תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - חבקוק - הכול
פרק א ב ג


חבקוק פרק א

א המשא אשר חזה, חבקוק הנביא.  ב עד-אנה יהוה שועתי, ולא תשמע:  אזעק אליך חמס, ולא תושיע.  ג למה תראני און ועמל תביט, ושד וחמס לנגדי; ויהי ריב ומדון, ישא.  ד על-כן תפוג תורה, ולא-יצא לנצח משפט:  כי רשע מכתיר את-הצדיק, על-כן יצא משפט מעקל.  ה ראו בגוים והביטו, והתמהו תמהו:  כי-פעל פעל בימיכם, לא תאמינו כי יספר.  ו כי-הנני מקים את-הכשדים, הגוי המר והנמהר; ההולך, למרחבי-ארץ, לרשת, משכנות לא-לו.  ז אים ונורא, הוא; ממנו, משפטו ושאתו יצא.  ח וקלו מנמרים סוסיו, וחדו מזאבי ערב, ופשו, פרשיו; ופרשיו, מרחוק יבאו--יעפו, כנשר חש לאכול.  ט כלה לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה; ויאסף כחול, שבי.  י והוא במלכים יתקלס, ורזנים משחק לו; הוא לכל-מבצר ישחק, ויצבר עפר וילכדה.  יא אז חלף רוח ויעבר, ואשם:  זו כחו, לאלהו.  יב הלוא אתה מקדם, יהוה אלהי קדשי--לא נמות; יהוה למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו.  יג טהור עינים מראות רע, והביט אל-עמל לא תוכל:  למה תביט, בוגדים--תחריש, בבלע רשע צדיק ממנו.  יד ותעשה אדם, כדגי הים--כרמש, לא-משל בו.  טו כלה, בחכה העלה--יגרהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו; על-כן, ישמח ויגיל.  טז על-כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו:  כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בראה.  יז העל כן, יריק חרמו; ותמיד להרג גוים, לא יחמול.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - חבקוק - הכול
פרק א ב ג