משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות תמידין ומוספין פרק ט

א  באחד בתשרי מקריבין מוסף היום:  פר ואיל ושבעה כבשים, הכול עולות; ושעיר, חטאת הנאכלת.  וזה מוסף היום, יתר על מוסף ראש חודש הקרב בכל יום ראש חודש; לפיכך אם חל להיות בשבת, היו שם שלושה מוספין--מוסף שבת, ומוסף ראש חודש, ומוסף היום.

ב  וכיצד סידור הקרבתן:  מוסף שבת תחילה, ואחריו מוסף החודש, ואחריו מוסף יום טוב--שכל התדיר מחברו, קודם את חברו.  וכן כל המקודש מחברו, קודם את חברו; היה לפניו תדיר ומקודש, יקדים איזה מהם שירצה.

ג  עבר או שכח, ושחט את שאינו תדיר או הפחות בקדושה תחילה--מקריבו, ואחר כך שוחט את התדיר או את המקודש.  [ד] ואם נשחטו שניהם כאחד--יהיה זה ממרס בדם, עד שייזרק דם התדיר או דם המקודש.

ד  [ה] דם החטאת קודם לדם העולה, מפני שדם החטאת מכפר; אברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהעולה כולה לאישים.  דם חטאת ואברי עולה, איזה שירצה יקדים; וכן דם עולה ואימורי חטאת, או דם עולה ודם אשם--איזה שירצה יקדים.

ה  [ו] חטאת קודמת לעולה; אפילו חטאת העוף, קודמת לעולת בהמה:  שנאמר "את אשר לחטאת ראשונה" (ויקרא ה,ח)--בניין אב לכל חטאת, שהיא קודמת לעולה הבאה עימה.  וכן בשעת הפרשה--מפריש החטאת תחילה, ואחר כך העולה.

ו  [ז] בקרבנות החג, אינו כן; אלא קרבין על הסדר הכתוב בתורה, שנאמר "כמשפטם" (במדבר כט,לג).  כיצד:  בתחילה פרים, ואחריהם אילים, ואחריהם כבשים, ואחריהם שעירים--אף על פי שהשעירים חטאות, וכל אלו שקדמו אותן עולות.

ז  וכן בשגגת ציבור בעבודה זרה, שהן מביאין פר עולה ושעיר חטאת--הפר קודם, שנאמר בו "כמשפט" (במדבר טו,כד).  ופר כוהן משיח קודם לפר העלם דבר של ציבור, ופר העלם קודם לפר עבודה זרה; ופר עבודה זרה קודם לשעיר שלה, אף על פי שהפר עולה והשעיר חטאת:  שכך הוא סדר הכתוב בתורה.

ח  שעיר עבודה זרה קודם לשעיר נשיא, שהנשיא יחיד; ושעיר נשיא קודם לשעירת יחיד.  ושעירת יחיד קודמת לכבשה, אף על פי ששניהם חטאת--שהשעירה ראויה לבוא על כל הכרתות שמביאין עליהם חטאת, והכבשה אינה באה על שגגת עבודה זרה.  [ח] אפילו חטאת העוף של יולדת, קודמת לכבשה.

ט  חטאת קודמת לאשם, מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד; וכל חטאות שבתורה קודמין לכל האשמות--חוץ מאשם מצורע, מפני שהוא בא על ידי הכשר.

י  האשם קודם לתודה ולאיל נזיר, מפני שהוא קודשי קודשים; תודה ואיל נזיר קודמין לשלמים, מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונין לחם; והתודה קודמת לאיל נזיר, מפני שיש בה ארבעה מיני מנחה.

יא  שלמים קודמין לבכור--מפני שהן טעונין מתן שתיים שהן כארבע, וטעונין סמיכה ותנופה ונסכים; והבכור קודם למעשר בהמה--מפני שקדושתו מרחם, ונאכל לכוהנים בלבד.

יב  המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח, ויש בו קודשי קודשים, דמו ואימוריו; והעופות קודמין למנחות, מפני שהן מיני דמים.

יג  הרי שהיו לפניו חטאת העוף ומעשר--המעשר קודם, מפני שהוא זבח; היו שם חטאת העוף ומעשר ועולת בהמה--הואיל ועולה קודמת למעשר, וחטאת העוף קודמת לעולת בהמה, מקריב חטאת העוף תחילה, ואחר כך העולה ואחר כך המעשר.

יד  [ט] הרי שהיו מיני בהמה הרבה ממין קרבן אחד, כיצד הן קרבין:  הפרים קודמין לאילים, שכן נתרבו בנסכים; ואילים קודמין לכבשים, שכן נתרבו בנסכים; וכבשים קודמין לשעירים, שכן נתרבו באימורים--שבכלל אימורי כבשים האליה, ואין בשעירים אליה.

טו  העומר קודם לכבש הבא עימו, ושתי הלחם קודמין לשני כבשים.  זה הכלל--דבר הבא בגלל היום, קודם לדבר הבא בגלל הלחם.

טז  [י] מנחת האיש קודמת למנחת האישה, מנחת חיטים קודמת למנחת שעורים; מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה, מפני שהיא באה על חטא.  מנחת נדבה ומנחת סוטה, איזה שירצה מהם יקדים.

יז  [יא] מנחות קודמות ליין, והיין קודם לשמן, והשמן קודם ללבונה, ולבונה קודמת למלח, ומלח קודם לעצים.  אימתיי:  בזמן שבאו כולן כאחד; אבל הבא ראשון קרב ראשון, והבא אחרון קרב אחרון.

יח  [יב] כל הקודם בהקרבה, קודם באכילה.  [יג] היו לפניו שלמים של אמש, ושלמים של יום--של אמש קודמין, שהרי קרב זמנן; שלמים של אמש, וחטאת או אשם של יום--חטאת ואשם קודמין, מפני שהן קודשי קודשים כמו שביארנו.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?