תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
נחום - הכול
פרק
א
ב
ג
א הנה על-ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום--חגי יהודה חגיך, שלמי נדריך: כי לא יוסיף עוד לעבור- לעבר- בך בליעל, כלה נכרת. ב עלה מפיץ על-פניך, נצור מצורה; צפה-דרך חזק מתנים, אמץ כח מאד. ג כי שב יהוה את-גאון יעקב, כגאון ישראל: כי בקקום בקקים, וזמריהם שחתו. ד מגן גבריהו מאדם, אנשי-חיל מתלעים, באש-פלדת הרכב, ביום הכינו; והברשים, הרעלו. ה בחוצות יתהוללו הרכב, ישתקשקון ברחבות: מראיהן, כלפידים--כברקים, ירוצצו. ו יזכר, אדיריו--יכשלו, בהלכותם בהליכתם; ימהרו, חומתה, והכן, הסכך. ז שערי הנהרות, נפתחו; וההיכל, נמוג. ח והצב, גלתה העלתה; ואמהתיה, מנהגות כקול יונים, מתפפת, על-לבבהן. ט ונינוה כברכת-מים, מימי היא; והמה נסים, עמדו עמדו ואין מפנה. י בזו כסף, בזו זהב; ואין קצה, לתכונה--כבד, מכל כלי חמדה. יא בוקה ומבוקה, ומבלקה; ולב נמס ופק ברכים, וחלחלה בכל-מתנים, ופני כלם, קבצו פארור. יב איה מעון אריות, ומרעה הוא לכפרים--אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד. יג אריה טרף בדי גרותיו, ומחנק ללבאתיו; וימלא-טרף חריו, ומענתיו טרפה. יד הנני אליך, נאם יהוה צבאות, והבערתי בעשן רכבה, וכפיריך תאכל חרב; והכרתי מארץ טרפך, ולא-ישמע עוד קול מלאככה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
נחום - הכול
פרק
א
ב
ג