיר. ולא כן תני כל תכשיטי אדם טמאין ותכשיטי בהמה טהורין תיפתר בעשויין להנותן. ואינו עושה חריץ אלא כרבי שמעון. דתני לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר. א"ר חיננא כהדא. דתני דלת גוררת מחצלת גוררת קנקילון גורר פותח ונועל בשבת ואצ"ל בי"ט. ותני כן מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל בשבת ואין צ"ל ביום טוב: ומזין עליהן וטובלין במקומן.
דף לא,ב פרק ה הלכה א גמרא תמן תנינן לא תטבול בהן עד שתרפס, וכאן הוא אמר הכין. אמר רבי מנא כאן ברפים. כאן באפוצים:
דף לא,ב פרק ה הלכה ב משנה חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו הזכרים יוצאין לביבין רחילות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות ר"י אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות ר' יהודא אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב:
דף לא,ב פרק ה הלכה ב גמרא שמואל אמר בקשורה לו מערב שבת. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל רב חייא בר אשי לא נהיג כן. א"ל נהיג בקלסטירין. דתני זכרים יוצאין בקלסטירין. התיר רבי אחא בר פפא קומי ר' זעירא. והא תני חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. ניחא בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר רבה תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. א"ר יוסי שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא. א"ר שמי תיפתר כרשב"א. דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. א"ר מנא קיימתיה במספק חבל על חבל: זכרים יוצאין לבובין. שהוא נותן עור מכורסינון כנגד לבו והוא מתריס כנגד חיה: רחלים יוצאות שחוזות. אית תניי תני שחוזות ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות מעתדן כמה דתימר (משלי ז) שית זונה ונצורת לב. מאין דאן דמר שחוזות. כמה דתימר אין משחיזין את הסכין. כבונות למילת. כבולות שלא יעלה עליהן הזכר. רבי אבון בשם קרבי חייא (מלכים א ט) ויקרא להם ארץ כבול. ארץ שאינה עושה פירות: רבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. תני ר' יהודא ב"ב אומר בין ליבש בין לחלב אסור. יאות א"ר יהודא ב"ב
דף לב,א פרק ה הלכה ב גמרא ומה טעמון דרבנן. רבי יוסי בי רבי בא בשם רב יהודא ר' יוחנן מטי בה בשם רב הלכה כדברי מי שהוא אומר בין ליבש בין לחלב אסור משום מי מיפוס:
דף לב,א פרק ה הלכה ג משנה ובמה אינה יוצאה לא יצא הגמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך:
דף לב,א פרק ה הלכה ג גמרא כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה. עקוד בידו אחת רגול בשתי רגליו: לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. א"ר בא מפני החשד שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת. אסי אומר לכלאים נצרכה. רב יהודה בשם שמואל אמר מידו אסור ומצואר בהמה מותר. שאין לבהמה כרוך אל צואר בהמה אסור משולשל מצואר בהמה מותר. רב הונא ורב יהודה תריהון בשם שמואל חד אמר מידו אסור ומצואר בהמה מותר. וחורנה מחלף. מאן דמר מידו אסור משום משוי בשבת. ומצואר בהמה מותר שאין לבהמה משוי בשבת. ומאן דמר מידו מותר מפני שאיפשר. ומצואר בהמה אסור הוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו. שנאמר (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. תני טפח מידו לצואר בהמה אסור. א"ר זעירא מידו אסור ומצואר בהמה אסור. טפח מידו לצואר בהמה אסור. ואי זו היא שהוא מותר. אמר רבי יוחנן בר מרייא מאן דעביד טבאות נגיד לה כהדין סוסיא סרקייא:
דף לב,א פרק ה הלכה ד משנה אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אע"פ הוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו אין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועה שברגליהן ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן ואין הרחלים יוצאות חנונות ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופר ולא ברצועה שבין קרניה פרתו של רבי לעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:
דף לב,א פרק ה הלכה ד גמרא תני אבל מטייל הוא בה בחצר. רבי שמואל בשם רבי זעירא
דף לב,ב פרק ה הלכה ד גמרא אף לענין איכוף כן. תני יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו. אבל לא יקשור את המסרוכי ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו. ר' ירמיה בעא קומי רבי זעירא מנן אילין מולייא דתנינן הלכות שבת כהררים תלויין בסערה. ואת אמר הכן ויתיביניה מה בין סולם לקישושות. סולם יש בו ממש. קישושות אין בהן ממש. אר"ח ויתיביניה מה בין קישושות לקמיע מומחה. דתני אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה א"ר אבדימי ויתיביניה מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה. אית תניי תני אין יוצאין בקישושות. אית תניי תני יוצאין. א"ר חייא בר אדא תניין אינון. מה דמר יוצאין בקישושות יוצאין באגד שעל גבי המכה. ומאן דמר אין יוצאין בקישושות אין יוצאין באגד שעל גבי המכה: אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. מפני שהוא עושה חריץ: אין הרחלים יוצאות חנונות. רב יהודה אמר כיפה של צמר. רבי יסא בשם רבי חמא בר חנינא עיקר הוא ושמיה יחנונה. ר' זעירא בעא קומי ר' יוסי לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. א"ל אין בבלייה דקמתה עליה: אין העגל יוצא בגימון. רב הונא אמר בר נירא. רב חסדא אמר פינקסה. אבא בר רב הונא אמר שרתיעה. אית תניי תני גימון. אית תניי תני גימול. מאן דמר גימון (ישעיהו נח) הלכוף כאגמון ראשו. מאן דמר גימול (שמואל א א) ותעלהו עמה כאשר גמלתו. מאן דמר גימון מסייע לרב חסדא. מאן דמר גימול מסייע לאבא בר רב הונא ולרב הונא: ולא פרה בעור הקופד. שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תינק את בנה: פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. רבי בא ורבי שמואל תריהון אמרין דברי חכמים אפילו להימשך בה אסור. ר' בא בשם שמואל אם היתה קרניה קדוחה מותר. א"ר יוסי קשייתה קומי ר' בא ומר לא תנינן אלא הנקה בחטם. רבי זעירא בשם שמואל שור שעיסוקו רע יוצא בפרומביא שלו. ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי לייא רב יהודה בשם שמעון בר חייא כלב יוצא בסוגר שלו. אם להכות בו אסור. אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר. גניבה אמר הלכה היא היה מלמד ובא. כדא דתנן שלא ברצון חכמים. תני רבי יודה בר פזי רב דלייה אמרו לו או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי בי רבי בון
דף לג,א פרק ה הלכה ד גמרא שהיה מתריס כנגדן. א"ר חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. א"ר אידי דחוטריה אשתו הייתה. ומנין שאשתו קרוי עגלה. (שופטים יד) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דידמא ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו:
תלמוד ירושלמי -
מסכת שבת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד