תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חבקוק - הכול
פרק
א
ב
ג
א על-משמרתי אעמדה, ואתיצבה על-מצור; ואצפה, לראות מה-ידבר-בי, ומה אשיב, על-תוכחתי. ב ויענני יהוה, ויאמר, כתב חזון, ובאר על-הלחות--למען ירוץ, קורא בו. ג כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם-יתמהמה, חכה-לו--כי-בא יבא, לא יאחר. ד הנה עפלה, לא-ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה. {ס}
ה ואף כי-היין בגד, גבר יהיר ולא ינוה: אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע, ויאסף אליו כל-הגוים, ויקבץ אליו כל-העמים. ו הלוא-אלה כלם, עליו משל ישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר, הוי המרבה לא-לו--עד-מתי, ומכביד עליו עבטיט. ז הלוא פתע, יקומו נשכיך, ויקצו, מזעזעיך; והיית למשסות, למו. ח כי-אתה שלות גוים רבים, ישלוך כל-יתר עמים; מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-ישבי בה. {פ}
ט הוי, בצע בצע רע--לביתו: לשום במרום קנו, להנצל מכף-רע. י יעצת בשת, לביתך; קצות-עמים רבים, וחוטא נפשך. יא כי-אבן, מקיר תזעק; וכפיס, מעץ יעננה. {פ}
יב הוי בנה עיר, בדמים; וכונן קריה, בעולה. יג הלוא הנה, מאת יהוה צבאות; וייגעו עמים בדי-אש, ולאמים בדי-ריק יעפו. יד כי תמלא הארץ, לדעת את-כבוד יהוה, כמים, יכסו על-ים. {פ}
טו הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר--למען הביט, על-מעוריהם. טז שבעת קלון מכבוד, שתה גם-אתה והערל; תסוב עליך, כוס ימין יהוה, וקיקלון, על-כבודך. יז כי חמס לבנון יכסך, ושד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-ישבי בה. יח מה-הועיל פסל, כי פסלו יצרו--מסכה, ומורה שקר: כי בטח יצר יצרו, עליו, לעשות, אלילים אלמים. {ס}
יט הוי אמר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה--הנה-הוא תפוש זהב וכסף, וכל-רוח אין בקרבו. כ ויהוה, בהיכל קדשו: הס מפניו, כל-הארץ. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חבקוק - הכול
פרק
א
ב
ג