משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות תמידין ומוספין פרק י

א  ביום צום הכיפורים מקריבין מוסף כמו מוסף ראש השנה:  פר, ואיל, ואיל זה הוא הנקרא איל העם, ושבעה כבשים--כולן עולות; ושעיר חטאת, והוא נאכל לערב.  [ב] ועוד מקריבין הציבור שעיר חטאת, והוא נשרף, שבן זוגו שעיר המשתלח.

ב  [ג] ביום טוב הראשון של חג הסוכות, מקריבין מוסף היום:  שלושה עשר פרים ושני אילים וארבעה עשר כבשים, כולן עולות; ושעיר, חטאת נאכלת.  וכן בכל יום ויום משבעת ימי החג, מקריבין שני אילים וארבעה עשר כבשים, ושעיר חטאת.  [ד] אבל הפרים פוחתין אחד אחד, בכל יום--בשני מקריבין שנים עשר פרים, ובשלישי אחד עשר פרים.  עד שיימצא קרבן יום שביעי:  פרים שבעה אילים שניים כבשים ארבעה עשר, הכול עולות; ושעיר, חטאת.

ג  [ה] ביום שמיני עצרת, מקריבין מוסף היום:  פר ואיל ושבעה כבשים, כולן עולות; ושעיר, חטאת.  וזה מוסף בפני עצמו.

ד  [ו] כל שבעת ימי החג, מנסכין את המים על גבי המזבח; ודבר זה, הלכה למשה מסיניי.  ועם ניסוך היין של תמיד של שחר, היה מנסך המים לבדו.  [ז] ואם עירה המים לתוך היין, או היין לתוך המים, וניסך שניהם מכלי אחד--יצא; ואם הקדים ניסוך המים לזבח, אפילו ניסכן בלילה--יצא.  ובקרן דרומית מערבית היה מנסך, למעלה מחצי המזבח; והכול יורד לשיתין, כמו שביארנו.

ה  כיצד היו עושין:  צלוחית של זהב מחזקת שלושת לוגין, היה ממלא אותה מן השילוח; הגיעו לשער המים, תקעו והריעו ותקעו; עלה לכבש, ופנה לשמאלו, ונותן המים מן הצלוחית, לתוך הספל שהיה שם.  ושני ספלים של כסף היו שם--מערבי היה בו המים, ומזרחי היה בו היין של נסך.  ומנוקבין היו, כמין שני חוטמין דקין; ושל מים היה נקב שלו דק משל יין, כדי שיכלה המים עם היין כאחד.

ו  [ח] זה שמנסך המים--היו אומרין לו, הגבה ידיך:  שפעם אחת ניסך על רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן--שאמרו מין הוא, שהן אומרין שאין מנסכין מים.

ז  [ט] וכמעשהו בחול, כך מעשהו בשבת; אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב, ואינה מכלי השרת, ומניחה בלשכה, ולמחר ממלא ממנה.  [י] אם נשפכה, או נתגלתה--ממלא מן הכיור, ומנסך.

ח  [יא] בכל יום ויום מימי החג, היו אומרין שירה בפני עצמה על מוסף היום:  בראשון מימי חולו של מועד, היו אומרין "הבו לה', בני אלים" (תהילים כט,א); בשני, "ולרשע, אמר אלוהים" (תהילים נ,טז); בשלישי, "מי יקום לי, עם מרעים" (תהילים צד,טז); ברביעי, "בינו, בוערים בעם" (תהילים צד,ח); בחמישי, "הסירותי מסבל, שכמו" (תהילים פא,ז); בשישי, "יימוטו, כל מוסדי ארץ" (תהילים פב,ה).  ואם חל שבת להיות באחד מהן, "יימוטו" יידחה.

ט  [יב] כבר ביארנו שכל משמרות כהונה, ארבעה ועשרים; וכולן עובדין בשווה, ברגלים.  ובחג הסוכות היה כל משמר מקריב פר אחד, או איל אחד, או שעיר החטאת; אבל הכבשים--יש משמר שמקריב מהן שני כבשים, ויש משמר שמקריב כבש אחד.

י  כיצד:  ביום טוב הראשון של חג--היו שם שלושה עשר פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב בהמה אחת מהן, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות; שישה משמרות מקריבין שניים שניים, ושני משמרות מקריבין אחד אחד.

יא  בשני--היו שם שנים עשר פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לתשעה משמרות; חמישה מקריבין שניים שניים, וארבעה מקריבין אחד אחד.

יב  בשלישי--היו שם אחד עשר פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לעשרה משמרות; ארבעה מקריבין שניים שניים, ושישה מקריבין אחד אחד.

יג  ברביעי--היו שם עשרה פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לאחד עשר משמר; שלושה מקריבין שניים שניים, ושמונה מקריבין אחד אחד.

יד  בחמישי--היו שם תשעה פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשנים עשר משמר; שני משמרות מקריבין שניים שניים, ועשרה מקריבין אחד אחד.

טו  בשישי--היו שם שמונה פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשלושה עשר משמר; משמר אחד מהן מקריב שניים, ושנים עשר משמר מקריבין אחד אחד.

טז  בשביעי--היו שם שבעה פרים, ושני אילים, ושעיר, וארבעה עשר כבשים, כמניין המשמרות; נמצא כל משמר מקריב בהמה אחת.  [יג] וכל מי שהיה מקריב פר היום--לא היה מקריב פר למחר, אלא חוזרין חלילה.  ובשמיני--חוזרין לפיס כולן כאחד, כשאר הרגלים כמו שביארנו.

יז  [יד] ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת--היה שם מנחת נסכים של מוספין ושל תמידין, אחד ושישים עישרון; ולא היו מערבין אותם.  [טו] ולעולם אין מערבין נסכים--אלא נסכי הפרים לבדם, ונסכי אילים לבדם, ונסכי כבשים לבדם:  בין בקרבנות ציבור, בין בקרבנות יחיד.

יח  [טז] החלבים של קרבנות--בין קרבנות ציבור, בין קרבנות יחיד--אין מערבין אותן זה בזה, אלא מקטירין אימורי כל קרבן וקרבן בפני עצמו; ואם נתערבו, מקטירין הכול כאחד.

יט  [יז] מנחות של נסכים שנתערבו זו בזו לאחר שנבללה, כל מין ומין בפני עצמו--כשרות.  [יח] וכיון שנבללו המנחות, ונתערב שמנן וסולתן--הרי זה מותר לערב יין שלהן לכתחילה; וכן אם הקטיר מנחות של נסכים, כל אחת ואחת בפני עצמה--הרי זה מותר לערב היין שלהן.

כ  [יט] כשמערבין היין של נסכים--יש לו לערב יין נסכים של אמש בשל יום, ושל יחיד בשל ציבור; וכשמערב, מערב נסכי פרים ביין נסכי אילים, ביין נסכי כבשים; אבל אין מערבין יין נסכי כבשים, ביין נסכי פרים ואילים.  [כ] ולעולם אין מערבין היין לכתחילה--אלא אחר שנתערבה הסולת או אחר שהקטירה, כמו שביארנו.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י