תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שיר השירים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

שיר השירים פרק ח

א מי ייתנך כאח לי, יונק שדי אימי; אמצאך בחוץ אשקך, גם לא־יבוזו לי.  ב אנהגך, אביאך אל־בית אימי--תלמדני; אשקך מיין הרקח, מעסיס רימוני.  ג שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני.  ד השבעתי אתכם, בנות ירושלים:  מה־תעירו ומה־תעוררו את־האהבה, עד שתחפץ.  {ס}

ה מי זאת, עולה מן־המדבר, מתרפקת, על־דודה; תחת התפוח, עוררתיך--שמה חיבלתך אימך, שמה חיבלה ילדתך.  ו שימני כחותם על־ליבך, כחותם על־זרועך--כי־עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה:  רשפיה--רשפי, אש שלהבתיה.  ז מים רבים, לא יוכלו לכבות את־האהבה, ונהרות, לא ישטפוה; אם־ייתן איש את־כל־הון ביתו, באהבה--בוז, יבוזו לו.  {ס}

ח אחות לנו קטנה, ושדיים אין לה; מה־נעשה לאחותנו, ביום שידובר־בה.  ט אם־חומה היא, נבנה עליה טירת כסף; ואם־דלת היא, נצור עליה לוח ארז.  י אני חומה, ושדיי כמגדלות; אז הייתי בעיניו, כמוצאת שלום.  {פ}

יא כרם היה לשלמה בבעל המון, נתן את־הכרם לנוטרים:  איש יביא בפרייו, אלף כסף.  יב כרמי שלי, לפניי; האלף לך שלמה, ומאתיים לנוטרים את־פרייו.  יג היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך--השמיעיני.  יד ברח דודי, ודמה־לך לצבי או לעופר האיילים--על, הרי בשמים.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שיר השירים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח