תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
נחום - הכול
פרק
א
ב
ג
א הוי, עיר דמים; כלה, כחש פרק מלאה--לא ימיש, טרף. ב קול שוט, וקול רעש אופן; וסוס דהר, ומרכבה מרקדה. ג פרש מעלה, ולהב חרב וברק חנית, ורב חלל, וכבד פגר; ואין קצה לגויה, יכשלו וכשלו בגויתם. ד מרב זנוני זונה, טובת חן בעלת כשפים; המכרת גוים בזנוניה, ומשפחות בכשפיה. ה הנני אליך, נאם יהוה צבאות, וגליתי שוליך, על-פניך; והראיתי גוים מערך, וממלכות קלונך. ו והשלכתי עליך שקצים, ונבלתיך; ושמתיך, כראי. ז והיה כל-ראיך, ידוד ממך, ואמר שדדה נינוה, מי ינוד לה; מאין אבקש מנחמים, לך. ח התיטבי, מנא אמון, הישבה ביארים, מים סביב לה--אשר-חיל ים, מים חומתה. ט כוש עצמה ומצרים, ואין קצה; פוט ולובים, היו בעזרתך. י גם-היא, לגלה הלכה בשבי--גם עלליה ירטשו, בראש כל-חוצות; ועל-נכבדיה ידו גורל, וכל-גדוליה רתקו בזקים. יא גם-את תשכרי, תהי נעלמה; גם-את תבקשי מעוז, מאויב. יב כל-מבצריך--תאנים, עם-בכורים; אם-ינועו, ונפלו על-פי אוכל. יג הנה עמך נשים, בקרבך, לאיביך, פתוח נפתחו שערי ארצך; אכלה אש, בריחיך. יד מי מצור שאבי-לך, חזקי מבצריך; באי בטיט ורמסי בחמר, החזיקי מלבן. טו שם, תאכלך אש--תכריתך חרב, תאכלך כילק; התכבד כילק, התכבדי כארבה. טז הרבית, רכליך, מכוכבי, השמים; ילק פשט, ויעף. יז מנזריך, כארבה, וטפסריך, כגוב גבי; החונים בגדרות, ביום קרה--שמש זרחה ונודד, ולא-נודע מקומו אים. יח נמו רעיך מלך אשור, ישכנו אדיריך; נפשו עמך על-ההרים, ואין מקבץ. יט אין-כהה לשברך, נחלה מכתך; כל שמעי שמעך, תקעו כף עליך--כי על-מי לא-עברה רעתך, תמיד. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
נחום - הכול
פרק
א
ב
ג