תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלאכי - הכול
פרק
א
ב
ג
א משא דבר-יהוה, אל-ישראל, ביד, מלאכי. ב אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא-אח עשו ליעקב נאם-יהוה, ואהב את-יעקב. ג ואת-עשו, שנאתי; ואשים את-הריו שממה, ואת-נחלתו לתנות מדבר. ד כי-תאמר אדום רששנו, ונשוב ונבנה חרבות--כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר-זעם יהוה עד-עולם. ה ועיניכם, תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל. ו בן יכבד אב, ועבד אדניו; ואם-אב אני איה כבודי ואם-אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכהנים בוזי שמי, ואמרתם, במה בזינו את-שמך. ז מגישים על-מזבחי לחם מגאל, ואמרתם במה גאלנוך; באמרכם, שלחן יהוה נבזה הוא. ח וכי-תגישון עור לזבח אין רע, וכי תגישו פסח וחלה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או הישא פניך--אמר, יהוה צבאות. ט ועתה חלו-נא פני-אל, ויחננו; מידכם, היתה זאת--הישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות. י מי גם-בכם ויסגר דלתים, ולא-תאירו מזבחי חנם; אין-לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה, לא-ארצה מידכם. יא כי ממזרח-שמש ועד-מבואו, גדול שמי בגוים, ובכל-מקום מקטר מגש לשמי, ומנחה טהורה: כי-גדול שמי בגוים, אמר יהוה צבאות. יב ואתם, מחללים אותו--באמרכם, שלחן אדני מגאל הוא, וניבו, נבזה אכלו. יג ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול ואת-הפסח ואת-החולה, והבאתם את-המנחה; הארצה אותה מידכם, אמר יהוה. {ס}
יד וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונדר וזבח משחת, לאדני: כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי, נורא בגוים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלאכי - הכול
פרק
א
ב
ג