משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות תמידין ומוספין פרק ו

א  סדר עבודות התמידות בכל יום, כך הוא:  סמוך לעליית השחר, יבוא הממונה שעל הפייסות, ויקיש על העזרה, ופותחין לו, ומבלשין את כל העזרה, ומעמידין עושי חביתין לעשות החביתין; וכל הכוהנים ששם כבר טבלו קודם שיבוא הממונה, ולבשו בגדי כהונה.  ויבואו ויעמדו בלשכת הגזית, ויפיסו פיס ראשון ושני, ויזכה כל אחד במלאכתו, כמו שביארנו.  ומתחיל זה שזכה בתרומת הדשן, ותורם על הסדר שאמרנו.

ב  ואחר כך מסדר מערכה גדולה, ואחר כך מסדר מערכה שנייה; ואחר כך מעלה שני גזרי עצים, ומניחן על מערכה גדולה להרבות האש.  ואחר כך נכנסין ללשכת הכלים, ומוציאין כל כלי השרת שצריכין להן כל היום.  ומשקין את התמיד מים.  וזה שזכה בשחיטתו, מושכו לבית המטבחיים; וילכו אחריו הכוהנים שזכו להעלות האברים, ושוהין שם עד שפותחין שער ההיכל הגדול.  ובשעת פתיחת השער, שוחטין את התמיד.

ג  ואחר כך נכנסין להיכל שני כוהנים--האחד שזכה בדישון המזבח הפנימי, והשני שזכה בדישון המנורה.  [ב] והמדשן את המזבח מדשנו, בשעה שהשוחט שוחט את התמיד.  ואחר כך זורק הדם, זה שקיבלו.  [ג] ואחר שזורקין את הדם, מטיב זה שבהיכל חמש הנרות; ויוצאין שניהן מן ההיכל.

ד  ואלו שבבית המטבחיים--מפשיטין ומנתחין, וכל אחד מעלה אבר שזכה בו לכבש.  ונותנין האברים מחצי כבש ולמטה, במערבו; ושל מוספין--היו נותנין אותן מחצי כבש ולמטה, במזרחו; ושל ראשי חודשים--נותנין על המזבח מלמעלה, בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכוהנים, כדי לפרסמו, שהוא ראש חודש.

ה  ומולחין שם את האברים, ובוזקין מלח על גבי הכבש, אפילו בשבת--כדי שלא יחליק וייפלו הכוהנים שם, בעת הליכתן בעצים למערכה; ואף על פי שהמלח חוצץ בין רגליהם ובין הכבש, הואיל ואין ההולכה הזאת עבודה, אינן חוששין.

ו  [ד] ואחר שמעלין האברים לכבש, מתכנסין כולם ללשכת הגזית; והממונה אומר להם, ברכו ברכה אחת.  והן פותחין וקוראין אהבת עולם, ועשר הדיברות, ושמע, ווהיה אם שמוע, וויאמר, ואמת ויציב, ורצה, ושים שלום; ובשבת מוסיפין ברכה אחת, והיא שיאמרו אנשי משמר היוצא לאנשי משמר הנכנס, מי ששיכן את שמו בבית הזה, ישכן ביניכם אהבה אחווה שלום וריעות.

ז  ואחר כך מפיסין פיס שלישי ורביעי, וזוכה בקטורת מי שזוכה, ונכנס ומקטיר; ואחר כך נכנס זה שזכה בדישון המנורה, ומטיב שתי הנרות.  ויוצא זה שהקטיר, עם מדשן המנורה, ועומד על מעלות האולם, הוא ואחיו הכוהנים.

ח  [ה] כשיגיעו בין האולם ולמזבח, נטל אחד את המגרפה, וזרקה בין האולם ולמזבח, והיה לה קול גדול.  ושלושה דברים הייתה משמשת--כוהן שהוא שומע את קולה, יודע שאחיו הכוהנים נכנסין להשתחוות, והוא רץ ובא; ובן לוי שהוא שומע את קולה, יודע שאחיו הלויים נכנסין לדבר בשיר, והוא רץ ובא; וראש המעמד כשהיה שומע את קולה, היה מעמיד את הטמאים על שער המזרח מפני החשד, שיידעו הכול, שעדיין לא הביאו כפרתן.

ט  ואחר כך מעלה זה שזכה באברים, את האברים מן הכבש למזבח; ואחר שמעלין את האברים, מתחילין אלו שעל מעלות האולם, ומברכין ברכת כוהנים ברכה אחת בשם המפורש, כמו שביארנו במקומה.

י  ואחר כך מעלין סולת הנסכים, ואחר הסולת מקטיר החביתין.  ואחר החביתין מעלין את היין לניסוך; ובשעת הניסוך, אומרין הלויים בשיר, ומכין המשוררין במיני ניגון שבמקדש, ותוקעין תשע תקיעות על פרקי השיר.

יא  [ו] כשהיו נותנין היין למנסך, היו שני כוהנים עומדין על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידן; והסגן עומד על קרן המזבח, והסודרין בידו.  תקעו והריעו ותקעו.  ובאו ועמדו אצל זה הממונה על הצלצל, אחד מימינו ואחד משמאלו.  [ז] שחה המנסך לנסך--מניף הסגן בסודרין, הקיש זה בצלצל, ותקעו אלו בחצוצרות, ודיברו הלויים בשיר.  הגיעו לפרק--תקעו, והשתחוו כל העם שבעזרה; על כל פרק, תקיעה, ועל כל תקיעה, השתחוויה.  וכל התקיעות שעל התמיד, תשע כמו שביארנו.

יב  [ח] אין אומרין שירה, אלא על עולת הציבור וזבחי שלמיהם האמורין בתורה; אבל עולת נדבה שמקריבין ממותר תרומת הלשכה--אף על פי שהן של ציבור, אין אומרין עליהן שירה; וכן נסכים הבאין בפני עצמן, אין אומרין עליהן שירה.

יג  [ט] השיר שהיו הלויים אומרין--ביום הראשון, "לה', הארץ ומלואה . . ." (תהילים כד,א); בשני, היו אומרין "גדול ה' ומהולל, מאוד . . ." (תהילים מח,ב); בשלישי, "אלוהים, ניצב בעדת אל . . ." (תהילים פב,א); ברביעי, "אל נקמות, ה' . . ." (תהילים צד,א); בחמישי, "הרנינו, לאלוהים עוזנו . . ." (תהילים פא,ב); בשישי, "ה' מלך, גאות לבש . . ." (תהילים צג,א); בשבת, "מזמור שיר, ליום השבת" (תהילים צב,א).

יד  במוספי שבת, אומרין שירת "האזינו" (דברים לב,א), וחולקין אותה לשישה פרקים ה'ז'י'ו' ל'ך', כדרך שקוראין אותה שישה בבית הכנסת; ואומרין פרק בכל שבת.  גמרו השירה בשישה שבתות, חוזרין לראש.  במנחה של שבת, אומרין "אז ישיר משה" (שמות טו,א) ו"מי כמוך" (שמות טו,יא).

טו  במוסף של ראש השנה, היו אומרין "הרנינו, לאלוהים עוזנו" (תהילים פא,ב); ואם חל להיות בחמישי, אומרין "הסירותי מסבל, שכמו" (תהילים פא,ז).  במנחה של ראש השנה, היו אומרין "קול ה', יחיל מדבר . . ." (תהילים כט,ח).  [י] ראש חודש שחל להיות בשבת--שירה של ראש חודש, דוחה את שירה של שבת, כדי לפרסמו, שהיום ראש חודש.

טז  [יא] בשבת מקטירין את שני בזיכי לבונה עם המוספין, קודם ניסוך יין של מוספין.  וכסדר שעושין כל יום בבוקר, כך עושין בין הערביים:  חוץ מהרמת הדשן ממזבח החיצון, וסידור המערכות, והפייסות--שאין עושין דברים אלו אלא בכל יום בשחר בלבד, כמו שביארנו.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?