תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג
א הוי מראה, ונגאלה--העיר, היונה. ב לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר; ביהוה לא בטחה, אל-אלהיה לא קרבה. ג שריה בקרבה, אריות שאגים; שפטיה זאבי ערב, לא גרמו לבקר. ד נביאיה, פחזים, אנשי, בגדות; כהניה, חללו-קדש, חמסו, תורה. ה יהוה צדיק בקרבה, לא יעשה עולה; בבקר בבקר משפטו יתן לאור, לא נעדר, ולא-יודע עול, בשת. ו הכרתי גוים, נשמו פנותם--החרבתי חוצותם, מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי-איש, מאין יושב. ז אמרתי אך-תיראי אותי, תקחי מוסר, ולא-יכרת מעונה, כל אשר-פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו, כל עלילותם. ח לכן חכו-לי נאם-יהוה, ליום קומי לעד: כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות, לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי--כי באש קנאתי, תאכל כל-הארץ. ט כי-אז אהפך אל-עמים, שפה ברורה, לקרא כלם בשם יהוה, לעבדו שכם אחד. י מעבר, לנהרי-כוש--עתרי, בת-פוצי, יובלון, מנחתי. יא ביום ההוא, לא תבושי מכל עלילתיך, אשר פשעת, בי: כי-אז אסיר מקרבך, עליזי גאותך, ולא-תוספי לגבהה עוד, בהר קדשי. יב והשארתי בקרבך, עם עני ודל; וחסו, בשם יהוה. יג שארית ישראל לא-יעשו עולה, ולא-ידברו כזב, ולא-ימצא בפיהם, לשון תרמית: כי-המה ירעו ורבצו, ואין מחריד. {פ}
יד רני, בת-ציון--הריעו, ישראל; שמחי ועלזי בכל-לב, בת ירושלם. טו הסיר יהוה משפטיך, פנה איבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא-תיראי רע עוד. {פ}
טז ביום ההוא, יאמר לירושלם אל-תיראי: ציון, אל-ירפו ידיך. יז יהוה אלהיך בקרבך, גבור יושיע; ישיש עליך בשמחה, יחריש באהבתו--יגיל עליך, ברנה. יח נוגי ממועד אספתי, ממך היו--משאת עליה, חרפה. יט הנני עשה את-כל-מעניך, בעת ההיא; והושעתי את-הצלעה, והנדחה אקבץ, ושמתים לתהלה ולשם, בכל-הארץ בשתם. כ בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם: כי-אתן אתכם לשם ולתהלה, בכל עמי הארץ, בשובי את-שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג