משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות תמידין ומוספין פרק ג

א  מצות עשה להקטיר הקטורת על מזבח הזהב שבהיכל פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים--שנאמר "והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים . . ." (שמות ל,ז).  לא הקטירו בבוקר--יקטירו בין הערביים, אפילו היו מזידין; ואין מחנכין מזבח הזהב, אלא בקטורת של בין הערביים.

ב  כמה מקטירין ממנה בכל יום:  משקל מאה דינרין--חמישים בבוקר, וחמישים בין הערביים.  מזבח שנעקר, מקטירין קטורת במקומו; וקטורת שפקעה מעל גבי המזבח, אפילו קרטין שבה--אין מחזירין אותן.

ג  בעת שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום--פורשין כל העם מן ההיכל, ומבין האולם ולמזבח:  לא יהיה שם אדם, עד שייצא זה שהקטיר הקטורת.  וכן בשעה שייכנס בדם חטאות הנעשות בפנים, פורשים הכול מבין האולם ולמזבח עד שייצא:  שנאמר "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד, בבואו לכפר בקודש" (ויקרא טז,יז)--בניין אב לכל כפרה שבקודש, שלא יהיה שם אדם.

ד  כיצד סדר הקטרת הקטורת בכל יום:  מי שזכה בדישון המזבח הפנימי נכנס וכלי קודש, וטני היה שמו, ושל זהב היה, ומחזיק קביים וחצי; מניח הטני בארץ לפניו, וחופן בידיו האפר והפחם שבתוך המזבח ונותן לתוך הטני, ובאחרונה מכבד את השאר לתוכו, ומניחו שם בהיכל ויוצא.

ה  ומי שזכה בקטורת נוטל כלי מלא קטורת גדוש, וכסוי היה לו ובזך היה שמו, ונותן הבזך בתוך כלי אחר, וכף היה שמו; ומכסה את הכף בבגד קטן, ואוחז הכף בידו ונכנס, ועימו אחר, במחתה של אש בידו.

ו  [ה] וכיצד חותה:  זה שזכה במחתה לוקח מחתה של כסף, ועולה לראש המזבח, ומפנה את הגחלים הילך והילך; ונוטל מן הגחלים שנתאכלו במערכה שנייה, ויורד ומערן לתוך מחתה של זהב.  אם נתפזרו מן הגחלים כמו קב או פחות, מכבדן לאמה; ובשבת, כופה עליהן הפסכתר.  ואם נתפזר יתר על קב, חוזר וחותה.

ז  [ו] שלושה דברים היה הפסכתר משמש--כופין אותו על הגחלים, ועל השרץ בשבת, ומורידין בו את הדשן מעל המזבח.

ח  [ז] ומקדים לפניהם זה שדישן המזבח הפנימי, ונוטל הטני שבו דישון המזבח, ומשתחווה ויוצא.  וזה שבידו המחתה צובר את הגחלים על גבי המזבח הפנימי, ומרדדן בשולי המחתה, ומשתחווה ויוצא.  וזה שבידו הכף, נוטל את הבזך מתוך הכף, ונותנו לאהובו או לקרובו, ורואה אם נתפזר מן הקטורת מעט בכף; אהובו או קרובו נותן לו לתוך חופניו זה שנתפזר עם הקטורת שבבזך, ומשתחווה ויוצא.

ט  [ח] ואומרין לזה המקטיר, היזהר שלא תתחיל מלפניך--שלא תיכווה; ומתחיל ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת, עד שתתרדה על כל האש.  [ט] ואין המקטיר מקטיר, עד שהממונה אומר לו הקטר; ואם כוהן גדול הוא, אומר לו הממונה, אישי כוהן גדול, הקטר.  ואחר שאומר לו, יפרשו כל העם; ויקטיר המקטיר, וישתחווה וייצא.

י  דישון המנורה, והטבת נרותיה בבוקר ובין הערביים--מצות עשה, שנאמר "יערוך אותו אהרון ובניו" (שמות כז,כא); והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה, כקרבנות שקבוע להן זמן--שנאמר "להעלות נר, תמיד" (שמות כז,כ; ויקרא כד,ב).  [יא] וכמה שמן הוא נותן לכל נר:  חצי לוג--שנאמר "מערב עד בוקר" (שמות כז,כא; ויקרא כד,ג), תן לו כמידה שיהיה דולק מערב עד בוקר.  ואין מחנכין המנורה, אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערביים.

