תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג
א דבר-יהוה אשר היה, אל-צפניה בן-כושי בן-גדליה, בן-אמריה, בן-חזקיה--בימי יאשיהו בן-אמון, מלך יהודה. ב אסף אסף כל, מעל פני האדמה--נאם-יהוה. ג אסף אדם ובהמה, אסף עוף-השמים ודגי הים, והמכשלות, את-הרשעים; והכרתי את-האדם, מעל פני האדמה--נאם-יהוה. ד ונטיתי ידי על-יהודה, ועל כל-יושבי ירושלם; והכרתי מן-המקום הזה, את-שאר הבעל--את-שם הכמרים, עם-הכהנים. ה ואת-המשתחוים על-הגגות, לצבא השמים; ואת-המשתחוים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם. ו ואת-הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא-בקשו את-יהוה, ולא דרשהו. ז הס, מפני אדני יהוה: כי קרוב יום יהוה, כי-הכין יהוה זבח הקדיש קראיו. ח והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על-השרים, ועל-בני המלך--ועל כל-הלבשים, מלבוש נכרי. ט ופקדתי, על כל-הדולג על-המפתן--ביום ההוא: הממלאים בית אדניהם, חמס ומרמה. י והיה ביום ההוא נאם-יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן-המשנה; ושבר גדול, מהגבעות. יא הילילו, ישבי המכתש: כי נדמה כל-עם כנען, נכרתו כל-נטילי כסף. {ס}
יב והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלם בנרות; ופקדתי על-האנשים, הקפאים על-שמריהם, האמרים בלבבם, לא-ייטיב יהוה ולא ירע. יג והיה חילם למשסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא ישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את-יינם. יד קרוב יום-יהוה הגדול, קרוב ומהר מאד; קול יום יהוה, מר צרח שם גבור. טו יום עברה, היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שאה ומשואה, יום חשך ואפלה, יום ענן וערפל. טז יום שופר, ותרועה, על הערים הבצרות, ועל הפנות הגבהות. יז והצרתי לאדם, והלכו כעורים--כי ליהוה, חטאו; ושפך דמם כעפר, ולחמם כגללים. יח גם-כספם גם-זהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תאכל כל-הארץ: כי-כלה אך-נבהלה יעשה, את כל-ישבי הארץ. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג