תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חבקוק - הכול
פרק
א
ב
ג
א המשא אשר חזה, חבקוק הנביא. ב עד-אנה יהוה שועתי, ולא תשמע: אזעק אליך חמס, ולא תושיע. ג למה תראני און ועמל תביט, ושד וחמס לנגדי; ויהי ריב ומדון, ישא. ד על-כן תפוג תורה, ולא-יצא לנצח משפט: כי רשע מכתיר את-הצדיק, על-כן יצא משפט מעקל. ה ראו בגוים והביטו, והתמהו תמהו: כי-פעל פעל בימיכם, לא תאמינו כי יספר. ו כי-הנני מקים את-הכשדים, הגוי המר והנמהר; ההולך, למרחבי-ארץ, לרשת, משכנות לא-לו. ז אים ונורא, הוא; ממנו, משפטו ושאתו יצא. ח וקלו מנמרים סוסיו, וחדו מזאבי ערב, ופשו, פרשיו; ופרשיו, מרחוק יבאו--יעפו, כנשר חש לאכול. ט כלה לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה; ויאסף כחול, שבי. י והוא במלכים יתקלס, ורזנים משחק לו; הוא לכל-מבצר ישחק, ויצבר עפר וילכדה. יא אז חלף רוח ויעבר, ואשם: זו כחו, לאלהו. יב הלוא אתה מקדם, יהוה אלהי קדשי--לא נמות; יהוה למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו. יג טהור עינים מראות רע, והביט אל-עמל לא תוכל: למה תביט, בוגדים--תחריש, בבלע רשע צדיק ממנו. יד ותעשה אדם, כדגי הים--כרמש, לא-משל בו. טו כלה, בחכה העלה--יגרהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו; על-כן, ישמח ויגיל. טז על-כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו: כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בראה. יז העל כן, יריק חרמו; ותמיד להרג גוים, לא יחמול. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חבקוק - הכול
פרק
א
ב
ג