יא  [יב] מה הוא דישון המנורה:  כל נר שכבה--מסיר הפתילה וכל השמן שבנר, ומקנחו, ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה, שהוא חצי לוג; וזה שהסיר, משליכו במקום הדשן אצל המזבח, עם דישון המזבח הפנימי והחיצון; ומדליק נר שכבה.  והדלקת הנרות, היא הטבתם.  ונר שמצאו שלא כבה, מתקנו.

יב  [יג] נר מערבי שכבה--אין מדליקין אותו אחר דישונו, אלא ממזבח החיצון.  אבל שאר הנרות--כל נר שכבה מהן, מדליקו מנר חברו; [יד] וכיצד מדליקו:  מושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה, לפי שהנרות קבועים במנורה; ואינו יכול להדליק בנר אחר, משום ביזיון.

יג  [טו] כל הפתילות שאסור להדליק בהן בשבת, אסור להדליק בהן במקדש במנורה--שנאמר "להעלות נר, תמיד" (שמות כז,כ; ויקרא כד,ב), שתהיה שלהבת עולה מאליה.

יד  [טז] לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת, אלא מטיב חמישה נרות, ומפסיק, ועושה עבודה אחרת; ואחר כך נכנס, ומטיב השניים:  כדי להרגיש את כל העזרה.

טו  [יז] כל נר שכבה, מדליקין אותו מנר אחד מהן כמו שביארנו.  וכיצד סדר ההטבה:  זה שזכה בדישון המנורה נכנס, וכלי בידו, וכוז שמו, ושל זהב היה דומה לקיתון גדול.  מדשן בו את הפתילות שכבו, ואת השמן שנשאר בנר; ומטיב חמישה נרות.  ומניח הכוז שם לפני המנורה, על מעלה שנייה משלוש מעלות שלפניה; ויוצא.  ואחר כך נכנס, ומטיב שני הנרות; ונוטל הכוז בידו, ומשתחווה ויוצא.

טז  [יח] חביתי כוהן גדול--מצות עשה להקריבן בכל יום, מחצה בבוקר עם תמיד של שחר ומחצה בין הערביים עם תמיד של בין הערביים.  ולישתן ואפייתן דוחין את השבת ואת הטומאה, ככל קרבן שקבוע לו זמן:  שנאמר "תופיני" (ויקרא ו,יד)--שתהיה נאה, ולא תיאפה מבערב.  ועוד, אם תיאפה מבערב--תיפסל בלינה, שהמרחשת מכלי הקודש היא כמו שביארנו.  [יט] טחינת סולתן והרקדן--בחוץ, ואינן דוחין את השבת.

יז  [כ] כוהן שהקריב מחצה בשחרית, ומת או נטמא או נולד לו מום, ומינו כוהן אחר תחתיו--לא יביא חצי עישרון מביתו, ולא חצי עישרון של ראשון; אלא מביא עישרון שלם, וחוצהו, ומקריב מחצה, ומחצה אבד:  [כא] נמצאו שני חציין קרבין, ושני חציין אובדין.  ואלו שני החציין האובדין--מניחין אותן עד שתעבור צורתן, ויוצאין לבית השריפה; וכן אם אבד או נטמא החצי של בין הערביים.  והיכן שורפין אותן, בעזרה.

יח  [כב] מת כוהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העישרון, ולא מינו כוהן אחר--מביאין היורשין עישרון שלם, ועושין אותו חביתין; ושלמה הייתה קרבה.  מת כוהן גדול קודם שיקריבו בבוקר, ולא מינו כוהן אחר--מקריבין אותה עישרון שלם בבוקר, ועישרון שלם בין הערביים.  ואין כופלין שמנה ולבונתה, אף על פי שנכפלה הסולת; אלא מפרישין להם שלושת לוגין שמן, וקומץ לבונה, לוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעישרון של בוקר, ולוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעישרון של בין הערביים.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?