תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג
א התקוששו, וקושו--הגוי, לא נכסף. ב בטרם לדת חק, כמץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה--בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה. ג בקשו את-יהוה כל-ענוי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק, בקשו ענוה--אולי תסתרו, ביום אף-יהוה. ד כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצהרים יגרשוה, ועקרון, תעקר. {ס}
ה הוי, ישבי חבל הים--גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב. ו והיתה חבל הים, נות כרת רעים--וגדרות צאן. ז והיה חבל, לשארית בית יהודה--עליהם ירעון: בבתי אשקלון, בערב ירבצון--כי יפקדם יהוה אלהיהם, ושב שבותם שביתם. ח שמעתי חרפת מואב, וגדפי בני עמון--אשר חרפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם. ט לכן חי-אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל, כי-מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה, עד-עולם; שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום. י זאת להם, תחת גאונם: כי חרפו ויגדלו, על-עם יהוה צבאות. יא נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל-אלהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כל איי הגוים. יב גם-אתם כושים, חללי חרבי המה. יג ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינוה לשממה, ציה כמדבר. יד ורבצו בתוכה עדרים, כל-חיתו-גוי--גם-קאת גם-קפד, בכפתריה ילינו; קול ישורר בחלון, חרב בסף, כי ארזה, ערה. טו זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האמרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך היתה לשמה, מרבץ לחיה--כל עובר עליה, ישרק יניע ידו. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג